עברתי דירה...

בדרך כלל אוכל-ההמשך

בישולדת שמח!

פעם אנשים לא היו מבשלים לבד במטבח. לפחות לא כל הזמן. היו נאספים יחד, אולי יותר נאספות יחד. חותכות, קוצצות, מגלגלות, ממלאות, מטגנות, מבשלות, מקפיצות ואופות. בשבילי חוויה של בישול כזה ביחד, קשקושים מעל הסיר, סיפורים עטופים בבצק. בדיחות ליד התנור... כל זה נראה לי כמו בילוי מושלם.

החלטתי לתת לעצמי ולחברה שלי שרון, חוויה שכזו מתנה ליומולדת. בניתי תפריט, מתכונים מצאתי ברשת, מתכונים שהמצאתי לכבודנו, הכל לפי העדפות החברות שיבואו. הדפסתי מתכונים, שרון עברה על הכל, הוסיפה וגם ערכה קניות, השותפה המושלמת! וכך ביחד עם עוד 7 חברות, 2 שולחנות מתקפלים באמצע הסלון, קרשים, סינרים, סכינים והמון שמחה ורצון טוב, ארגנו לנו בישולדת.

זה באמת היה כמו שחלמתי. חבורת נשים עם סינרים וסכינים, רק טוב יכול לצאת מזה. המתכונים הוגרלו בין כולן ויצאנו לדרך. בין הסירים, לתנור, לחיתוך ולתיבול, צחקנו, שמחנו ואפילו הבנות שלי לא התאפקו והצטרפו לחגיגה, קוצצות ומגלגלות, עוזרות ומשתתפות כמו גדולות. אחר כך ערכנו שולחן גדול לכולן, לגדולות ולקטנות.

השולחן היה כל כך צבעוני ויפה. תשע נשים ושתי ילדות יכולות לחתוך המון ירקות ושולחן עם כל כך הרבה סוגי ירקות, תמיד ייראה חגיגי וצבעוני. וזהו, התיישבנו לאכול. האוכל היה כל כך טעים והכל בזכות האווירה, האהבה ושמחת החיים שהורגשה בכל מנה ומנה. 

פשוט חגיגת יומולדת מושלמת, בישולדת!

אחד המתכונים שאהבתי היה פשוט מאד ומאז כבר הכנתי אותו פעמיים בבית. כרובית צלויה על טחינה, עם עגבניות שמקשטות הכל מלמעלה. זה מתכון שכדי להכין קרוב לארוחה ולהגיש מיד לשולחן כשהכרובית עדיין רותחת ולא הספיקה להתקרר מהטחינה. 

2-3 כרוביות (תלוי כמה אוכלים)

שמן זית

מלח

טחינה טובה (מטחינה גולמית, לימון ומלח)

4 עגבניות חתוכות לקוביות קטנות או חופן עגבניות שרי חתוכות לרבעים

מחממים תנור ל 200 מעלות צלזיוס או 400 פרנהייט

חותכים את הכרוביות לפרוסות עבות (עם הגזע)

מסדרים בתבנית אפייה, על נייר אפייה שהוברש במעט שמן זית. ממליחים ומברישים את הכרוביות בשמן זית. אופים בתנור עד שיתרככו ויזהיבו היטב, תלוי בתנור בין 40 דקות לשעה.

מכינים את הטחינה, מערבבים את העגבניות החתוכות עם כף שמן זית ומלח.

ממש לפני ההגשה, שופכים שכבה של טחינה בתבנית הגשה רחבה (חצי סנטימטר עומק). מסדרים על הטחינה את פרוסות הכרובית החמה ומפזרים מעל את העגבניות. 

בתיאבון!

בר סלטים אצלך במטבח

יש את הנפש ויש את הגוף והשילוב בין שניהם שווה יותר מכל דרך שאבחר רק באחד מהם. הגישה ההוליסטית כל כך טבעית ונכונה לגוף ולנפש שאם מקשיבים טוב טוב פנימה יודעים בדיוק מה טוב ומה לא. מה עוזר להרגיש נעים ובריא ומה פחות. אז למה לפעמים אני עושה מה שברור שלא יעשה לי טוב? למשל, לאכול פסטה ברוטב שמנת. אני הרי יודעת שכף אחת של פסטה שמנת גורמת לי להרגיש כאילו אכלתי משקולת. אז למה אני בכל זאת אוכלת פסטה בשמנת לפעמים, פשוט כי בא לי? לפעמים מתעורר חשק לאוכל הכי לא קשור לכלום והגוף מנסה להגיד משהו ולי קשה לפענח. אולי הוא צריך שומן? אולי המתיקות המתונה שברוטב הזה? אולי הסידן? מה שבטוח הייתי יכולה להשיג את כל הדברים האלה בדרכים שהיו גורמים לי להרגיש טוב יותר. רק שזה קצת מעצבן לחשוב תמיד על למה ומה טוב יותר. להיות תמיד מודעת ויודעת וחכמה יותר. אז מה עושים? טועים ולפעמים גם משלמים על זה.

