tag:blogger.com,1999:blog-85600084183459600562024-03-19T01:27:03.822-07:00בדרך כלל אוכל ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.comBlogger68125tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-33546946718351573482015-11-20T07:22:00.004-08:002015-11-20T07:22:49.021-08:00עברתי דירה...<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: center;">
<a href="https://niritb.wordpress.com/" target="_blank"><b><span style="font-size: x-large;">בדרך כלל אוכל-ההמשך</span></b></a></div>
</div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-67543657898872653952015-05-19T06:59:00.002-07:002015-05-19T06:59:34.920-07:00בישולדת שמח!<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-image: initial; background-origin: initial; background-position: initial; background-repeat: initial; background-size: initial; direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span style="background-color: #f3f3f3;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 9.5pt;">פעם אנשים לא
היו מבשלים לבד במטבח. לפחות לא כל הזמן. היו נאספים יחד, אולי יותר נאספות יחד. חותכות, קוצצות, מגלגלות, ממלאות, מטגנות, מבשלות, מקפיצות ואופות. בשבילי חוויה
של בישול כזה ביחד, קשקושים מעל הסיר, סיפורים עטופים בבצק.
בדיחות ליד התנור... כל זה נראה לי כמו בילוי מושלם.</span><span dir="LTR" style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: 9.5pt;"><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-image: initial; background-origin: initial; background-position: initial; background-repeat: initial; background-size: initial; direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-image: initial; background-origin: initial; background-position: initial; background-repeat: initial; background-size: initial; direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background-color: #f3f3f3; font-family: Arial, sans-serif; font-size: 9.5pt;">החלטתי לתת
לעצמי ולחברה שלי שרון, חוויה שכזו מתנה ליומולדת. בניתי תפריט, מתכונים מצאתי
ברשת, מתכונים שהמצאתי לכבודנו, הכל לפי העדפות החברות שיבואו. הדפסתי מתכונים,
שרון עברה על הכל, הוסיפה וגם ערכה קניות, השותפה המושלמת! וכך ביחד עם עוד 7
חברות, 2 שולחנות מתקפלים באמצע הסלון, קרשים, סינרים, סכינים והמון שמחה ורצון טוב, ארגנו
לנו בישולדת.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-image: initial; background-origin: initial; background-position: initial; background-repeat: initial; background-size: initial; direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-image: initial; background-origin: initial; background-position: initial; background-repeat: initial; background-size: initial; direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background-color: #f3f3f3; font-family: Arial, sans-serif; font-size: 9.5pt;">זה באמת היה כמו
שחלמתי. חבורת נשים עם סינרים וסכינים, רק טוב יכול לצאת מזה. המתכונים הוגרלו בין
כולן ויצאנו לדרך. בין הסירים, לתנור, לחיתוך ולתיבול, צחקנו, שמחנו ואפילו הבנות
שלי לא התאפקו והצטרפו לחגיגה, קוצצות ומגלגלות, עוזרות ומשתתפות כמו גדולות. אחר
כך ערכנו שולחן גדול לכולן, לגדולות ולקטנות. </span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-image: initial; background-origin: initial; background-position: initial; background-repeat: initial; background-size: initial; direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background-color: #f3f3f3; font-family: Arial, sans-serif; font-size: 9.5pt;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-image: initial; background-origin: initial; background-position: initial; background-repeat: initial; background-size: initial; direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background-color: #f3f3f3; font-family: Arial, sans-serif; font-size: 9.5pt;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-image: initial; background-origin: initial; background-position: initial; background-repeat: initial; background-size: initial; direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background-color: #f3f3f3; font-family: Arial, sans-serif; font-size: 9.5pt;">השולחן היה כל כך צבעוני ויפה.
תשע נשים ושתי ילדות יכולות לחתוך המון ירקות ושולחן עם כל כך הרבה סוגי ירקות,
תמיד ייראה חגיגי וצבעוני. וזהו, התיישבנו לאכול. האוכל היה כל כך טעים והכל בזכות
האווירה, האהבה ושמחת החיים שהורגשה בכל מנה ומנה. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-image: initial; background-origin: initial; background-position: initial; background-repeat: initial; background-size: initial; direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background-color: #f3f3f3; font-family: Arial, sans-serif; font-size: 9.5pt;">פשוט חגיגת
יומולדת מושלמת, בישולדת!<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background-attachment: initial; background-clip: initial; background-image: initial; background-origin: initial; background-position: initial; background-repeat: initial; background-size: initial; direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background-color: #f3f3f3; font-family: Arial, sans-serif; font-size: 9.5pt;">אחד המתכונים שאהבתי היה פשוט מאד ומאז
כבר הכנתי אותו פעמיים בבית. כרובית צלויה על טחינה, עם עגבניות שמקשטות הכל מלמעלה.
זה מתכון שכדי להכין קרוב לארוחה ולהגיש מיד לשולחן כשהכרובית עדיין רותחת ולא
הספיקה להתקרר מהטחינה. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background-color: #f3f3f3; font-family: Arial, sans-serif; font-size: 9.5pt;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><span style="background-color: #f3f3f3; font-size: 12.6666669845581px;">2-3 כרוביות (תלוי כמה אוכלים)</span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><span style="background-color: #f3f3f3; font-size: 12.6666669845581px;">שמן זית</span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><span style="background-color: #f3f3f3; font-size: 12.6666669845581px;">מלח</span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><span style="background-color: #f3f3f3; font-size: 12.6666669845581px;">טחינה טובה (מטחינה גולמית, לימון ומלח)</span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><span style="background-color: #f3f3f3; font-size: 12.6666669845581px;">4 עגבניות חתוכות לקוביות קטנות או חופן עגבניות שרי חתוכות לרבעים</span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background-color: #f3f3f3; line-height: 115%;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-small;"><br /></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background-color: #f3f3f3; line-height: 115%;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מחממים תנור ל 200 מעלות צלזיוס או 400 פרנהייט</span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background-color: #f3f3f3; line-height: 115%;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">חותכים את הכרוביות לפרוסות עבות (עם הגזע)</span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background-color: #f3f3f3; line-height: 115%;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מסדרים בתבנית אפייה, על נייר אפייה שהוברש במעט שמן זית. ממליחים ומברישים את הכרוביות בשמן זית. אופים בתנור עד שיתרככו ויזהיבו היטב, תלוי בתנור בין 40 דקות לשעה.</span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="background-color: #f3f3f3; line-height: 115%;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מכינים את הטחינה, מערבבים את העגבניות החתוכות עם כף שמן זית
ומלח.<span style="font-size: x-small;"><o:p></o:p></span></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="line-height: 115%;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-small;"><br /></span></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi63rsWkKtlzt_kn2rSE1VX_eqMdbXB5uxeGUhp2_DwpQK9yRbaDeZfsPPDuOlqGoBvejfJBg__JcyKzlMYC3D_zFitywv54IOCaV5HR3NJhe47dGVkH991CBHigOiDapfaS5H9e_PcSW0/s1600/unnamed+%25282%2529.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="400" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi63rsWkKtlzt_kn2rSE1VX_eqMdbXB5uxeGUhp2_DwpQK9yRbaDeZfsPPDuOlqGoBvejfJBg__JcyKzlMYC3D_zFitywv54IOCaV5HR3NJhe47dGVkH991CBHigOiDapfaS5H9e_PcSW0/s400/unnamed+%25282%2529.jpg" width="300" /></a></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="line-height: 115%;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-small;"><br /></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-small;"><span dir="RTL" lang="HE" style="line-height: 115%;"><br /></span></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">
<span dir="RTL" lang="HE" style="line-height: 115%;">ממש
לפני ההגשה, שופכים שכבה של טחינה בתבנית הגשה רחבה (חצי סנטימטר עומק). מסדרים על הטחינה את פרוסות
הכרובית החמה ומפזרים מעל את העגבניות. </span></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span dir="RTL" lang="HE" style="line-height: 115%;"><br /></span></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span dir="RTL" lang="HE" style="line-height: 115%;">בתיאבון!</span></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-small;"><span dir="RTL" lang="HE" style="line-height: 115%;"><br /></span></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-small;"><span dir="RTL" lang="HE" style="line-height: 115%;"><br /></span></span></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiWzNcV9MxnwsfAyXYZEd0BOrEOyT0UNudz193jftvQnxlTeG7lM12dcY9BBumYNW-4i9DjmEDzh0djsDBRd1hrgPP4jd7YN2jhbjKSTG-8PkXZm48Hkfk1rWONCzOfTLMCHyR8vdaVSMI/s1600/unnamed+%25281%2529.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiWzNcV9MxnwsfAyXYZEd0BOrEOyT0UNudz193jftvQnxlTeG7lM12dcY9BBumYNW-4i9DjmEDzh0djsDBRd1hrgPP4jd7YN2jhbjKSTG-8PkXZm48Hkfk1rWONCzOfTLMCHyR8vdaVSMI/s320/unnamed+%25281%2529.jpg" width="320" /></a></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-small;"><span dir="RTL" lang="HE" style="line-height: 115%;"><br /></span></span></span></div>
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
</div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-57281488304585984252015-04-17T08:37:00.003-07:002015-04-17T08:50:53.423-07:00בר סלטים אצלך במטבח<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
יש את הנפש ויש את הגוף והשילוב בין שניהם שווה יותר מכל דרך שאבחר רק באחד מהם. הגישה ההוליסטית כל כך טבעית ונכונה לגוף ולנפש שאם מקשיבים טוב טוב פנימה יודעים בדיוק מה טוב ומה לא. מה עוזר להרגיש נעים ובריא ומה פחות. אז למה לפעמים אני עושה מה שברור שלא יעשה לי טוב? למשל, לאכול פסטה ברוטב שמנת. אני הרי יודעת שכף אחת של פסטה שמנת גורמת לי להרגיש כאילו אכלתי משקולת. אז למה אני בכל זאת אוכלת פסטה בשמנת לפעמים, פשוט כי בא לי? לפעמים מתעורר חשק לאוכל הכי לא קשור לכלום והגוף מנסה להגיד משהו ולי קשה לפענח. אולי הוא צריך שומן? אולי המתיקות המתונה שברוטב הזה? אולי הסידן? מה שבטוח הייתי יכולה להשיג את כל הדברים האלה בדרכים שהיו גורמים לי להרגיש טוב יותר. רק שזה קצת מעצבן לחשוב תמיד על למה ומה טוב יותר. להיות תמיד מודעת ויודעת וחכמה יותר. אז מה עושים? טועים ולפעמים גם משלמים על זה.<br />
<br />
כשאוכלים טוב החשקים האלה באים פחות. כשהאוכל הזמין, נראה טוב, מפתה, טעים ומזמין, קל יותר לאכול אותו ופחות מתחשק משהו שאני יודעת שלא טוב לי. הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי כשאני נכנסת הביתה זה שיחכה לי שם בר סלטים. עם יד על הלב, אם היה לכם בר סלטים בבית, צבעוני ונגיש לא הייתם אוכלים קודם ממנו?<br />
<br />
אז תכלס, זה לא מאד מסובך שהיה כזה בבית. רוב הדברם בבר סלטים לא מחייבים הכנה מוקדמת ורוטב אפשר להכין בקלות לשבוע.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEinhdQwuokgPazazfq_xJtkhZc80-UgjIpmDE-GVSRCQfgc7YAvAOQsh_aYzouOF4Aj7wvmzuySNzAtlcHFk7BSBrG-3Xd615YK4V4hkgX-R1yEX6NH8Ndrtd4aXf6CILGyAk3PcbCRlIU/s1600/unnamed.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEinhdQwuokgPazazfq_xJtkhZc80-UgjIpmDE-GVSRCQfgc7YAvAOQsh_aYzouOF4Aj7wvmzuySNzAtlcHFk7BSBrG-3Xd615YK4V4hkgX-R1yEX6NH8Ndrtd4aXf6CILGyAk3PcbCRlIU/s1600/unnamed.jpg" height="400" width="300" /></a></div>
<br />
מה צריך שיהיה בבית בשביל זה?<br />
<br />
עלים ירוקים - עדיף כאלה שכבר באים שטופים ומוכנים לשימוש<br />
ירקות שאתם הכי אוהבים - עגבניות שרי הכי זמינות ואפילו לא חייבים לשתוף אותן. השאר דורשים טיפה יותר השקעה, נכון, אבל אפשר להשתמש בהם רק כשיש כח וסבלנות. ביום לחוץ בזמן, אפשר ללכת רק על ירוקים ועגבניות שרי ולהתפנק בכל שאר התוספות כמו:<br />
<ul style="text-align: right;">
<li>גרגרי חומוס מבושלים</li>
<li>סלק שקניתם בחבילת וואקום כבר מבושל</li>
<li>זיתים</li>
<li>לבבות ארטישוק מוחמצים</li>
<li>כל מיני חמוצים שאוהבים</li>
<li>לבבות דקל</li>
<li>פטריות - אם הן קטנות אפילו לא צריך לחתוך</li>
<li>חצילים כבושים או אפילו סלט קוביות חצילים </li>
<li>עדשים שבישלתם לארוחת צהריים אתמול</li>
<li>גרעינים, צנוברים, בוטנים, קשיו, חמוציות ומה לא בעצם?</li>
</ul>
<br />
<br />
מי שאוכל הכל יכול תמיד להוסיף, כמו הבנות שלי, טונה או ביצה קשה, גבינות ועוד.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgQPudKlXPSQ3Dx1de6_hCLQwM4mtXVAR-97UFX3JQXyxEYNktE2RpeFQ7mOLdMWgWfkPCUY0Ku9IKh6A3TPp-_foi0sCVwO-zOOXNWSYOq4DjBMdyRiCeee-7FdK347OOWp3fA3r_yDUY/s1600/unnamed+(1).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgQPudKlXPSQ3Dx1de6_hCLQwM4mtXVAR-97UFX3JQXyxEYNktE2RpeFQ7mOLdMWgWfkPCUY0Ku9IKh6A3TPp-_foi0sCVwO-zOOXNWSYOq4DjBMdyRiCeee-7FdK347OOWp3fA3r_yDUY/s1600/unnamed+(1).jpg" height="360" width="400" /></a></div>
<br />
<br />
כשכל השפע הזה זמין במטבח ובמקרר, יש לכם בר סלטים בבית. פשוט תוסיפו את הרשימה הזו לקנייה הבאה בסופר ותהנו.<br />
<br />
ולגבי רטבים - טחינה נשמרת טוב במקרר והולכת נהדר עם הכל ואפשר גם להכין בצנצנת ויניגרט בלסמי קטן עם:<br />
<br />
1/3 בלסמי<br />
1/3 חומץ הדרים או חומץ לבן אחר טוב<br />
מלח פלפל<br />
חצי כפית חרדל<br />
כף סילאן<br />
לשקשק בצנצנת סגורה היטב (!) ולהוסיף:<br />
2 כפות שמן זית ועד 1/3 כוס שמן זית, לאטום את הצנצצנת ולשקשק היטב שוב.<br />
<br />
הצנצנת הזו תספיק לכם לשבוע שלם של סלטים.<br />
<br />
בתיאבון!<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgENrxkHfKIs58mV_5WNPUtSCugJi80XqmnXciZaxR8OaIPCPbYjxl_oi5gQJLp96GT5VHr72a1vqJ4v2ggL2LjT6ZiSZaiuDgA5wtX2zbljrHx5O4MJPlYPcHXL9J1Z60bx35UUiJWQL8/s1600/unnamed+(3).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgENrxkHfKIs58mV_5WNPUtSCugJi80XqmnXciZaxR8OaIPCPbYjxl_oi5gQJLp96GT5VHr72a1vqJ4v2ggL2LjT6ZiSZaiuDgA5wtX2zbljrHx5O4MJPlYPcHXL9J1Z60bx35UUiJWQL8/s1600/unnamed+(3).jpg" height="400" width="342" /></a></div>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<br />
<div>
<br /></div>
<div>
<br /></div>
</div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-66190538557793284072015-04-09T07:43:00.002-07:002015-04-09T07:55:33.829-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
יש ערבים כאלה שמתחשקת לי ארוחת ערב קצת יותר מושקעת בלי סיבה. הבנות היו בבית, משחקות ומציירות ורואות טלוויזיה. אלון בדרך הביתה ואני בדיוק חזרתי מהסופר. הבטחתי לגדולה הפתעה לארוחת הערב. לא מסיבה הגיונית במיוחד, פשוט כששאלתי אותה מה להכין ולא היה (גם) לה רעיון, היא ביקשה הפתעה. אז זרמתי לשורשים הסלובקיים שלי ושלפתי כמה תפוחי אדמה. יש משהו בתפוחי אדמה שאצלי אומר משפחה. ככה זה, ירושה מאמא שלי אני מניחה. רק תנו לה תפוחי אדמה, נכון אמא?<br />
<br />
נזכרתי שקניתי גם בטטה גדולה וסגולה שעוד לא בדקתי אותה, עד היום רק ניסיתי תפוחי אדמה סגולים, אז הפעלתי תנור והתחלתי לחתוך או יותר נכון לפרוס. <br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh28W6ZZH-3FWTlYy4yA0EC86uyJuriK1wM4-YvDAGpQU7hGEwQcM9nyhNyj4UQ44S46kZupyTyrZsPFnFLmK4YmR6NPSUOcWEOqs9S4dp-LJsT0_mRwQGPKvJ3f3IxnWLATHripc_CEns/s1600/unnamed.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh28W6ZZH-3FWTlYy4yA0EC86uyJuriK1wM4-YvDAGpQU7hGEwQcM9nyhNyj4UQ44S46kZupyTyrZsPFnFLmK4YmR6NPSUOcWEOqs9S4dp-LJsT0_mRwQGPKvJ3f3IxnWLATHripc_CEns/s1600/unnamed.jpg" height="400" width="300" /></a></div>
<br />
<br />
יש משהו בפעולת הפריסה שמאוד מרגיע אותי, בכלל בפעולת החיתוך והקיצוץ של ירקות. זה גם מזכיר לי תמיד את הספר "המטבח" של בננה יושימוטו בתרגום לעברית של שונית שחל-פורת המקסימה. אז נסחפת לי בזכרונות נעימים, פרסתי ופרסתי והוספתי גם בצל לחגיגה, כי אלון אוהב וגם אני והבנות יוכלו לדלג עליו בקלות. ככה זה שמכינים אוכל למשפחה, המוצרים שנכנסים, נכנסים תמיד מתוך אהבה לאנשים שיאכלו אותם אחר כך והאוכל מקבל תפניות מפתיעות ותמיד טעימות. כשהכנסתי את הכל לתנור, קיבלתי ביקור במטבח מהגדולה שהזמינה גם סלט עם הרוטב שעשית לפני שבועיים. אז הן נידלקו על ויניגרט בלסמי ואפילו על עלי בייבי תרד איזה כיף.<br />
<br />
אחר כך הן ערכו שולחן, אלון הגיע דבוק לטלפון באיזו שיחת עבודה ועד שהכל היה על השולחן כולם כבר היו מוכנים, עם המון שמחה וסיפורים מצחיקים של סוף היום ובעיקר זכינו לשמוע את הגרסא של הבנות למחזמר מטילדה בגרסא מקוצרת, בין ביס לביס. באמת שהיה ערב כיף!<br />
<br />
אז איך מכינים:<br />
מחממים תנור ל 450 פרנהייט שזה 230 מעלות צלזיוס.<br />
פורסים לפרוסות דקות יחסית:<br />
4-5 תפוחי אדמה<br />
1 בטטה גדולה מאורכת או שתיים בינוניות<br />
2 בצלים<br />
<br />
1/3 כוס שמן זית<br />
מלח (ואם הילדים שלכם מרשים אז גם פלפל)<br />
כפית אבקת שום<br />
6 ענפי טימין או כפית וחצי טימין יבש<br />
<br />
את כל הפרוסות (לא כולל הבצל כי הוא יתפרק מאד) שמים בקערה ומוסיפים להם את שמן הזית והתבלינים (טימין יבש מוסיפים עכשיו), מערבבים טוב עם הידים שהכל יתובל טוב ומתחילים לסדר בצפיפות יחד עם בצל בתבנית לתנור. אם יש טימין טרי מוסיפים אותו על הכל, את זמן הזית המתובל שנשאר בקערת הערבוב, מטפטפים על הכל מלמעלה.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj7Y9Pit532ifZ9LWpYhWSGDBtgicn9HE7Rba8ApN0RQIlXZ6PF3HImKg0X4pPVRe79MR9J188ZKQqqRlhzugXK_eMPNLsamIAf7x5HKyYJrpqTqsfWdaxbWktY8dfB9gDOaC4d1B2sP9g/s1600/unnamed+(1).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj7Y9Pit532ifZ9LWpYhWSGDBtgicn9HE7Rba8ApN0RQIlXZ6PF3HImKg0X4pPVRe79MR9J188ZKQqqRlhzugXK_eMPNLsamIAf7x5HKyYJrpqTqsfWdaxbWktY8dfB9gDOaC4d1B2sP9g/s1600/unnamed+(1).jpg" height="400" width="300" /></a></div>
<br />