כשאוכלים טוב החשקים האלה באים פחות. כשהאוכל הזמין, נראה טוב, מפתה, טעים ומזמין, קל יותר לאכול אותו ופחות מתחשק משהו שאני יודעת שלא טוב לי. הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי כשאני נכנסת הביתה זה שיחכה לי שם בר סלטים. עם יד על הלב, אם היה לכם בר סלטים בבית, צבעוני ונגיש לא הייתם אוכלים קודם ממנו?

אז תכלס, זה לא מאד מסובך שהיה כזה בבית. רוב הדברם בבר סלטים לא מחייבים הכנה מוקדמת ורוטב אפשר להכין בקלות לשבוע.

מה צריך שיהיה בבית בשביל זה?

עלים ירוקים - עדיף כאלה שכבר באים שטופים ומוכנים לשימוש
ירקות שאתם הכי אוהבים - עגבניות שרי הכי זמינות ואפילו לא חייבים לשתוף אותן. השאר דורשים טיפה יותר השקעה, נכון, אבל אפשר להשתמש בהם רק כשיש כח וסבלנות. ביום לחוץ בזמן, אפשר ללכת רק על ירוקים ועגבניות שרי ולהתפנק בכל שאר התוספות כמו:

• גרגרי חומוס מבושלים
• סלק שקניתם בחבילת וואקום כבר מבושל
• זיתים
• לבבות ארטישוק מוחמצים
• כל מיני חמוצים שאוהבים
• לבבות דקל
• פטריות - אם הן קטנות אפילו לא צריך לחתוך
• חצילים כבושים או אפילו סלט קוביות חצילים 
• עדשים שבישלתם לארוחת צהריים אתמול
• גרעינים, צנוברים, בוטנים, קשיו, חמוציות ומה לא בעצם?

מי שאוכל הכל יכול תמיד להוסיף, כמו הבנות שלי, טונה או ביצה קשה, גבינות ועוד.

כשכל השפע הזה זמין במטבח ובמקרר, יש לכם בר סלטים בבית. פשוט תוסיפו את הרשימה הזו לקנייה הבאה בסופר ותהנו.

ולגבי רטבים - טחינה נשמרת טוב במקרר והולכת נהדר עם הכל ואפשר גם להכין בצנצנת ויניגרט בלסמי קטן עם:

1/3 בלסמי
1/3 חומץ הדרים או חומץ לבן אחר טוב
מלח פלפל
חצי כפית חרדל
כף סילאן
לשקשק בצנצנת סגורה היטב (!) ולהוסיף:
2 כפות שמן זית ועד 1/3 כוס שמן זית, לאטום את הצנצצנת ולשקשק היטב שוב.

הצנצנת הזו תספיק לכם לשבוע שלם של סלטים.

בתיאבון!

יש ערבים כאלה שמתחשקת לי ארוחת ערב קצת יותר מושקעת בלי סיבה. הבנות היו בבית, משחקות ומציירות ורואות טלוויזיה. אלון בדרך הביתה ואני בדיוק חזרתי מהסופר. הבטחתי לגדולה הפתעה לארוחת הערב. לא מסיבה הגיונית במיוחד, פשוט כששאלתי אותה מה להכין ולא היה (גם) לה רעיון, היא ביקשה הפתעה. אז זרמתי לשורשים הסלובקיים שלי ושלפתי כמה תפוחי אדמה. יש משהו בתפוחי אדמה שאצלי אומר משפחה. ככה זה, ירושה מאמא שלי אני מניחה. רק תנו לה תפוחי אדמה, נכון אמא?

נזכרתי שקניתי גם בטטה גדולה וסגולה שעוד לא בדקתי אותה, עד היום רק ניסיתי תפוחי אדמה סגולים, אז הפעלתי תנור והתחלתי לחתוך או יותר נכון לפרוס.

יש משהו בפעולת הפריסה שמאוד מרגיע אותי, בכלל בפעולת החיתוך והקיצוץ של ירקות. זה גם מזכיר לי תמיד את הספר "המטבח" של בננה יושימוטו בתרגום לעברית של שונית שחל-פורת המקסימה. אז נסחפת לי בזכרונות נעימים, פרסתי ופרסתי והוספתי גם בצל לחגיגה, כי אלון אוהב וגם אני והבנות יוכלו לדלג עליו בקלות. ככה זה שמכינים אוכל למשפחה, המוצרים שנכנסים, נכנסים תמיד מתוך אהבה לאנשים שיאכלו אותם אחר כך והאוכל מקבל תפניות מפתיעות ותמיד טעימות. כשהכנסתי את הכל לתנור, קיבלתי ביקור במטבח מהגדולה שהזמינה גם סלט עם הרוטב שעשית לפני שבועיים. אז הן נידלקו על ויניגרט בלסמי ואפילו על עלי בייבי תרד איזה כיף.