זהו, שעה בתנור. כדי לוודא שמוכן שולפים פרוסה וטועמים.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjyELHizhliQyOkdFBEVIALmbSTx8nUNazDKcZFod4rZv6wy8Wyemnvrm82S43v558FxYTVD72scS88q9tjfPzNVhKpg8Em3h5TuEjA3pVGHZAzoOGQQxHOOI8wykz_ReXr8XLuu1Gz2kA/s1600/unnamed+(2).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjyELHizhliQyOkdFBEVIALmbSTx8nUNazDKcZFod4rZv6wy8Wyemnvrm82S43v558FxYTVD72scS88q9tjfPzNVhKpg8Em3h5TuEjA3pVGHZAzoOGQQxHOOI8wykz_ReXr8XLuu1Gz2kA/s1600/unnamed+(2).jpg" height="400" width="300" /></a></div>
<br />
בתיאבון!</div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-72805035381028220742015-02-26T06:45:00.001-08:002015-02-26T06:46:15.617-08:00הגיגיי חורף וטריק אחד למרק<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
הקור של השבועיים האחרונים הרג אותי. הטעות היתה לצאת למינוס עשרים וכמה מעלות רק עם מחממי אוזניים ובלי כובע של ממש. התשלום על הטעות הזו התחיל עם כאבים עזים בחצי פרצוף והסתיים בסינוסיטיס, אנטיביוטיקה וכל הוואג'ראס. לא פשוט לחיות בחורף כזה. הכל קפוא וקר ולא משנה אם השמש יוצאת לאיזה יום, זה רק אומר שיהיה עוד יותר קר.<br />
<br />
<div>
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgADmnC16JaZ6dkPRPjnmxeyu_JDYk1M8brgE7xejPyuB2l5jgf28qGXHcUhaLSM2PrflMdGttM24Ey-nr331IIFulcimuk8l0Y4cfx7Hj5rNSI5rpbZTirWpYoYv157PcrDD0W7lsqMYU/s1600/IMG_0814.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgADmnC16JaZ6dkPRPjnmxeyu_JDYk1M8brgE7xejPyuB2l5jgf28qGXHcUhaLSM2PrflMdGttM24Ey-nr331IIFulcimuk8l0Y4cfx7Hj5rNSI5rpbZTirWpYoYv157PcrDD0W7lsqMYU/s1600/IMG_0814.JPG" height="400" width="300" /></a></div>
<div>
<br />
זה בהחלט החורף הכי קר שהיה לנו מאז שהגענו לניו יורק ויש לי חשש שמישהו עשה את זה בכוונה כדי להקל עלינו את החזרה לארץ. אין דבר שיותר מתחשק לי עכשיו מחורף ישראלי, עם טמפרטורות של מעל ל 0. השיא היה שגם הטמפרטורות בפרנהייט הגיעו למתחת לאפס. זה כבר היה נראה לי לא הגיוני בעליל.<br />
<div>
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiehzYFuGRKv1FwDJWEO2ew1_lnJDL0pk2Sh-7eicI_KwP_Oo2x54e2YGD099Qza75uzo41rgdVLOFN4deoi7kmD9l4rnPky1ixLfQTI6vG8rxTV_6BPhxDilrYHGrQxfvURP-uKlr5dhA/s1600/IMG_0820.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiehzYFuGRKv1FwDJWEO2ew1_lnJDL0pk2Sh-7eicI_KwP_Oo2x54e2YGD099Qza75uzo41rgdVLOFN4deoi7kmD9l4rnPky1ixLfQTI6vG8rxTV_6BPhxDilrYHGrQxfvURP-uKlr5dhA/s1600/IMG_0820.JPG" height="200" width="400" /></a></div>
<div>
<br /></div>
<div>
לפני שככה נפלתי למשכב, התלבטתי מה יותר מתחשק בקור הזה, עוגיות או מרק. אין ספק שמרק לקח בהליכה, מה גם שעוגיות הטחינה שהכנתי לא זכו לתהילת עולם מצד הבנות. לפעמים הניסיון שלי להכין את האוכל כמה שיותר בריא, מייצר חוויות פחות משמחות. אבל אני ממשיכה, אפילו אם לפעמים זה מרגיש קצת סיזיפי. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
נכון שהרבה יותר קל לאכול פשוט מה שיש? אז מה אם יש בזה המון סוכר או קמח לבן או חומרים משמרים. למה אני צריכה לעבוד כל הזמן בלהיות בריאה ולדאוג למשפחה שלי שתהיה בריאה. למה זה דורש עבודה ולא בא בקלות? נכון שזה מעצבן? הייתי רוצה למצוא חנות אחת, סופר מרקט אחד שבו, לא משנה מה אקח מהמדף, זה יהיה בריא וטעים וכיף וכן, גם מפנק. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
זה לא קצת מוזר שמי שמספק לנו את האוכל שלנו מונע משיקולים כלכליים ותו לא? כי כשאני מספקת את האוכל למשפחה שלי, השיקול הכלכלי הוא אף פעם לא הראשון בתור. המשק המספק לנו את האוכל, מורכב מאנשים כמוני שבסופו של יום הולכים הביתה ומאכילים את המשפחה שלהם. איך זה קרה, שם באמצע הדרך, מהעבודה הביתה או מהבית לעבודה שאותם אנשים שינו את סדר העדיפויות שלהם ובגלל זה האוכל פחות איכותי, או אפילו מסוכן (סיליקון בחלב, מי שזוכר)?</div>
<div>
<br /></div>
<div>
למה אותם אנשים מפעילים סולם ערכים שונים בבית ובעבודה? איך איכר יכול לרסס את האוכל שהוא נותן לילדים שלנו בחומר שהוא לא היה מקרב לילדים שלו? זה מוזר, נכון? איך אנשים מגשרים על הפער הזה?</div>
<div>
<br /></div>
<div>
אלה המחשבות שרצות לי בראש כשאני חושבת על להאכיל את המשפחה שלי. ואז באה חברה כמו <a href="http://www.farmigo.com/" target="_blank">Farmigo </a> שבאופן פרדוקסלי יוסדה בישראל ומביאה לי עד פתח הבית מוצרים מחקלאים ויצרנים קטנים באזור מגורי. העיקרון הוא שכל אחד יכול לפתוח נקודת חלוקה אצלו בבית ואנשים מזמינים מוצרים באתר החברה והם מגיעים לנקודת החחלוקה. במקרה בחור מקסים בשם אנדי, פתח נקודת חלוקה כזו בדירה שלו בבניין שלי. כל יום רביעי, בין 5 ל7 אחה"צ, אפשר להגיע אליו ולקבל את מה שהזמנת. הוא וילדיו המתוקים, פותחים את הדלת בחיוך רחב לתושבי השכונה ומחלקים להם שקיות נייר מאורגנות היטב עם מה שהזמינו. יש גם ארגזיי קירור אם הזמנתם מצרכים שמצריכים קירור והכל מתקתק באופן מרשים. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
מאד אהבתי את הרעיון והביצוע, מקווה שהחברה תתחיל לפעול גם בישראל עד שאגיע, מרכז הפיתוח שלהם פועל בישראל, אני לא רואה סיבה שזה לא יצליח בארץ.</div>
<div>
<br /></div>
<div>
בהזמנה הקודמת הזמנתי ירקות למרק כתום ותוך כדי בישולו, נפל לי האסימון (או הטלכרט, או האייפון על האצבע של הרגל) איך להגיע למרקם הנכון במרק מהסוג הזה. נכון במסעדה המרקם הוא תמיד כמו שצריך ובבית זה יוצא דליל מדי או סמיך מדי? אז הטריק הוא ממש פשוט. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
מבשלים את הירקות והתבלינים עם מים שמכסים אותם יפה, כמה סנטימרים מעל עד שהכל רך. עכשיו כשמגיעים לשלב הריסוקף אם משתמשים במוט ריסוק, פשוט מוציאים איזה ליטר של מים מהסיר הצידה. כך שהמים יגיעו רק לגובה הירקות, קצת מתחת, לא מעליהם. מרסקים טוב ומחזירים כל פעם קצת מהמים עד שמגיעים למרקם שאוהבים. בודקים אם צריך להוסיף מלח או תבלינים אחרים וזהו. את הציר שנשאר, אפשר להקפיא והנה יש לכם ציר ירקות במקפיא ממש כמו לשפים. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
אם אתם עובדים עם מעבד מזון, תעבירו אליו רק את הירקות עם כף מסננת גדול ומעט מהמים. אל תחזירו את הירקות המרוסקים לתוך הסיר עם המים. תוסיפו מים במעבד המזון עד שתגיעו למרקם הנכון ואם הוא לא מספיק גדול, תעשו את זה בסיר אחרי שהעברתם את הציר לקנקן בצד שתוכלו למזוג ממנו לסיר עד שתגיעו למרקם המתאים ושוב, בידקו תיבול ותהנו מציר ירקות למתכונים אחרים. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
זהו להיום, מזון למחשבה.<br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjltzo6jxugdFgT6nud9AYYSH4QzEgbp_-_NC_bfofftKVa1DG5Q_-lXBxCJCxVc6Q9f3yFMUn6gVHXvP0OTlkpwKZiujctgP2_Kh96PzLkCszDK-q7Ro-a28nQrRTTB19ejC_mDbY1W6s/s1600/IMG_0788.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjltzo6jxugdFgT6nud9AYYSH4QzEgbp_-_NC_bfofftKVa1DG5Q_-lXBxCJCxVc6Q9f3yFMUn6gVHXvP0OTlkpwKZiujctgP2_Kh96PzLkCszDK-q7Ro-a28nQrRTTB19ejC_mDbY1W6s/s1600/IMG_0788.JPG" height="400" width="300" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מרק ירקות שורש בדרך, המווווון סלרי הפעם</td></tr>
</tbody></table>
</div>
<div>
<br /></div>
<div>
<br /></div>
</div>
</div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-18712746312144177062015-02-15T16:15:00.001-08:002015-02-15T16:16:57.421-08:00נראה לי שפרידה קאלו לא אכלה קינואה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
<span style="background-color: #f3f3f3;">כל כך אהבתי את מאפה הקינואה שהכנתי וכל כך אהבתי את הסרט על פרידה קאלו. כל כך רציתי לגלות שפרידה קאלו אהבה קינואה. זה היה יכול להיות סיפור מהמם. מה גם שהצבעים של מאפה הקינואה בהחלט היו משתדכים טוב לשמלות שהיא לבשה. </span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="background-color: #f3f3f3;">שאלתי את גב' גוגל ?what did Frida Kahlo eat למרבה הפלא, מצאתי ספר שכתבה ביתה של אשתו השניה של דיאגו ריברה. <span style="color: #111111; font-family: inherit; line-height: 1.3;"><a href="http://www.amazon.com/gp/product/0517592355?ie=UTF8&camp=1789&creativeASIN=0517592355&linkCode=xm2&tag=thewaspos09-20" target="_blank">Frida's Fiestas: Recipes and Reminiscences of Life with Frida Kahlo</a>. היא גרה בביתם של דיאגו ופרידה ואכלה איתם לעיתים קרובות, לרוב מהבישולים שאמא שלה, האשה הנבגדת, הכינה לזוג ולכולם. </span></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="color: #111111;"><span style="background-color: #f3f3f3; line-height: 18.909090042114258px;">דפדפתי וירטואלית בספר, בתקווה למצוא ולו גרגר קינואה אחד ולא מצאתי. אפילו באינדקס בסוף לא נזכר המעדן. נאנחתי קלות וישבתי לכתוב בכל זאת על הקינואה שפרידה קאלו לא זכתה לאכול, לפחות לא כשהבת של האשה הקודמת, היתה בסביבה. נו מילא, אולי משלי היא היתה מסכימה לטעום, אולי.</span></span><br />
<span style="background-color: #f3f3f3;"><span style="color: #111111;"><span style="line-height: 18.909090042114258px;"><br /></span></span>
</span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiM1oc7TSrmMicffYEiY2G91Y3qPKa9PQ4A4OXfi2-7yDjWmjL32j4crN5B_onzNP3vUq4qJugLyhbbllRqdz7EpkgpQwEXhVoKwsRTf5sJT5hxcAPfiLK58Xwwjie4JAn9VfuJ2sSdMGw/s1600/%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%941+(2).jpg" imageanchor="1" style="background-color: #f3f3f3; margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiM1oc7TSrmMicffYEiY2G91Y3qPKa9PQ4A4OXfi2-7yDjWmjL32j4crN5B_onzNP3vUq4qJugLyhbbllRqdz7EpkgpQwEXhVoKwsRTf5sJT5hxcAPfiLK58Xwwjie4JAn9VfuJ2sSdMGw/s1600/%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%941+(2).jpg" height="300" width="400" /></a></div>
<span style="color: #111111;"><span style="background-color: #f3f3f3; line-height: 18.909090042114258px;"><br /></span></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="background-color: #f3f3f3; color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;">אתמול אחר הצהריים החלטתי להכין קינואה, אבל אחרת, מאפה שכזה. הכנתי משהו דומה פעם בהשראת פיצה. הפעם זרמתי עם מה שהיה בבית. אבל בהחלט אפשר לשים בפנים את כל מה שאתם אוהבים שיש על פיצה.</span><br />
<span style="background-color: #f3f3f3;"><span style="color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;"><br /></span>
<span style="color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;">דבר ראשון יש לחמם תנור ל 400 מעלות פרנהייט או 200 צלזיוס, לארגן סיר כבד שיכול להיות על האש וגם בתנור ולהכין:</span></span><br />
<span style="background-color: #f3f3f3; color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;">1 בצל גדול חתוך לקוביות</span><br />
<span style="background-color: #f3f3f3; color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;">3 פלפלים, אדום, צהוב וירוק חתוכים לקוביות</span><br />
<span style="background-color: #f3f3f3; color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;">כוס זיתים מגולענים שקצצתי</span><br />
<span style="background-color: #f3f3f3; color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;">כוס עגבניות שרי, רק לשטוף, אין צורך לחתוך</span><br />
<span style="background-color: #f3f3f3; color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;">כף רסק עגבניות</span><br />
<span style="background-color: #f3f3f3; color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;">חצי כוס אריסה לחריפות נעימה וטעם משובח</span><br />
<span style="background-color: #f3f3f3; color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;">קופסא גדולה של עגבניות מרוסקות (אני קצת מאוהבת באלה של pomi)</span><br />
<span style="background-color: #f3f3f3; color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;">כוס קינואה שטופה היטב שלא השריתי הפעם</span><br />
<span style="background-color: #f3f3f3; color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;">כוס מים</span><br />
<span style="background-color: #f3f3f3; color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;">אבקת בצל</span><br />
<span style="background-color: #f3f3f3; color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;">מלח ופלפל</span><br />
<span style="background-color: #f3f3f3;"><span style="color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;"><br /></span>
<span style="color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;">בשמן זית הזהבתי את הבצל קלות והוספתי את הפלפלים. אחרי 5 דקות בערך, הוספתי את הזיתים, העגבניות, רסק העגבניות, האריסה, העגבניות המרוסקות והתבלינים.</span></span><br />
<span style="background-color: #f3f3f3; color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;"> עכשיו מוסיפים את הקינואה והמים. זה לא נראה הרבה קינואה יחסית למרק הנחמד שנוצר בסיר, אבל יהיה בסדר. אחרי שהמים רותחים, סוגרים את הסיר היטב ומעבירים לתנור. אחרי חצי שעה מוודאים שיש מספיק מים בסיר וסוגרים חזרה לחצי שעה נוספת. זהו, מוכן! המרקם נעים ומנחם והטעמים רבים וצבעוניים. נראה לי שפרידה היתה נהנית.</span><br />
<span style="background-color: #f3f3f3;"><span style="color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;"><br /></span>
</span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEirqb38QEFK_DCF7tLju2R5jLXO0QwLGZagtZ1ihp-Q1FKoNJdv4tc8ES6H69GFLhh8_amCnuk1Px5UDWruLkAAoxRWu6GlHtAHOoLIrsrh2XMksN_050uHE8NsC2Kg2aFQfN0uX4e6X4Y/s1600/%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%94.jpg" imageanchor="1" style="background-color: #f3f3f3; margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEirqb38QEFK_DCF7tLju2R5jLXO0QwLGZagtZ1ihp-Q1FKoNJdv4tc8ES6H69GFLhh8_amCnuk1Px5UDWruLkAAoxRWu6GlHtAHOoLIrsrh2XMksN_050uHE8NsC2Kg2aFQfN0uX4e6X4Y/s1600/%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%94.jpg" height="400" width="266" /></a></div>
<span style="background-color: #f3f3f3; color: #111111; line-height: 18.909090042114258px;">בתיאבון.</span></div>
</div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-72063389250476637312015-02-08T10:34:00.000-08:002015-02-08T11:19:34.221-08:00סלט ישראלי וסלסה מקסיקנית - אחים שהופרדו בלידתם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
מה ההבדל בין סלט ישראלי קצוץ דק וסלסה? לא הרבה האמת. בשניהם קוצצים את הירקות קטן יחסית. בשניהם יש תיבול שמתבסס על לימון או חמיצות כזו או אחרת. שניהם תלויים ביצירתיות של המכין. נכון, יש סלסות שטוחנים דק דק במעבד מזון, אבל לדעתי, דווקא אלו שרואים מה הן מורכבות ולא טחנו אותן למוות, טעימות ומעניינות יותר.<br />
<div>
ההבדל היחיד שראיתי עד עכשיו, הוא שבסלט הישראלי מוסיפים שמן ובסלסות שהכרתי, לא. אבל תכלס, גם אם לא תשימו שמן זית בסלט ותשתמשו רק בלימון ומלח, הוא לא יאבד מהישראליות שלו. אני מכינה אותו ככה לבנות שלי הרבה פעמים, כי פעם הטעם של שמן הזית הפריע להן. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
מה שנחמד בסלסות, הוא הגיוון, יש את הבסיס ובהרבה מקומות מוסיפים להן מנגו או אננס בקוביות קטנות. אפשר להכין אותן חריפות, בחריפות מתונה ובכלל לא. אפשר לאכול אותן עם נאצ'וס וגואקמולה ואפשר להתייחס אליהן כסלט לכל דבר בצלחת. אפשר להוסיף להן קטניות כמו תירס, או שעועית מבושלת ואפשר להכין אותן מירקות צלויים. אפשר להכין סלסה כזו ולהגיש אותה על סלט ירוק והכל ביחד הופך לסלט חדש ומעניין.</div>
<div>
<br /></div>
<div>
שבוע שעבר הכנתי את הסלסה הבסיסית וזה לקח לי ממש כמה דקות בזכות המכשיר הזה, שפעם חמותי הביאה לי במיוחד (נדמה לי מטיול בחו"ל אפילו) והיום אפשר למצוא אותו בכל מקום. זה שעושה קוביות מכל מה שתרצו. אפילו המיכל שלו היה מספיק גדול כדי לחתוך כמעט את כל המרכיבים בלי לרוקן אותו. </div>
<div>
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiux26DgvGO8fUDBqRVTo3Ohg1kyDtY4Wwa4clzSu4-1TnLs-Ibt_I4HGhRQ4okwyLS5Nmu9SsCZ0t1Z10ELS0UsDaCkg7DxSZyAVSTjHtr7H7FJok2xZxBdis4qajJCou4kpEUB-ZwQHQ/s1600/%D7%A1%D7%9C%D7%A1%D7%941.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiux26DgvGO8fUDBqRVTo3Ohg1kyDtY4Wwa4clzSu4-1TnLs-Ibt_I4HGhRQ4okwyLS5Nmu9SsCZ0t1Z10ELS0UsDaCkg7DxSZyAVSTjHtr7H7FJok2xZxBdis4qajJCou4kpEUB-ZwQHQ/s1600/%D7%A1%D7%9C%D7%A1%D7%941.jpg" height="400" width="300" /></a></div>
<div>
<br /></div>
<div>
אז מה היה שם:</div>
<div>
1/2 בצל סגול</div>
<div>
1 פלפל חריף בלי הגרעינים לחריפות מתונה (חלפניו במקרה הזה)</div>
<div>
שן שום כתושה (אופציונלי לגמרי)</div>
<div>
8 עגבניות תמר</div>
<div>
חופן כוסברה (לפי כמה שאוהבים כוסברה, או פטרוזילה אם ממש לא אוהבים)</div>
<div>
מיץ מ-3 ליים קטנים, אפשר גם לימון, ובסה"כ 1/2-1/3 כוס מיץ לימון או ליים</div>
<div>
מלח </div>
<div>
<br /></div>
<div>
חותכים מערבבים ומאחסנים, את הרעיון המגניב לאחסן בצנצנת (זה טעים עוד יומיים קדימה) ראיתי דרך פינטרסט <a href="http://biddytalk.tumblr.com/post/5866434652/i-am-so-over-store-bought-salsa-i-have-had-this" target="_blank">בבלוג הזה</a> והעתקתי בלי בושה. נראה שבסלסה שלה יש גרעינים, אז היא בטח חריפה יותר, היא גם הוסיפה כמון שפחות דיבר אלי, אבל אם אתם בעניין, לכו על זה וספרו לי איך היה. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
והנה מה שיצא:</div>
<div>
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgHa4bh8zZ5zmI1KxneZENbL8GrwfOlMSmBVN3OLU2Tcv5rpmDHNNd_89STr0dr617ZCNC1FoAnYjd1K4xuWRNjOwpCCpZfMT4FhO1uRH8Tuh9h572shzti9Wr2a8UNM6Nh3pRY9jT5G3E/s1600/%D7%A1%D7%9C%D7%A1%D7%942.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgHa4bh8zZ5zmI1KxneZENbL8GrwfOlMSmBVN3OLU2Tcv5rpmDHNNd_89STr0dr617ZCNC1FoAnYjd1K4xuWRNjOwpCCpZfMT4FhO1uRH8Tuh9h572shzti9Wr2a8UNM6Nh3pRY9jT5G3E/s1600/%D7%A1%D7%9C%D7%A1%D7%942.jpg" height="400" width="300" /></a></div>
<div>
בתיאבון.</div>
</div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-32157834870064476272015-02-02T09:47:00.000-08:002015-02-02T09:47:21.205-08:00שוב זורקת ירקות לסיר - #3<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
ממשיכה עם הקו, כי הבטחות מקיימים.<br />
אז מה שהיה לי הפעם בבית, הלך לכיוון האיטלקי. למה? כי זה מה שהתחשק לי וגם בגלל הגעגעועים לקיץ. יש משהו כזה באוכל אדום וצבעוני שעושה לי הרגשה של קיץ, גם אם הילדות משחקות בשלג במרפסת ולא בחול על שפת הים.<br />
<br />
הן לקחו את הדליים של הקיץ למרפסת, ובנו ארמונות משלג במקום חול. עטופות בבגדים חמים, מעליהם מכנסי סקי, מגפי שלג, מעיל, כובע, מחממי אוזניים וכפפות. מתוך הבית זה נראה מאד נחמד. במרפסת זה היה ממש ממש קרררר.<br />
<br />
אז התחלתי לשטוף ירקות:<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj8q1uLaO4J9jqhDT307RT7T-uhH9bPOIlqKu6VKBE7KzVSv5jFkn69F6rBy0ESiXVzsUhRlw3jgYRxD3s9xs4tShgwIsM3oDywtfjZ-q-5bAM2xeAYQbdbzDEuE3KmUIbQgJOkFqkLGkw/s1600/unnamed.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj8q1uLaO4J9jqhDT307RT7T-uhH9bPOIlqKu6VKBE7KzVSv5jFkn69F6rBy0ESiXVzsUhRlw3jgYRxD3s9xs4tShgwIsM3oDywtfjZ-q-5bAM2xeAYQbdbzDEuE3KmUIbQgJOkFqkLGkw/s1600/unnamed.jpg" height="400" width="300" /></a></div>
זה מה שהיה:<br />
2 קישואים<br />
3 גזרים<br />
3 פלפלים צבעוניים<br />
2 מקלות סלרי<br />
תיכף יבואו גם בצל, <br />
5 שיני שום, <br />
עגבניות שרי <br />
עגבניות מרוסקות-קופסא של 800 גרם<br />
כף גדושה פסטו (אפשר גם 2 גבעולי בזיליקום במקום),<br />
כפית כורכום (בשביל הבריאות),<br />
כפית אורגנו<br />
מלח פלפל<br />
<br />