אחר כך הן ערכו שולחן, אלון הגיע דבוק לטלפון באיזו שיחת עבודה ועד שהכל היה על השולחן כולם כבר היו מוכנים, עם המון שמחה וסיפורים מצחיקים של סוף היום ובעיקר זכינו לשמוע את הגרסא של הבנות למחזמר מטילדה בגרסא מקוצרת, בין ביס לביס. באמת שהיה ערב כיף!

אז איך מכינים:
מחממים תנור ל 450 פרנהייט שזה 230 מעלות צלזיוס.
פורסים לפרוסות דקות יחסית:
4-5 תפוחי אדמה
1 בטטה גדולה מאורכת או שתיים בינוניות
2 בצלים

1/3 כוס שמן זית
מלח (ואם הילדים שלכם מרשים אז גם פלפל)
כפית אבקת שום
6 ענפי טימין או כפית וחצי טימין יבש

את כל הפרוסות (לא כולל הבצל כי הוא יתפרק מאד) שמים בקערה ומוסיפים להם את שמן הזית והתבלינים (טימין יבש מוסיפים עכשיו), מערבבים טוב עם הידים שהכל יתובל טוב ומתחילים לסדר בצפיפות יחד עם בצל בתבנית לתנור. אם יש טימין טרי מוסיפים אותו על הכל, את זמן הזית המתובל שנשאר בקערת הערבוב, מטפטפים על הכל מלמעלה.

זהו, שעה בתנור. כדי לוודא שמוכן שולפים פרוסה וטועמים.

בתיאבון!

הגיגיי חורף וטריק אחד למרק

הקור של השבועיים האחרונים הרג אותי. הטעות היתה לצאת למינוס עשרים וכמה מעלות רק עם מחממי אוזניים ובלי כובע של ממש. התשלום על הטעות הזו התחיל עם כאבים עזים בחצי פרצוף והסתיים בסינוסיטיס, אנטיביוטיקה וכל הוואג'ראס. לא פשוט לחיות בחורף כזה. הכל קפוא וקר ולא משנה אם השמש יוצאת לאיזה יום, זה רק אומר שיהיה עוד יותר קר.

זה בהחלט החורף הכי קר שהיה לנו מאז שהגענו לניו יורק ויש לי חשש שמישהו עשה את זה בכוונה כדי להקל עלינו את החזרה לארץ. אין דבר שיותר  מתחשק לי עכשיו מחורף ישראלי, עם טמפרטורות של מעל ל 0. השיא היה שגם הטמפרטורות בפרנהייט הגיעו למתחת לאפס. זה כבר היה נראה לי לא הגיוני בעליל.

לפני שככה נפלתי למשכב, התלבטתי מה יותר מתחשק בקור הזה, עוגיות או מרק. אין ספק שמרק לקח בהליכה, מה גם שעוגיות הטחינה שהכנתי לא זכו לתהילת עולם מצד הבנות. לפעמים הניסיון שלי להכין את האוכל כמה שיותר בריא, מייצר חוויות פחות משמחות. אבל אני ממשיכה, אפילו אם לפעמים זה מרגיש קצת סיזיפי. 

נכון שהרבה יותר קל לאכול פשוט מה שיש? אז מה אם יש בזה המון סוכר או קמח לבן או חומרים משמרים. למה אני צריכה לעבוד כל הזמן בלהיות בריאה ולדאוג למשפחה שלי שתהיה בריאה. למה זה דורש עבודה ולא בא בקלות? נכון שזה מעצבן? הייתי רוצה למצוא חנות אחת, סופר מרקט אחד שבו, לא משנה מה אקח מהמדף, זה יהיה בריא וטעים וכיף וכן, גם מפנק. 

זה לא קצת מוזר שמי שמספק לנו את האוכל שלנו מונע משיקולים כלכליים ותו לא? כי כשאני מספקת את האוכל למשפחה שלי, השיקול הכלכלי הוא אף פעם לא הראשון בתור. המשק המספק לנו את האוכל, מורכב מאנשים כמוני שבסופו של יום הולכים הביתה ומאכילים את המשפחה שלהם. איך זה קרה, שם באמצע הדרך, מהעבודה הביתה או מהבית לעבודה שאותם אנשים שינו את סדר העדיפויות שלהם ובגלל זה האוכל פחות איכותי, או אפילו מסוכן (סיליקון בחלב, מי שזוכר)?