אז חתכתי את הירקות הגדולים:<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiNUrgrav7XNl46Uc21FrXF3arF2-UsiS2edHYyB_UuXr3yCDmSKxw2Ko71RqQ9g2kRctTzJY5mQz0-CY2si8WcpF6H3NCTpIhNCWkamvSS8bfU_TyfSF3b-M7hmmPFckUL_i9omU43jM4/s1600/unnamed+(1).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiNUrgrav7XNl46Uc21FrXF3arF2-UsiS2edHYyB_UuXr3yCDmSKxw2Ko71RqQ9g2kRctTzJY5mQz0-CY2si8WcpF6H3NCTpIhNCWkamvSS8bfU_TyfSF3b-M7hmmPFckUL_i9omU43jM4/s1600/unnamed+(1).jpg" height="400" width="300" /></a></div>
<br />
ואת העגבניות - היו לי צבעוניות ויפות:<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjr1KJinegJzc3SfEG_3ibRp69u5n_upihJcDoXdl7VYepiG3OH3jdKI5F8cPeEbn3A0qKwwcEXjxREdfjFxGojrqB6VLbv38eQzM83kLSW0NCgmx3QchMWZEqprmCjgiwxBeeNShZP8oo/s1600/unnamed+(2).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjr1KJinegJzc3SfEG_3ibRp69u5n_upihJcDoXdl7VYepiG3OH3jdKI5F8cPeEbn3A0qKwwcEXjxREdfjFxGojrqB6VLbv38eQzM83kLSW0NCgmx3QchMWZEqprmCjgiwxBeeNShZP8oo/s1600/unnamed+(2).jpg" height="400" width="300" /></a></div>
קצצתי בצל ו5 שיני שום.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjYwhy8Vr93KseUsyH4xICw6rnegpYLolBar0Q4TNweTv5YFgT6BFPoE4U4Z9yfzNRvFgMRPekGNi1renJE6vjntBdL-WDw5OcY3kel0L16Sdio0ls5cj_ac4G5kNu7e4WQfapZdgnPIeI/s1600/unnamed+(3).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjYwhy8Vr93KseUsyH4xICw6rnegpYLolBar0Q4TNweTv5YFgT6BFPoE4U4Z9yfzNRvFgMRPekGNi1renJE6vjntBdL-WDw5OcY3kel0L16Sdio0ls5cj_ac4G5kNu7e4WQfapZdgnPIeI/s1600/unnamed+(3).jpg" height="300" width="400" /></a></div>
<br />
וזרקתי לסיר, בהתחלה בצל, אחרי שהשקיף, הוספתי את השום ואת כל הירקות.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhKwYlBGgucpP3Kz5-SJBY_eS58Ex-r_qfyhaB85wLusyf5B8eitFIiG4kSU7rLqiopc695sFMw_YfPluIUt6y-B_TRMmgH4ZlmAwgMSA8mLqF0jud6YLeaZ7typ_lQciSbwVTK1N5ykmo/s1600/unnamed+(5).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhKwYlBGgucpP3Kz5-SJBY_eS58Ex-r_qfyhaB85wLusyf5B8eitFIiG4kSU7rLqiopc695sFMw_YfPluIUt6y-B_TRMmgH4ZlmAwgMSA8mLqF0jud6YLeaZ7typ_lQciSbwVTK1N5ykmo/s1600/unnamed+(5).jpg" height="400" width="400" /></a></div>
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgMSdeJj8HxbUr5mas-7mwcka1VbXevEK7-phLcGMy4LT_tZWMuoSUV1rBCRz-XP_zsIYHafNDmgBPUPzh6wEh8M3M0eWjZcj4NkYBnClIKSf3AuvJ6z9he6bXp9pTFiB3esFUFbiqdB3c/s1600/unnamed+(6).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgMSdeJj8HxbUr5mas-7mwcka1VbXevEK7-phLcGMy4LT_tZWMuoSUV1rBCRz-XP_zsIYHafNDmgBPUPzh6wEh8M3M0eWjZcj4NkYBnClIKSf3AuvJ6z9he6bXp9pTFiB3esFUFbiqdB3c/s1600/unnamed+(6).jpg" height="400" width="300" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
התבלינים, והעגבניות מרוסקות נכנסו עכשיו</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEheOs3AtTeZXFLUJSpKt5QO_zdAoA28bAOgWDAYXls5C05y3EP5XPw45vPBV_URKxrksZZegKiwOFbOpOgF7vgiRU23O4Fxv3fWGW5ffN8zDLQWqxKLR_tOg3EGZ2Zo5WyVTSZS6tteja4/s1600/unnamed+(7).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEheOs3AtTeZXFLUJSpKt5QO_zdAoA28bAOgWDAYXls5C05y3EP5XPw45vPBV_URKxrksZZegKiwOFbOpOgF7vgiRU23O4Fxv3fWGW5ffN8zDLQWqxKLR_tOg3EGZ2Zo5WyVTSZS6tteja4/s1600/unnamed+(7).jpg" height="400" width="300" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
הוספתי גם חצי כוס מים, כי הבישול די ארוך - תלוי אם אוהבים ירקות נגיסים או רכים, אני בישלתי שעה על אש קטנה.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
ויצאתי להתגעגע לקיץ במרפסת.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhhSRdcgsxN6_HyMYXqXrtyKJdHMNIUcwrwyYnbQUzzs0HB7tDtCOMKSsASayZRw8GSAmhwc9t8mCjEzrtYkmLQdBiyJt5nSbvovcHpcYw5WMXd-90T_HyOw_jMWRCxdVTzDh2lP24Ptzc/s1600/unnamed+(8).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhhSRdcgsxN6_HyMYXqXrtyKJdHMNIUcwrwyYnbQUzzs0HB7tDtCOMKSsASayZRw8GSAmhwc9t8mCjEzrtYkmLQdBiyJt5nSbvovcHpcYw5WMXd-90T_HyOw_jMWRCxdVTzDh2lP24Ptzc/s1600/unnamed+(8).jpg" height="400" width="300" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
לו רק היו אוהבים בבית שלי חציל, הייתי מוסיפה גם אותו בקוביות, גם שעועית ירוקה היתה משתלבת יופי!</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
בתיאבון!</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
<br /></div>
</div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-62965345795611063222015-01-27T06:53:00.001-08:002015-01-27T07:24:09.126-08:00לזרוק ירקות לסיר #2<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
הבנתי שלא לכולם זה פשוט לזרוק ירקות לסיר, אז אתן מתכון אחד מדויק יותר פה וכך גם בכל פעם שאזרוק ירקות חדשים לאיזה סיר ישן.<br />
לפני שבוע, שוב זה קרה. זה קורה כל שבוע, השלב הזה, שאם תפתחו את המקרר שלי, תשאבו פנימה כי בדיוק נגמר הכל והוואקום שולט.<br />
כשזה קורה אני פותחת את הכל המגרות ומחפשת מה אפשר לעשות, בדרך כלל הכל נכנס לסיר אחד, לא גדול במיוחד ולרוב טעים. למה לרוב? כי גם אצל מי שנראה שקל לו או לה לבשל ותמיד כשתתארחו, תתפעלו מהאוכל, קורה שלא יוצא. חשוב באמת להבין שבישול זה לא משהו שיש לך או אין לך. בישול זה המון ניסוי ותהיה וטעיה גם. כן, יצא לי לזרוק אוכל לפח. בעיקר כשניסיתי לבשל עם חומר גלם שלא הכרתי, או סתם כשבישלתי בלי חשק. חומר גלם חדש או מתכון חדש יכולים לייאש. תנו לזה כמה ימים ונסו שוב, זה שזה לא הצליח בפעם הראשונה לא אומר כלום, גם הפעם השניה יכולה לצאת לא מושלמת, אבל משתפרים. מבטיחה!<br />
בכל מקרה לגבי ירקות, התיבול הבסיסי של מלח ופלפל הרבה פעמים מספיק, פשוט כי לירקות יש טעם טוב משלהם. אז תנו להם צ'אנס.<br />
חזרה לתיאור המקרר שלי שהיה אומלל באותו היום. מה מצאתי בו?<br />
חצי כרוב<br />
קופסאת פטריות<br />
3 גזרים<br />
מחוץ למקרר היו לי גם בצל אחד וכמה שיני שום<br />
מלח ופלפל כמובן<br />
ישר שלפתי מעין סיר מחבת כזה, רחב אבל שטוח. אני אוהבת לבשל בכאלה ירקות, זה נוח שהתחתית רחבה.<br />
קצצתי לקוביות לא מוקפדות במיוחד את הבצל והכרוב, את הגזרים קילפתי, חתכתי לאורך ואז לפרוסות ואת הפטריות לפרוסות עבות ואת השום לפרוסות דקות. בגלל שפע המוצרים, זה לקח לי בדיוק-5.5 דקות.<br />
<br />
חזרה לסיר. קצת שמן, להקפיץ את הבצל עד שיהיה שקוף, להוסיף את השום לחצי דקה ואז את כל שאר הירקות. להוסיף מלח ופלפל ולערבב עד שהכרוב מתרכך. מפה זה תלוי בכם, אוהבים קראנצ'י? אז זה מוכן. מעדיפים רך יותר, תוסיםפו חצי כוס מים ותנו לזה להתבשל עוד 10 דקות. הכי חשוב לטעום!<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjj5rE6Pg3_jEsFEDY3c3tVDayrE0SSq7F12YMF-zSUbuH-CttL0lsbxyflnY98SUBFQiK_U9jTd2_ordh7fKF_9ctSjSbHkYtZlJ8-IcZJuyYhc11VoDdyhxklqMyyApwSj-hrQfTCfpM/s1600/%D7%99%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%AA+%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A82.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjj5rE6Pg3_jEsFEDY3c3tVDayrE0SSq7F12YMF-zSUbuH-CttL0lsbxyflnY98SUBFQiK_U9jTd2_ordh7fKF_9ctSjSbHkYtZlJ8-IcZJuyYhc11VoDdyhxklqMyyApwSj-hrQfTCfpM/s1600/%D7%99%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%AA+%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A82.jpg" height="400" width="300" /></a></div>
<br />
<br />
אפשרות נוספת - להוסיף כשהכל מוכן, רבע כוס סויה ולערבב לטעם סיני שכזה. שוב, חשוב לטעום למשל, להתחיל עם 2-3 כפות סויה, לטעום, להוסיף עוד ולהבין מה ואיך אתם אוהבים את האוכל שלכם.<br />
זו מנה פשוטה וקלה להכנה ואפשר לערבב אותה עם נודלס או לאכול על אורז, או לאכול ככה וגם ישר מהסיר כאף אחד לא רואה.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg-wu57Ibgd9mvoRw8e1xNluYhEK3llVHxFIZiKT91A1CpreJl2TF1OMRhGIjzClLUzSVX80nIN1aDFGBZ9B2Te67BRse2iNtEKEjsEAnzFjYz1WPpMEj_0noH9hf3OLv9pKrmZEftxg1k/s1600/%D7%99%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%AA+%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A82-1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg-wu57Ibgd9mvoRw8e1xNluYhEK3llVHxFIZiKT91A1CpreJl2TF1OMRhGIjzClLUzSVX80nIN1aDFGBZ9B2Te67BRse2iNtEKEjsEAnzFjYz1WPpMEj_0noH9hf3OLv9pKrmZEftxg1k/s1600/%D7%99%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%AA+%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A82-1.jpg" height="300" width="400" /></a></div>
<br />
בתיאבון!<br />
<br />
<br /></div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-84466295359412981552015-01-18T10:07:00.001-08:002015-01-18T10:42:23.646-08:00הדרך הפשוטה לרזות, כן יש כזו<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
נכון, כל אחד מגיב שונה לסוגי אוכל שונים. יש אנשים שגלוטן לא מזיז להם והם יכולים לאכול המון פחמימות בלי בעיה. יש כאלה שחלב עושה להם כאבי בטן וגבינות גורמות להם להשמין. יש אנשים שאננס עושה להם פריחה וכאלה שעגבניות עושות להן בלגן במערכת העיכול. אבל, אפשר להגיד שירקות (עם יוצאי דופן אישיים) טובים לכולם, בריאים לכולם ויש בהם את כל הויטמינים, המינרלים והפיטוכימיכלים שכולנו צריכים.<br />
<div>
<br /></div>
<div>
הדרך הבטוחה לרזות היא להיות בטוחים שכל יום חצי מהאוכל לפחות הוא ירקות. וכשאני אומרת ירקות אני לא מדברת על תפוחי אדמה או שעועית או אפונה (שעועית ירוקה כן), המקום שלהם בחצי השני. אני מדברת על ירקות אמיתיים, על עלים ירוקים, על ירקות של סלט, על כרוביות וקישואים, על בצל, על אספרגוס. ירקות, אתם יודעים.</div>
<div>
<br /></div>
<div>