למה אותם אנשים מפעילים סולם ערכים שונים בבית ובעבודה? איך איכר יכול לרסס את האוכל שהוא נותן לילדים שלנו בחומר שהוא לא היה מקרב לילדים שלו? זה מוזר, נכון? איך אנשים מגשרים על הפער הזה?

אלה המחשבות שרצות לי בראש כשאני חושבת על להאכיל את המשפחה שלי. ואז באה חברה כמו Farmigo  שבאופן פרדוקסלי יוסדה בישראל ומביאה לי עד פתח הבית מוצרים מחקלאים ויצרנים קטנים באזור מגורי. העיקרון הוא שכל אחד יכול לפתוח נקודת חלוקה אצלו בבית ואנשים מזמינים מוצרים באתר החברה והם מגיעים לנקודת החחלוקה. במקרה בחור מקסים בשם אנדי, פתח נקודת חלוקה כזו בדירה שלו בבניין שלי. כל יום רביעי, בין 5 ל7 אחה"צ, אפשר להגיע אליו ולקבל את מה שהזמנת. הוא וילדיו המתוקים, פותחים את הדלת בחיוך רחב לתושבי השכונה ומחלקים להם שקיות נייר מאורגנות היטב עם מה שהזמינו. יש גם ארגזיי קירור אם הזמנתם מצרכים שמצריכים קירור והכל מתקתק באופן מרשים. 

מאד אהבתי את הרעיון והביצוע, מקווה שהחברה תתחיל לפעול גם בישראל עד שאגיע, מרכז הפיתוח שלהם פועל בישראל, אני לא רואה סיבה שזה לא יצליח בארץ.

בהזמנה הקודמת הזמנתי ירקות למרק כתום ותוך כדי בישולו, נפל לי האסימון (או הטלכרט, או האייפון על האצבע של הרגל) איך להגיע למרקם הנכון במרק מהסוג הזה. נכון במסעדה המרקם הוא תמיד כמו שצריך ובבית זה יוצא דליל מדי או סמיך מדי? אז הטריק הוא ממש פשוט. 

מבשלים את הירקות והתבלינים עם מים שמכסים אותם יפה, כמה סנטימרים מעל עד שהכל רך.  עכשיו כשמגיעים לשלב הריסוקף אם משתמשים במוט ריסוק, פשוט מוציאים איזה ליטר של מים מהסיר הצידה. כך שהמים יגיעו רק לגובה הירקות, קצת מתחת, לא מעליהם. מרסקים טוב ומחזירים כל פעם קצת מהמים עד שמגיעים למרקם שאוהבים. בודקים אם צריך להוסיף מלח או תבלינים אחרים וזהו. את הציר שנשאר, אפשר להקפיא והנה יש לכם ציר ירקות במקפיא ממש כמו לשפים. 

אם אתם עובדים עם מעבד מזון, תעבירו אליו רק את הירקות עם כף מסננת גדול ומעט מהמים. אל תחזירו את הירקות המרוסקים לתוך הסיר עם המים. תוסיפו מים במעבד המזון עד שתגיעו למרקם הנכון ואם הוא לא מספיק גדול, תעשו את זה בסיר אחרי שהעברתם את הציר לקנקן בצד שתוכלו למזוג ממנו לסיר עד שתגיעו למרקם המתאים ושוב, בידקו תיבול ותהנו מציר ירקות למתכונים אחרים. 

זהו להיום, מזון למחשבה.

מרק ירקות שורש בדרך, המווווון סלרי הפעם

נראה לי שפרידה קאלו לא אכלה קינואה

כל כך אהבתי את מאפה הקינואה שהכנתי וכל כך אהבתי את הסרט על פרידה קאלו. כל כך רציתי לגלות שפרידה קאלו אהבה קינואה. זה היה יכול להיות סיפור מהמם. מה גם שהצבעים של מאפה הקינואה בהחלט היו משתדכים טוב לשמלות שהיא לבשה.

שאלתי את גב' גוגל ?what did Frida Kahlo eat למרבה הפלא, מצאתי ספר שכתבה ביתה של אשתו השניה של דיאגו ריברה. Frida's Fiestas: Recipes and Reminiscences of Life with Frida Kahlo. היא גרה בביתם של דיאגו ופרידה ואכלה איתם לעיתים קרובות, לרוב מהבישולים שאמא שלה, האשה הנבגדת, הכינה לזוג ולכולם. 

דפדפתי וירטואלית בספר, בתקווה למצוא ולו גרגר קינואה אחד ולא מצאתי. אפילו באינדקס בסוף לא נזכר המעדן. נאנחתי קלות וישבתי לכתוב בכל זאת על הקינואה שפרידה קאלו לא זכתה לאכול, לפחות לא כשהבת של האשה הקודמת, היתה בסביבה. נו מילא, אולי משלי היא היתה מסכימה לטעום, אולי.

אתמול אחר הצהריים החלטתי להכין קינואה, אבל אחרת, מאפה שכזה. הכנתי משהו דומה פעם בהשראת פיצה. הפעם זרמתי עם מה שהיה בבית. אבל בהחלט אפשר לשים בפנים את כל מה שאתם אוהבים שיש על פיצה.

דבר ראשון יש לחמם תנור ל 400 מעלות פרנהייט או 200 צלזיוס, לארגן סיר כבד שיכול להיות על האש וגם בתנור ולהכין:
1 בצל גדול חתוך לקוביות
3 פלפלים, אדום, צהוב וירוק חתוכים לקוביות
כוס זיתים מגולענים שקצצתי
כוס עגבניות שרי, רק לשטוף, אין צורך לחתוך
כף רסק עגבניות
חצי כוס אריסה לחריפות נעימה וטעם משובח
קופסא גדולה של עגבניות מרוסקות (אני קצת מאוהבת באלה של pomi)
כוס קינואה שטופה היטב שלא השריתי הפעם
כוס מים
אבקת בצל
מלח ופלפל

בשמן זית הזהבתי את הבצל קלות והוספתי את הפלפלים. אחרי 5 דקות בערך, הוספתי את הזיתים, העגבניות, רסק העגבניות, האריסה, העגבניות המרוסקות והתבלינים.
 עכשיו מוסיפים את הקינואה והמים. זה לא נראה הרבה קינואה יחסית למרק הנחמד שנוצר בסיר, אבל יהיה בסדר. אחרי שהמים רותחים, סוגרים את הסיר היטב ומעבירים לתנור. אחרי חצי שעה מוודאים שיש מספיק מים בסיר וסוגרים חזרה לחצי שעה נוספת. זהו, מוכן! המרקם נעים ומנחם והטעמים רבים וצבעוניים. נראה לי שפרידה היתה נהנית.

בתיאבון.

סלט ישראלי וסלסה מקסיקנית - אחים שהופרדו בלידתם

מה ההבדל בין סלט ישראלי קצוץ דק וסלסה? לא הרבה האמת. בשניהם קוצצים את הירקות קטן יחסית. בשניהם יש תיבול שמתבסס על לימון או חמיצות כזו או אחרת. שניהם תלויים ביצירתיות של המכין. נכון, יש סלסות שטוחנים דק דק במעבד מזון, אבל לדעתי, דווקא אלו שרואים מה הן מורכבות ולא טחנו אותן למוות, טעימות ומעניינות יותר.

ההבדל היחיד שראיתי עד עכשיו, הוא שבסלט הישראלי מוסיפים שמן ובסלסות שהכרתי, לא. אבל תכלס, גם אם לא תשימו שמן זית בסלט ותשתמשו רק בלימון ומלח, הוא לא יאבד מהישראליות שלו. אני מכינה אותו ככה לבנות שלי הרבה פעמים, כי פעם הטעם של שמן הזית הפריע להן. 

מה שנחמד בסלסות, הוא הגיוון, יש את הבסיס ובהרבה מקומות מוסיפים להן מנגו או אננס בקוביות קטנות. אפשר להכין אותן חריפות, בחריפות מתונה ובכלל לא. אפשר לאכול אותן עם נאצ'וס וגואקמולה ואפשר להתייחס אליהן כסלט לכל דבר בצלחת. אפשר להוסיף להן קטניות כמו תירס, או שעועית מבושלת ואפשר להכין אותן מירקות צלויים. אפשר להכין סלסה כזו ולהגיש אותה על סלט ירוק והכל ביחד הופך לסלט חדש ומעניין.

שבוע שעבר הכנתי את הסלסה הבסיסית וזה לקח לי ממש כמה דקות בזכות המכשיר הזה, שפעם חמותי הביאה לי במיוחד (נדמה לי מטיול בחו"ל אפילו) והיום אפשר למצוא אותו בכל מקום. זה שעושה קוביות מכל מה שתרצו. אפילו המיכל שלו היה מספיק גדול כדי לחתוך כמעט את כל המרכיבים בלי לרוקן אותו. 

אז מה היה שם:

1/2 בצל סגול

1 פלפל חריף בלי הגרעינים לחריפות מתונה (חלפניו במקרה הזה)

שן שום כתושה (אופציונלי לגמרי)

8 עגבניות תמר

חופן כוסברה (לפי כמה שאוהבים כוסברה, או פטרוזילה אם ממש לא אוהבים)

מיץ מ-3 ליים קטנים, אפשר גם לימון, ובסה"כ 1/2-1/3 כוס מיץ לימון או ליים

מלח 

חותכים מערבבים ומאחסנים, את הרעיון המגניב לאחסן בצנצנת (זה טעים עוד יומיים קדימה) ראיתי דרך פינטרסט בבלוג הזה והעתקתי בלי בושה. נראה שבסלסה שלה יש גרעינים, אז היא בטח חריפה יותר, היא גם הוסיפה כמון שפחות דיבר אלי, אבל אם אתם בעניין, לכו על זה וספרו לי איך היה. 