קורה לי שאני מגיעה לשעות אחר הצהריים המאוחרות וחושבת, כמה ואיזה ירקות אכלתי היום ו...אופס, לא ממש אכלתי. זה בשבילי, פחות טוב. אז אני מנסה פעמיים בשבוע, לקחת סיר ולשים בוא את כל הירקות שאני מוצאת ותיבול שאני אוהבת, שיהיה. זה הולך עם כל דבר. כמובן שסלט תמיד טוב, אבל לאחרונה, בקור, אם אני אוכלת סלט הוא תמיד יהיה ליד איזה תבשיל מהביל. למשל ליד הצ'ילי הצמחוני מהפעם הקודמת. הצורך בחורף לאזן בין מאכלין חמים וקרים, הוא דרישה בלתי מתפשרת של הגוף. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
אז מה העיקרון? לאסוף את כל הירקות שיש במקרר ונראה לכם שיתחברו טוב לתבשיל אחר ואז להחליט איזה סוג של טעם מתחשק לכם ליום יומיים אולי שלושה הקרובים. </div>
<div>
אם מתחשק לכם איטלקי, התיבול יתבסס על רוטב עגבניות, בזיליקום ושום. </div>
<div>
אם בא לכם סיני - ג'ינג'ר ושום, סויה ואיזו מתיקות, למשל סילאן או דבש. ואגב אם אין לכם ג'נג'ר ושום בבית, עדיין תסתדרו עם הבסיס של סויה ומתיקות מתונה. </div>
<div>
אם אתם בקטע ההודי - כדאי שתחזיקו תערובת תבלינים הודית כלשהי.</div>
<div>
אם אתם אוהבים קארי - תחזיקו תערובת קארי טובה ופחיות של חלב קוקוס (לייט, אם את שומרים על משקל) בבית. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
השלב הבא הוא לנקות את כל הירקות, לקלף ולחתוך-שיהיו בערך 10 כוסות של ירקות. בדרך כלל מתחילים עם הבצל וקצת שמן, מוסיפים את הירקות מהקשה אל הרך ומבשלים עם התבלינים ונוזלים שמוסיפים, רוטב עגבניות, חלב קוקוס או סויה (ואז מומלץ להסיף גם מים). </div>
<div>
<br /></div>
<div>
זהו, יש לכם תבשיל ירקות בריא לחצי שבוע. ולמה זו הדרך הפשוטה לרזות? הרי יבואו המתחכמים ויגידו "אבל אם אני אוכל בחצי השני עוגות קצפת, זה לא יעזור". אז אם אתם רוצים לחבל בעצמכם, זו זכותכם. אבל, לאכילה בריאה יש אפקט של כדור שלג. אם החלטתם שאתם בריאים ועמדתם וטרחתם והכנתם ואכלתם, הרצון לאכול משהו לא בריא, הולך ומתמתן, הצורך לתת לעצמכם את הטוב ביותר, הולך וגדל. זוהי גם דרך שקל לחזור אליה, גם אם לאחרונה אכלתם פחות טוב, מוציאים סיר אחד, המון ירקות ועולים חזרה על דרך המלך. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
בהצלחה. </div>
<div>
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh04GohACxaZWYZ5LIKI7758O-aP-rzJdVXgx0LAv-AFaLd8LKbtO2hITLzGR70hvMgkeKmIULu3UOVeel0kYg-0Ce7kKk7tKP3-dpea48IEVwDkPQAnGsBHkMYWNKI6WG47LzJHKojlqA/s1600/unnamed.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh04GohACxaZWYZ5LIKI7758O-aP-rzJdVXgx0LAv-AFaLd8LKbtO2hITLzGR70hvMgkeKmIULu3UOVeel0kYg-0Ce7kKk7tKP3-dpea48IEVwDkPQAnGsBHkMYWNKI6WG47LzJHKojlqA/s1600/unnamed.jpg" height="400" width="300" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
התבשיל הספציפי הזה כלל: כרובית אחת מחולקת לפרחים, חצי דלורית בקוביות, בצל אחד, צרור אספרגוס חתוך לשלושה מקטעים, בצל אחד בקוביות. חצי שקית של גפרורי ברוקולי וגזר שנשארה (בערך כוס). התחלתי עם כף שמן קוקוס, שום, ג'ינג'ר ובצל עד שהבצל השקיף, הוספתי את הכרובית וכורכום, תערובת סינית של חמישה תבלינים ומלח. ערבבתי יחד חמש דקות, הוספתי את הדלורית, חצי כוס סויה וחצי כף סילאן, מים רותחים בגובה של 2 סנטימטרים. כיסית וחיכיתי 20 דקות. הוספתי את האספרגוס ואת החצי שקית ברוקולי וגזר גפרורים, ערבבתי וסגרתי לעוד 3 דקות. וזהו. </div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
לבריאות!</div>
<div>
<br /></div>
</div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-69627785235361858352015-01-13T10:52:00.001-08:002015-01-13T11:45:00.486-08:00קור קיצוני וצ'ילי צמחוני!<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
וואו, איך הצלחנו להפסיד שבוע קר בטירוף בניו יורק. לא שעכשיו לא קר. בין 5- ו 10- מעלות היום וניו יורק קופאת לה וחוזרת לעידן הקרח.<br />
<br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgzLl5rk59UVkXBda5yKOpFoNi_Z4OEMIBus_MJqJS6O3LC9SQH2yrJBZdOUrU5nuS2yzP0LWlQNnt0XDG27pSFHytxPgqCwvbzq3u9eJ9fiTrmkHpHx6_tK8iSoaKF-hw_BZVhJAC8NeQ/s1600/unnamed+(2).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgzLl5rk59UVkXBda5yKOpFoNi_Z4OEMIBus_MJqJS6O3LC9SQH2yrJBZdOUrU5nuS2yzP0LWlQNnt0XDG27pSFHytxPgqCwvbzq3u9eJ9fiTrmkHpHx6_tK8iSoaKF-hw_BZVhJAC8NeQ/s1600/unnamed+(2).jpg" height="400" width="300" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">ובשבוע שעבר היה עוד קפוא יותר...</td></tr>
</tbody></table>
איך הפסדנו את השבוע הקר הקודם? בזכות ההורים שלקחו אותנו לכבוד השנה האחרונה בניו יורק לשייט מדהים של דיסני לבהאמס. מים טורקיז, שמש והמון ים בטמפרטורה ממוצעת של 26 מעלות, מושלם! בניו יורק היה קפוא. בישראל גם ואפילו ירד שלג ורק אנחנו הגענו לפינה קטנה בעולם, חמימה ונעימה שעכשיו נראית כמו מחלום שלא בטוח היה. אבל יש לי הוכחה. אפילו כמה.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEip68im594LyhzJDrul9HIAsF0d2w2-xhic1c0TFqTlDkh4shhsKaQVAjKNeq4B4Mmo0ZYzHH27SEXp2zqXi__l8tu0E5uSsKSqIC7sNSwWbuRyRBFG3OOiGDl2IIHoEoq-Uv7Hmzmrn3c/s1600/unnamed+(5).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEip68im594LyhzJDrul9HIAsF0d2w2-xhic1c0TFqTlDkh4shhsKaQVAjKNeq4B4Mmo0ZYzHH27SEXp2zqXi__l8tu0E5uSsKSqIC7sNSwWbuRyRBFG3OOiGDl2IIHoEoq-Uv7Hmzmrn3c/s1600/unnamed+(5).jpg" height="300" width="400" /></a></div>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgY8HU5ljEx9BQ_QBCnzv6o6gFyHEISQxOMdPcLgqHLqfOa1bu2gWXr6BxVUv4-cgFRzC7Nor_tCPI5uVbSjsciRZWEpFhOi6UmlpLnBBJcpS_VHCGlpPnn3cI6LWXWaSPQrWtB1vSJ0_k/s1600/unnamed+(6).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgY8HU5ljEx9BQ_QBCnzv6o6gFyHEISQxOMdPcLgqHLqfOa1bu2gWXr6BxVUv4-cgFRzC7Nor_tCPI5uVbSjsciRZWEpFhOi6UmlpLnBBJcpS_VHCGlpPnn3cI6LWXWaSPQrWtB1vSJ0_k/s1600/unnamed+(6).jpg" height="300" width="400" /></a></div>
<br />
כשיצאנו משדה התעופה בחזרה הביתה, היה לנו קר מאד. המעבר הזה מחום לקור, מפתיע אפילו כשמוכנים אליו. הגענו הביתה ומיד השריתי כוס שעועית אדומה שתפחה לה עד למחר ל2-3 כוסות של שעועית מושרית (אם במקרה יש לכם כבר מושרית או אפילו מבושלת) ונכנסה לסיר יחד עם הרבה מים ועלה דפנה עד שהתבשלה לה.<br />
<br />
וההמשך ככה:<br />
<br />
1 בצל קצוץ<br />
1/2 מפלפל אדם, כתום וצהוב (אם אוהבים הרבה פלפלים אפשר להשתמש ביותר)<br />
2 שיני שום קצוצות<br />
השעועית המבושלת מהפסקא למעלה<br />
1/2 כוס עדשים אדומות<br />
1/2 כוס עדשים ירוקות<br />
1/2 כוס אפונה יבשה<br />
1/2 כוס גריסי פנינה<br />
קופסא גדולה של עגבניות מרוסקות<br />
עלה דפנה גדול (או שניים קטנים)<br />
כף כמון<br />
1/2 כף פפריקה מתוקה (או חריפה אם רוצים חריף, או שילוב בינהן)<br />
<br />
ואז בקלות, מטגנים את הבצל, מוסיפים את הפלפלים ואחרי 5 דקות מוסיפים את השום. 2-3 דקות נוספות ומוסיפים את השעועית, נותנים לה ערבוב טוב ואפילו קצת מועכים אותה. <br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi7rQJa3QwDZ0Gd3FlR2NJ2bNi2npjy3aLA4eFQETr9fxb3RHy1Dig-qcT3nUe-sMJKrMBfeGEv3rHe8CCzO-HcgKhgVhHaT3xHoVqKJ_t6vWhpnAc4VKYhbpm1D4IM4r13b66fpAHoKks/s1600/unnamed+(3).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi7rQJa3QwDZ0Gd3FlR2NJ2bNi2npjy3aLA4eFQETr9fxb3RHy1Dig-qcT3nUe-sMJKrMBfeGEv3rHe8CCzO-HcgKhgVhHaT3xHoVqKJ_t6vWhpnAc4VKYhbpm1D4IM4r13b66fpAHoKks/s1600/unnamed+(3).jpg" height="400" width="300" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
מוסיפים את העדשים, האפונה והגריסים, את העגבניות ומתבלים בכמון ופפריקה. <br />
<br />
מוסיפים את עלי הדפנה וקצת מים אם העסק סמיך מאד. מנמיכים את האש אחרי הרתיחה ואחרי 20 דקות של בישול, תבדקו אם צריך להוסיף מים, שלא יידבק לכם לתחתית ויישרף. מבשלים עד שהכל רך ורק אז ממליחים ומערבבים טוב, עד שטעים.<br />
<br />
חם חם ומהביל, על אורז (ויש אנשים מוזרים שאוכלים את זה על חומוס...).<br />
בתיאבון וחורף חם לכולם.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiKFyQlKtorqArySnVRtnx9ds9ZUZwdWEe3HW3fmX-tvpeUY4PmCeOxV5bRm5tVCcBrfCM3Gj-0O8xvwDrTeRUJBBJDb2V_0I2mm5_Ucp2XWpKxQbMN0du5Gy3kj2NL6NXUwJLvL05RJP0/s1600/unnamed.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiKFyQlKtorqArySnVRtnx9ds9ZUZwdWEe3HW3fmX-tvpeUY4PmCeOxV5bRm5tVCcBrfCM3Gj-0O8xvwDrTeRUJBBJDb2V_0I2mm5_Ucp2XWpKxQbMN0du5Gy3kj2NL6NXUwJLvL05RJP0/s1600/unnamed.jpg" height="400" width="400" /></a></div>
<br />
<br /></div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-25889072491274724102014-12-29T07:16:00.000-08:002014-12-30T12:25:16.228-08:00אז מה אתם אומרים על חלבונים? ובלוג יפייפה אחד. <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
למה כולם רבים על חלבונים? מצד אחד ברור שצריך לאכול חלבונים, למדנו את זה אי שם בבית הספר היסודי. חומצות אמינו שמצטרפות לשרשראות ארוכות ליצירת חלבונים שהגוף צריך, זוכרים? מכאן ועד להחליט איזה סוג של חלבונים כדאי לצרוך יש דרך ארוכה. נתחיל עם הרגלים. עם מה באתם מהבית. רובנו באנו מבית שהמנה המרכזית על השולחן בארוחה היא חלבון מהחי כלשהו וסביבו תוספות. הכי קל בעולם לזרוק חתיכת בשר/דג למחבת או בתנור וסביב זה לארגן ארוחה. הכי קל בעולם לארגן חביתה ולחתוך כמה ירקות. אז למה לא בעצם?<br />
<br />
מה ההבדל בין הבשר שאכלו ההורים שלנו כילדים לבשר היום? קשה לי להגיש בוודאות. אני רק יכולה להגיד שפה בארה"ב הבחירה היום היא אינסופית ומכל מה שאין בבשר הטוב יותר, קצת מבהיל מה יש בבשר הפחות טוב. כמו הורמונים, אנטיביוטיקה, המזון שהחיות ניזונות ממנו ועוד. לעמוד מול דוכן דגים ולנסות להכריע בין דג מהטבע, לעומת דג בריכות אורגני, לעומת דג בריכות לא אורגני אבל שאכל רק אוכל טבעי, קצת מוציא לי את החשק מלהחליט בכלל.<br />
<br />