והנה מה שיצא:

בתיאבון.

שוב זורקת ירקות לסיר - #3

ממשיכה עם הקו, כי הבטחות מקיימים.
אז מה שהיה לי הפעם בבית, הלך לכיוון האיטלקי. למה? כי זה מה שהתחשק לי וגם בגלל הגעגעועים לקיץ. יש משהו כזה באוכל אדום וצבעוני שעושה לי הרגשה של קיץ, גם אם הילדות משחקות בשלג במרפסת ולא בחול על שפת הים.

הן לקחו את הדליים של הקיץ למרפסת, ובנו ארמונות משלג במקום חול. עטופות בבגדים חמים, מעליהם מכנסי סקי, מגפי שלג, מעיל, כובע, מחממי אוזניים וכפפות. מתוך הבית זה נראה מאד נחמד. במרפסת זה היה ממש ממש קרררר.

אז התחלתי לשטוף ירקות:

זה מה שהיה:
2 קישואים
3 גזרים
3 פלפלים צבעוניים
2 מקלות סלרי
תיכף יבואו גם בצל,
5 שיני שום,
עגבניות שרי
עגבניות מרוסקות-קופסא של 800 גרם
כף גדושה פסטו (אפשר גם 2 גבעולי בזיליקום במקום),
כפית כורכום (בשביל הבריאות),
כפית אורגנו
מלח פלפל

אז חתכתי את הירקות הגדולים:

 ואת העגבניות - היו לי צבעוניות ויפות:

קצצתי בצל ו5 שיני שום.

וזרקתי לסיר, בהתחלה בצל, אחרי שהשקיף, הוספתי את השום ואת כל הירקות.

התבלינים, והעגבניות מרוסקות נכנסו עכשיו

הוספתי גם חצי כוס מים, כי הבישול די ארוך - תלוי אם אוהבים ירקות נגיסים או רכים, אני בישלתי שעה על אש קטנה.

ויצאתי להתגעגע לקיץ במרפסת.

לו רק היו אוהבים בבית שלי חציל, הייתי מוסיפה גם אותו בקוביות, גם שעועית ירוקה היתה משתלבת יופי!

בתיאבון!

לזרוק ירקות לסיר #2

הבנתי שלא לכולם זה פשוט לזרוק ירקות לסיר, אז אתן מתכון אחד מדויק יותר פה וכך גם בכל פעם שאזרוק ירקות חדשים לאיזה סיר ישן.
לפני שבוע, שוב זה קרה. זה קורה כל שבוע, השלב הזה, שאם תפתחו את המקרר שלי, תשאבו פנימה כי בדיוק נגמר הכל והוואקום שולט.
כשזה קורה אני פותחת את הכל המגרות ומחפשת מה אפשר לעשות, בדרך כלל הכל נכנס לסיר אחד, לא גדול במיוחד ולרוב טעים. למה לרוב? כי גם אצל מי שנראה שקל לו או לה לבשל ותמיד כשתתארחו, תתפעלו מהאוכל, קורה שלא יוצא. חשוב באמת להבין שבישול זה לא משהו שיש לך או אין לך. בישול זה המון ניסוי ותהיה וטעיה גם. כן, יצא  לי לזרוק אוכל לפח. בעיקר כשניסיתי לבשל עם חומר גלם שלא הכרתי, או סתם כשבישלתי בלי חשק. חומר גלם חדש או מתכון חדש יכולים לייאש. תנו לזה כמה ימים ונסו שוב, זה שזה לא הצליח בפעם הראשונה לא אומר כלום, גם הפעם השניה יכולה לצאת לא מושלמת, אבל משתפרים. מבטיחה!
בכל מקרה לגבי ירקות, התיבול הבסיסי של מלח ופלפל הרבה פעמים מספיק, פשוט כי לירקות יש טעם טוב משלהם. אז תנו להם צ'אנס.
חזרה לתיאור המקרר שלי שהיה אומלל באותו היום. מה מצאתי בו?
חצי כרוב
קופסאת פטריות
3 גזרים
מחוץ למקרר היו לי גם בצל אחד וכמה שיני שום
מלח ופלפל כמובן
ישר שלפתי מעין סיר מחבת כזה, רחב אבל שטוח. אני אוהבת לבשל בכאלה ירקות, זה נוח שהתחתית רחבה.
קצצתי לקוביות לא מוקפדות במיוחד את הבצל והכרוב, את הגזרים קילפתי, חתכתי לאורך ואז לפרוסות ואת הפטריות לפרוסות עבות ואת השום לפרוסות דקות. בגלל שפע המוצרים, זה לקח לי בדיוק-5.5 דקות.

חזרה לסיר. קצת שמן, להקפיץ את הבצל עד שיהיה שקוף, להוסיף את השום לחצי דקה ואז את כל שאר הירקות. להוסיף מלח ופלפל ולערבב עד שהכרוב מתרכך. מפה זה תלוי בכם, אוהבים קראנצ'י? אז זה מוכן. מעדיפים רך יותר, תוסיםפו חצי כוס מים ותנו לזה להתבשל עוד 10 דקות. הכי חשוב לטעום!

אפשרות נוספת - להוסיף כשהכל מוכן, רבע כוס סויה ולערבב לטעם סיני שכזה. שוב, חשוב לטעום למשל, להתחיל עם 2-3 כפות סויה, לטעום, להוסיף עוד ולהבין מה ואיך אתם אוהבים את האוכל שלכם.
זו מנה פשוטה וקלה להכנה ואפשר לערבב אותה עם נודלס או לאכול על אורז, או לאכול ככה וגם ישר מהסיר כאף אחד לא רואה.

בתיאבון!

הדרך הפשוטה לרזות, כן יש כזו

נכון, כל אחד מגיב שונה לסוגי אוכל שונים. יש אנשים שגלוטן לא מזיז להם והם יכולים לאכול המון פחמימות בלי בעיה. יש כאלה שחלב עושה להם כאבי בטן וגבינות גורמות להם להשמין. יש אנשים שאננס עושה להם פריחה וכאלה שעגבניות עושות להן בלגן במערכת העיכול. אבל, אפשר להגיד שירקות (עם יוצאי דופן אישיים) טובים לכולם, בריאים לכולם ויש בהם את כל הויטמינים, המינרלים והפיטוכימיכלים שכולנו צריכים.

הדרך הבטוחה לרזות היא להיות בטוחים שכל יום חצי מהאוכל לפחות הוא ירקות. וכשאני אומרת ירקות אני לא מדברת על תפוחי אדמה או שעועית או אפונה (שעועית ירוקה כן), המקום שלהם בחצי השני. אני מדברת על ירקות אמיתיים, על עלים ירוקים, על ירקות של סלט, על כרוביות וקישואים, על בצל, על אספרגוס. ירקות, אתם יודעים.

קורה לי שאני מגיעה לשעות אחר הצהריים המאוחרות וחושבת, כמה ואיזה ירקות אכלתי היום ו...אופס, לא ממש אכלתי. זה בשבילי, פחות טוב. אז אני מנסה פעמיים בשבוע, לקחת סיר ולשים בוא את כל הירקות שאני מוצאת ותיבול שאני אוהבת, שיהיה. זה הולך עם כל דבר. כמובן שסלט תמיד טוב, אבל לאחרונה, בקור, אם אני אוכלת סלט הוא תמיד יהיה ליד איזה תבשיל מהביל. למשל ליד הצ'ילי הצמחוני מהפעם הקודמת. הצורך בחורף לאזן בין מאכלין חמים וקרים, הוא דרישה בלתי מתפשרת של הגוף. 

אז מה העיקרון? לאסוף את כל הירקות שיש במקרר ונראה לכם שיתחברו טוב לתבשיל אחר ואז להחליט איזה סוג של טעם מתחשק לכם ליום יומיים אולי שלושה הקרובים. 

אם מתחשק לכם איטלקי, התיבול יתבסס על רוטב עגבניות, בזיליקום ושום. 

אם בא לכם סיני - ג'ינג'ר ושום, סויה ואיזו מתיקות, למשל סילאן או דבש. ואגב אם אין לכם ג'נג'ר ושום בבית, עדיין תסתדרו עם הבסיס של סויה ומתיקות מתונה. 

אם אתם בקטע ההודי - כדאי שתחזיקו תערובת תבלינים הודית כלשהי.

אם אתם אוהבים קארי - תחזיקו תערובת קארי טובה ופחיות של חלב קוקוס (לייט, אם את שומרים על משקל) בבית. 

השלב הבא הוא לנקות את כל הירקות, לקלף ולחתוך-שיהיו בערך 10 כוסות של ירקות. בדרך כלל מתחילים עם הבצל וקצת שמן, מוסיפים את הירקות מהקשה אל הרך ומבשלים עם התבלינים ונוזלים שמוסיפים, רוטב עגבניות, חלב קוקוס או סויה (ואז מומלץ להסיף גם מים). 