הנקודה היא שלא משנה איך אסתכל על זה, אם אבחר לאכול חיות או לא מכל סיבה שהיא. אין דרך להתחמק מההבנה שאם כולנו נאכל חיות כל יום, העולם שלנו לא יעמוד במעמסה האקולוגית. כמות שטחי היערות והטבע ששוטחו כדי לפנות מקום לגידול חיות לשחיטה, כדי שאנחנו נאכל אותם, היא לא הגיונית. כמה אבסורדי זה שהפלוצים של החיות מעמיסים על האטמוספירה. כמה מטורף לחשוב שאם היינו משתמשים באותם שטחים לגידולים שיאכילו את אוכלוסיית העולם, היו היו הרבה פחות אנשים רעבים בעולם והרבה יותר חמצן לכולנו.<br />
<br />
מעבר לזה, מה זה עושה לגוף שלי? אני תמיד זוכרת את השלט הגדול הזה בבני ברק "אמא, הבטחת לנו עוף לשבת". למה באמת צריך יותר מעוף לשבת? תמיד יהיו מחקרים שיגידו שחייבים בשר בגלל החלבון וה B12, תמיד יהיו מחקרים שיגידו שזה שטויות ואפשר להסתפק בחלבון מקטניות וירקות ירוקים. מדע התזונה, כנראה, תמיד יהיו רצוף סתירות בעיקר בגלל שכל אחד מגיב שונה להרכבים שונים של אוכל. מישהו שפרח על פליאו או אטקינס ומישהו שנהייה מזה ממש חולה. ספורטאי טבעוני ומישהו שאין לו טיפת אנרגיה כשהוא חי על דיאטה טבעונית.<br />
<br />
אז מה לעשות, לבדוק. להקשיב לגוף ולהתחשב בסביבה. איך את מרגישה אחרי ארוחת בוקר שיש בה ביצה? אנרגטית? מנומנמת?איך אחרי ארוחת בוקר של פירות? של שייק ירוק? צריך לקחת את הזמן ולנסות.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="http://whatshouldieatforbreakfasttoday.com/post/93981487975/millet-cakes-with-roasted-veggies-and-poached-egg" target="_blank"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhtJRcPEHJxcVBQmgdpVGNwbULmKM5pGinwIaQiDSuGCbomV-7DzIHJsnkI0tqgYFVGPhNW6aiXfjTORXTHHt4ZmiU7IwuIwuQRPmDOTajRJOb6nG5lloLVYe5p_MnKb62J4lmaG46EfFY/s1600/millet_cakes_poached_egg_1.jpg" height="400" width="266" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
לביבות דוחן עם ביצה עלומה ממהבלוג היפייפה <a href="http://whatshouldieatforbreakfasttoday.com/post/93981487975/millet-cakes-with-roasted-veggies-and-poached-egg" target="_blank">What should I eat for breakfast today</a> </div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-33518233791593553202014-12-19T09:59:00.001-08:002014-12-19T10:51:53.892-08:00קראמבל פירות קראנצ'י במיוחד <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
לאכול נקי ובריא, זה מבחינתי לנסות לאכול כמה שיותר קרוב למקור. אוכל שהוא פחות מעובד. המטרה שרוב האוכל שלי יהיה כזה ואז אני נחשפת פחות למה שתעשיית המזון חושבת שאני צריכה לאכול ואוכל יותר מה שאני חושבת שאני צריכה לאכול. הגיוני?<br />
<div>
<br /></div>
<div>
זה מתחיל להסתבך לי כשצריך להכין עוגות או עוגיות או כל מה שלא עשוי מירקות ופירות. תמיד איכשהו משתרבבת לי לשם איזו אבקה שהכינו במפעל מרוחק והיכולת שלי לדעת מה יש שם בדיוק היא מוגבלת. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
לכבוד חג החנוכה הוזמנו להדליק נרות, כמעט כל יום במקום אחר. זה כיף גדול ואווירת החג מורגשת מאד גם פה בניו יורק. בדרך כלל אני מזמינה אלי לנר אחד. השנה אמממ לא ממש. למה? אז ככה, יש לי עוזרת פעם בשבועיים, מרגריטה קוראים לה. לפעמים היא באה עם אחותה תרזה. השנה יצא שהיא הגיעה בדיוק בנר הראשון של חנוכה. אני בן אדם נחמד (כך אומרים) אבל יש גבול גם לזה, להזמין אלי הביתה המוני ילדים בלי תקווה לעוזרת באופק, צר לי, קטונתי, אין בי גדלות נפש שכזו ולכן, השנה נתארח. </div>
<div>
ואם עוד לא יצא לכם לקרוא את השיר המקסים שמסתובב על הנושא בפייסבוק, אתם חייבים להכיר את הדף "שירים קטנים", אני אשתף אצלי ובינתיים, הנה הוא:</div>
<div>
<div style="color: #666666; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 12px; line-height: 18px; margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
<span style="background-color: white;">אֵין הַיּוֹם פַּסְטָה</span><br />
<span style="background-color: white;">הָעוֹזֶרֶת הָיְתָה</span><br />
<span style="background-color: white;">מָה פִּתְאוֹם שְׁנִיצֶל</span><br />
<span style="background-color: white;">גַּם לֹא חֲבִיתָה</span><br />
<span style="background-color: white;">הִיא קִירְצְפָה אֶת הַכִּירַיִים<span class="text_exposed_show" style="display: inline;"><br />הֵן נִרְאוֹת כְּמוֹ מַרְאָה<br />אָז שׁוּם דָּבָר עִם מַיִם<br />שֶׁמֶן אוֹ חֶמְאָה</span></span></div>
<div class="text_exposed_show" style="background-color: white; display: inline;">
<div style="color: #666666; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 12px; line-height: 18px; margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
אֵין הַיּוֹם פֶּטֶל<br />
שׁוֹקוֹ אוֹ תַּפּוּזִים<br />
הָעוֹזֶרֶת הָיְתָה<br />
לֹא צָרִיךְ לְהַגְזִים<br />
סוֹף סוֹף לָרִיצְפָּה<br />
יֵשׁ צֶבַע אָפוֹר<br />
אָז מַיִם, רַק מַיִם<br />
וּמֵעַל הַכִּיּוֹר</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 12px; line-height: 18px; margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
וּבְלִי לְהִסְתּוֹבֵב<br />
יוֹתֵר מִדַּי בְּלִי סִיבָּה<br />
רַק פִּיקּוּחַ נֶפֶשׁ<br />
הָעוֹזֶרֶת הָיְתָה</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 12px; line-height: 18px; margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
מָה פִּתְאוֹם חֲבֵרִים?<br />
אֲנִי אֲפִילּוּ שׁוֹקֶלֶת<br />
אִם לְהַכְנִיס אֶתְכֶם הַבַּיְתָה<br />
הָיְתָה פֹּה עוֹזֶרֶת!<br />
אָז בַּחוּץ נַעֲלַיִים<br />
וְיָשָׁר לְמִקְלַחַת<br />
בְּלִי הַרְבֵּה מַיִם<br />
וְכוּלָּם עוֹשִׂים יַחַד</div>
<div style="color: #666666; font-family: 'lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif; font-size: 12px; line-height: 18px; margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
וּבַלַּיְלָה דִּיר בָּאלָאק<br />
אַתֶּם יוֹצְאִים מֵהַמִּיטָּה<br />
אֲפִילּוּ לֹא לְפִּיפִּי<br />
הָעוֹזֶרֶת הָיְתָה</div>
<div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
ברור עכשיו?</div>
<div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
לנר השני הבאתי איתי קראמבל שיבולת שועל, קל מאד להכנה והכי טוב להכניס אותו לתנור כך שיהיה מוכן לסוף הארוחה, אז הוא הכי קראנצ'י וטעים ויש שאומרים שעם גלידה הוא בכלל... </div>
<div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
אז ככה:</div>
<div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
לחמם תנור ל 350 פרנהייט או 180 צלזיוס ולאסוף:</div>
<div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
2-3 כוסות של פירות חתוכים, לי היו בפריזר אוכמניות ו2 נקטרינות חתוכות וקפואות שנשארו מהקיץ, בפעם הבאה אנסה עם תפוחים וצימוקים.</div>
<div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
1/3 כוס מייפל לפירות</div>
<div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
1-2 כף חמאת שקדים - לא חובה והכמות לפי העדפתכם)</div>
<div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
2 כוסות שיבולת שועל גסה (לא אינסטנט)</div>
<div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
1/3 כוס שמן קוקוס (בעונה הזו הוא מאד מוצק)</div>
<div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
2/3 כוס מייפל</div>
<div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
1/2 כפית קינמון</div>
<div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
בקערה, לערבב את הפירות החתוכים עם חמאת השקדים והמייל, ככה: </div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhNFoSL_Nyt_zdhHi7H2DM3pCFGFsGmj6vzthHsJTC4RD8NdZeZ75i-_MB36rs9IjKwukqlUqNrClz0M2b84E5MsohN4HaFJR1421IWEP4Fd031z7mdhICZOaqVo9wwOeqAwvNr1o946fA/s1600/%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhNFoSL_Nyt_zdhHi7H2DM3pCFGFsGmj6vzthHsJTC4RD8NdZeZ75i-_MB36rs9IjKwukqlUqNrClz0M2b84E5MsohN4HaFJR1421IWEP4Fd031z7mdhICZOaqVo9wwOeqAwvNr1o946fA/s1600/%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA.jpg" height="400" width="300" /></a></div>
<div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
להעביר לתבנית מתאימה לתנור, ובקערת העירבוב לערבב עכשיו (לא, אין צורך לשטוף בין לבין) את שיבולת השועל, שמן הקוקוס, קינמון ומייפל ולצפות את הפירות שבתבנית בתערובת. הנה, ככה מתחילים:</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhksoagMaR-2vzVdkTg1RHRlIJBu6L5g05ZpGAdACeC0WTlXUi3J9z2KZeSO58QMIZrrL-n3_T25GzaNrKig0Ce4KnYLDRFz4HP5pbqmx0EO2dHr2kuE9fhkw5vV3s53Wbkw-PCWwE2oL0/s1600/%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhksoagMaR-2vzVdkTg1RHRlIJBu6L5g05ZpGAdACeC0WTlXUi3J9z2KZeSO58QMIZrrL-n3_T25GzaNrKig0Ce4KnYLDRFz4HP5pbqmx0EO2dHr2kuE9fhkw5vV3s53Wbkw-PCWwE2oL0/s1600/%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA2.jpg" height="400" width="300" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
את הכל מעבירים לתנור החם לשעה בערך, זה מוכן כששיבולת השועל שחמחמה וקראנצ'ית, פשוט תיגעו בה (בזהירות, זה חם), הנה, ככה: </div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjS7AkfxBiH9ZBIPBU7xhNHcLNQ6rG5GOagUdbYZr6gB8PYrKJaZKCYEMveVRvSdA2azL3kkGXHar5PYTZvkHzG5T67ebhXRlBR-MRU80mJ8bEuOZ6ybaDBirlWsHDCyDtX8JJ-OVQ0PFo/s1600/%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA4.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjS7AkfxBiH9ZBIPBU7xhNHcLNQ6rG5GOagUdbYZr6gB8PYrKJaZKCYEMveVRvSdA2azL3kkGXHar5PYTZvkHzG5T67ebhXRlBR-MRU80mJ8bEuOZ6ybaDBirlWsHDCyDtX8JJ-OVQ0PFo/s1600/%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA4.png" height="396" width="400" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
וזהו.</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
בתיאבון וחג שמח!</div>
<div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
<br /></div>
<div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
<br /></div>