זהו, יש לכם תבשיל ירקות בריא לחצי שבוע. ולמה זו הדרך הפשוטה לרזות? הרי יבואו המתחכמים ויגידו "אבל אם אני אוכל בחצי השני עוגות קצפת, זה לא יעזור". אז אם אתם רוצים לחבל בעצמכם, זו זכותכם. אבל, לאכילה בריאה יש אפקט של כדור שלג. אם החלטתם שאתם בריאים ועמדתם וטרחתם והכנתם ואכלתם, הרצון לאכול משהו לא בריא, הולך ומתמתן, הצורך לתת לעצמכם את הטוב ביותר, הולך וגדל. זוהי גם דרך שקל לחזור אליה, גם אם לאחרונה אכלתם פחות טוב, מוציאים סיר אחד, המון ירקות ועולים חזרה על דרך המלך. 

בהצלחה. 

התבשיל הספציפי הזה כלל: כרובית אחת מחולקת לפרחים, חצי דלורית בקוביות, בצל אחד, צרור אספרגוס חתוך לשלושה מקטעים, בצל אחד בקוביות. חצי שקית של גפרורי ברוקולי וגזר שנשארה (בערך כוס). התחלתי עם כף שמן קוקוס, שום, ג'ינג'ר ובצל עד שהבצל השקיף, הוספתי את הכרובית וכורכום, תערובת סינית של חמישה תבלינים ומלח. ערבבתי יחד חמש דקות, הוספתי את הדלורית, חצי כוס סויה וחצי כף סילאן, מים רותחים בגובה של 2 סנטימטרים. כיסית וחיכיתי 20 דקות. הוספתי את האספרגוס ואת החצי שקית ברוקולי וגזר גפרורים, ערבבתי וסגרתי לעוד 3 דקות. וזהו. 

לבריאות!

קור קיצוני וצ'ילי צמחוני!

וואו, איך הצלחנו להפסיד שבוע קר בטירוף בניו יורק. לא שעכשיו לא קר. בין 5- ו 10- מעלות היום וניו יורק קופאת לה וחוזרת לעידן הקרח.

ובשבוע שעבר היה עוד קפוא יותר...

איך הפסדנו את השבוע הקר הקודם? בזכות ההורים שלקחו אותנו לכבוד השנה האחרונה בניו יורק לשייט מדהים של דיסני לבהאמס. מים טורקיז, שמש והמון ים בטמפרטורה ממוצעת של 26 מעלות, מושלם! בניו יורק היה קפוא. בישראל גם ואפילו ירד שלג ורק אנחנו הגענו לפינה קטנה בעולם, חמימה ונעימה שעכשיו נראית כמו מחלום שלא בטוח היה. אבל יש לי הוכחה. אפילו כמה.

כשיצאנו משדה התעופה בחזרה הביתה, היה לנו קר מאד. המעבר הזה מחום לקור, מפתיע אפילו כשמוכנים אליו. הגענו הביתה ומיד השריתי כוס שעועית אדומה שתפחה לה עד למחר ל2-3 כוסות של שעועית מושרית (אם במקרה יש לכם כבר מושרית או אפילו מבושלת) ונכנסה לסיר יחד עם הרבה מים ועלה דפנה עד שהתבשלה לה.

וההמשך ככה:

1 בצל קצוץ
1/2 מפלפל אדם, כתום וצהוב (אם אוהבים הרבה פלפלים אפשר להשתמש ביותר)
2 שיני שום קצוצות
השעועית המבושלת מהפסקא למעלה
1/2 כוס עדשים אדומות
1/2 כוס עדשים ירוקות
1/2 כוס אפונה יבשה
1/2 כוס גריסי פנינה
קופסא גדולה של עגבניות מרוסקות
עלה דפנה גדול (או שניים קטנים)
כף כמון
1/2 כף פפריקה מתוקה (או חריפה אם רוצים חריף, או שילוב בינהן)

ואז בקלות, מטגנים את הבצל, מוסיפים את הפלפלים ואחרי 5 דקות מוסיפים את השום. 2-3 דקות נוספות ומוסיפים את השעועית, נותנים לה ערבוב טוב ואפילו קצת מועכים אותה.

מוסיפים את העדשים, האפונה והגריסים, את העגבניות ומתבלים בכמון ופפריקה.

מוסיפים את עלי הדפנה וקצת מים אם העסק סמיך מאד. מנמיכים את האש אחרי הרתיחה ואחרי 20 דקות של בישול, תבדקו אם צריך להוסיף מים, שלא יידבק לכם לתחתית ויישרף. מבשלים עד שהכל רך ורק אז ממליחים ומערבבים טוב, עד שטעים.

חם חם ומהביל, על אורז (ויש אנשים מוזרים שאוכלים את זה על חומוס...).
בתיאבון וחורף חם לכולם.