<div style="margin-bottom: 1em; margin-top: 1em;">
<br /></div>
</div>
</div>
<div>
<br /></div>
<div>
<br /></div>
</div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-14335678343625550032014-12-05T09:19:00.001-08:002014-12-05T09:19:15.452-08:00אנטי או פרו ביוטיקה? <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
הגוף שלי הוא המעבדה שלי. אני עושה עליו המון נסיונות. הוא מערכת סבוכה שמנוהלת על ידי מחשב שעובד ביעילות מדהימה. הוא לא מחסיר פעימת לב בלי סיבה ממש טובה, הוא לא שוכח לנשום גם שאני נרדמת ושוכחת לרדת תחנה ברכבת. הוא כל כך הרבה יותר מאורגן ממני בכל יום ובכל שעה שלפעמים אני מניחה שהוא קצת נעלב כשאני שוכחת לשתות כוס מים או לחילופין את הארנק בבית, כן אני קצת חובבנית לעמותו.<br />
<br />
באמת, הפער בין רמת התיפעול של הגוף שלי את עצמו ורמת התיפעול שלי אותו, הוא די משמעותי כשחושבים על זה. אם הוא יכול היה לדבר הוא בטח היה קצת מתמרמר עלי, בכל זאת הוא נושא גנים פולניים כשרים למהדרין.<br />
<br />
היינו נפגשים לארוחת צהריים למשל, הוא היה יושב למולי בפרצוף רציני ואומר בוודאי, נירית, יש כמה נושאים שרציתי להעלות בפגישה ביננו. בהתחלה, אני מניחה, הוא היה סוקר את יחסינו ותרומתו למצב, כמות שעות העבודה שהשקיע, כולל שעות נוספות. איך מעולם לא שבת, תמיד עבד לילות, שבתות וחגים ללא תלונה. איך כשהייתי קטנה ונפלתי פעמים אין ספור, שוב ושוב נפצעו הברכיים והוא מצידו, הגליד וסגר את הפצע, רק כדי שיפתח שוב ברכיבה הבאה על האופניים או בקפיצה האתגרית הבאה משלוש מדרגות יחד. מעולם, לא התלונן ורק לעיתים רחוקות דרש מנוחה שגם בה המשיך לעבוד, לתחזק, להפעיל, לשלוח הורמונים למלא תפקידים ואנזימים וכל שאר השליחים. ואני אקשיב ואשמע ואבין ואפילו אודה לו.<br />
<br />
ואז הוא ישאל, אז מה היה בשבוע האחרון? ואני אאלץ להסביר, אז תשמע. היתה בעיה, נדרש פיתרון מהיר, אני באמת מצטערת. אלון נסע ונשארתי לבד עם שתי הבנות והשן כאבה. אני יודעת, בדרך כלל קצת מיי מלח ואתה מתגבר, אבל פחדתי שאשאר עם שתיהן לבד והמצב יתדרדר ובפעם האחרונה שכאבה לי שן, זה היה ממש נורא ולא סיפרתי לך, אבל טיפולי שיניים בארה"ב, זה נורא יקר, הביטוח לא מכסה. אני באמת מצטערת, אבל הייתי חייבת לבחור, אנטיביוטיקה או לקחת סיכון ולראות מה יהיה. באמת סליחה.<br />
<br />
נו, הוא ישאל, זה היה שווה את זה? אני לא בטוחה. הדלקת בשן חלפה, אבל ההשפעה של האנטיביוטיקה היתה די קשה. <br />
מה הרגשת? אז ככה, תוצאות המעבדה האישית שלי היו לא טובות במיוחד. כאבי בטן כל השבוע, קצת כאב ראש, עייפות מרגיזה ואפילו מצב רוח דיי מבאס אני מודה. אז למה לא לקחת פרוביוטיקה מההתחלה? אתה צודק, הייתי צריכה. בהתחלה חשבתי שאני סתם מגזימה. חשבתי שהכאב בטן מקרי, שאולי אכלתי משהו שלא הסתדר. לא באמת הקשבתי לך.<br />
ואז הוא יביט ויסלח כמו תמיד (אני מקווה) ויחזיר את המצב לקדמותו והכל יסתדר גם הפעם. היכולת הזו של הגוף לרפא את עצמו , אם רק נותנים לו, באמת מעורר השתאות. ומה הוא בסך הכל מבקש? אוכל טוב, קצת רוגע, שמחה ולנסות להמנע ממה שמזיק לו. לא מופרך ולא מאד מסובך.<br />
<br />
הגוף שלי היה המעבדה שלי כל השנה האחרונה, ניסיתי עליו סוגים שונים של אכילה בגלל הלימודים. ניסיתי עליו רק דברים טובים כמובן והוא החזיר לי מיד בדיווחים מאד מדוייקים. הוספתי מים, הרגשתי וראיתי תוצאות, הוספתי ירקות ופירות, הורדתי ברעלנים מכל מיני סוגים וזה מדהים כמה מהר הרגשתי בתוצאות. <br />
<br />
השבוע הניסוי נערך שלא מתוך כוונה ומודעות, אבל גם הפעם קיבלתי תוצאות מיידיות. אני לא נגד תרופות ואנטיביוטיקה בכלל, אחרת אני מניחה שלא הייתי לוקחת. כשנולדתי חליתי די מהר ולולא כמויות די גדולות של אנטיביוטיקה, כנראה שלא הייתי כותבת את השורות האלה כלל ואני לחלוטין מודעת ליתרונות הרפואה המודרנית ומוכירה תודה רבה על קיומה. היא הצילה כמה אנשים שאני אוהבת ועדיין מצילה. מצד שני ובעיקר אחרי השבוע, אני גם מבינה באופן הכי מוחשי, כמה אני צריכה גם לשמור על עצמי מפני הפגיעה שתרופות יכולות לגרום וזה אפילו בלי שימוש לקוי.<br />
<br />
ורק כדי לסבר את האוזן (או את העין במקרה הזה), טעויות בשימוש בתרופות הן הסיבה השלישית למוות בארצות הברית (אחרי מחלות לב וסרטן), שלא נדע.<br />
<br />
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgFQtm0RgekYx21umP48zjrqMeadiSoX4_lxskj0L2R-c2ObPAOExScilfqpmf08cL4dd6VBa_zxF9p4S5hW4qRLeftUR9gOKBIK4cpbpmqmulU-ErUf47U96cXdbgjGqwTUbgCuaSNu6s/s1600/200px-Esculaap2.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgFQtm0RgekYx21umP48zjrqMeadiSoX4_lxskj0L2R-c2ObPAOExScilfqpmf08cL4dd6VBa_zxF9p4S5hW4qRLeftUR9gOKBIK4cpbpmqmulU-ErUf47U96cXdbgjGqwTUbgCuaSNu6s/s1600/200px-Esculaap2.png" height="398" width="400" /></a></div>
<br /></div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-75295057166805949752014-11-23T11:18:00.001-08:002014-11-23T11:18:15.484-08:00ילדים אוכלים בריא!? וגם פנקייקס!<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;"><span lang="HE">לא משנה מאיזה כיוון מתחילה השיחה על
אכילה נכונה, היא תמיד תגיע לילדים ומה עושים איתם ואיך גורמים להם לאכול בריא
יותר.</span><span dir="LTR"><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><span style="font-family: inherit;">כשהבת הראשונה שלי נולדה זה היה די פשוט.
בבית היא אכלה בריא. בגן היא אכלה בריא והיא התחילה להחשף לממתקים וחטיפים רק בגיל
מאוחר יחסית, הגיל בו התחילו ימי ההולדת בגן שלה. עם הקטנה זה היה כבר אחרת, ההפרש
בין שתיהן, של שנה וחצי, למעשה חשף אותה שנה וחצי קודם לממתקים וחטיפים. <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><span style="font-family: inherit;">הבנות שלי קמות בבוקר ואוכלות מה שאני
נותנת להן, הולכות לבית הספר עם אוכל שאני הכנתי ושמתי להן בתיק, באות הביתה
ואוכלות מה שיש בבית ושוב בארוחת ערב, הכל באחריות שלי או של אבא שלהן כמובן, תלוי
מי מכין, אבל הבנתם את התמונה. אם הן הולכות לחברים, אין לי שליטה שם וזה בסדר
גמור, יש עולם בחוץ והן יסתדרו איתו, אני בטוחה. הנקודה היא שיש לנו שליטה מוחלטת
על אחוז ניכר ממה שהן אוכלות וההרגלים שלהן תלויים לחלוטין בי ובאלון.<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><span style="font-family: inherit;">אז מה אפשר לעשות?<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><span style="font-family: inherit;"><b>לחשוב מה חשוב לנו שהם יאכלו.</b><o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;"><span lang="HE">חשוב לי שהן יאכלו כמה שיותר ירקות
ופירות. המטרה שלי היא ליצור התנייה ממש שארוחה בלי ירקות תרגיש שחסר בה משהו.
המון זמן ניסיתי להכין להן ירקות מבושלים וזה לא ממש הלך, עד שנפל לי האסימון. אם הן
אוהבות ירקות טריים, שיאכלו ירקות טריים, בכל ארוחה יהיה סלט או ירקות חתוכים או
כל צורה אחרת של ירקות טריים שעולה על דעתכם. אני עדיין מבשלת ירקות לנו ומציעה
להן לטעום תמיד. </span>הרבה ילדים לא יסכימו לטעום חתיכה אבל יסכימו לתת לק למשהו חדש ורוב הפעמים הם יגידו איכס. בלי פאניקה בבקשה ובלי דרמות. תגידו אוקיי, תמשיכו הלאה ותמשיכו להציע בפעם הבאה. תסבירו גם לילדים שחוש הטעם משתנה כל הזמן ושווה לנסות. כל כך הרבה דברים שאני אוהבת היום לא אהבתי בתור ילדה. תמיד שווה לנסות.</span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;"><span lang="HE">עזר לי </span><b>להבין איזה טעמים הן כן אוהבות ולרתום
את זה.</b> הבנות לא אוהבות קטניות כמעט
בכלל ולקח לי זמן להבין שבעצם חומוס שהן אוהבות זו קטניה (דההה) ואם אני מכינה אותו בעצמי אז זו
אופציה לא רעה בכלל.</span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;"><span lang="HE"><b>השלב הבא היה מה לא</b> והיה לי חשוב להקטין את תכולת הסוכר במזון
של כולנו. הכמות המומלצת על ידי משרד החקלאות האמריקאי לסוכר מעובד,
היא 10 כפיות סוכר ליום למבוגר.אמריקאי ממוצע. תחשבו על הגודל של אמריקאי
ממוצע. הבת שלי היא בערך שישית ממנו, מה זה אומר? זה אומר כמה שפחות. אבל איך?התחלתי לבדוק</span><span lang="HE"> תוויות. 5 גרם סוכר הם כפית
אחת. בשקית אישית של </span><span dir="LTR">m</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>&</span><span dir="LTR">m</span><span lang="HE"> יש 31 גרם, יותר משש כפיות. מבאס, לא? כבר שווה למצוא ממתק
אחר שמספק יותר ומכיל פחות סוכר. </span></span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><span style="font-family: inherit;"><br /></span></span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><span style="font-family: inherit;">במה שעובד לאורך זמן הוא שמירה
על מתיקות מתונה שמקטינה את הצורך שמתוק. פרי בבוקר ופרי אחר הצהריים, מוריד בצורה
ניכרת את הדרישה למתוק. הבנתי שאני מציעה מתוק בתור הפתעה או פינוק,
איזה כיף זה לבוא מהעבודה עם הפתעה מתוקה לילדים. אז המודעות די חיסלה לי את
הנטייה הזו, אני שומרת אותה למידי פעם. מה שבטוח, כמות הפעמים שהסתכלתי בחנות על
ממתק מגניב להביא לבנות ועצרתי ולא הבאתי, כבר חסכה לי קצת כסף. <o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><span style="font-family: inherit;"><br /></span></span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><span style="font-family: inherit;">זה לא אומר שאני לא עושה את זה לפעמים,
ובטח כשזה ממש שווה את זה. רק בשבוע שעבר טיילנו בעיר בטמפרטורה חד ספרתית, נכנסנו
לחנות המופלאה של ליידי גודייבה ושתינו את השוקו החם הכי טעים בעולם (לפחות). אגב,
אחרי כמות כזו של סוכר יש סיכוי סביר שהחשק למתוק דווקא יגדל ותראו שהילדים יבקשו
עוד ממתקים באותו יום...<o:p></o:p></span></span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><span style="font-family: inherit;"><br /></span></span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;">ודבר אחרון חביב - מה אתם אוכלים? מה אתם
מכניסים הביתה? אפשר לשדר אכילה בריאה ממקרר מלא בפחיות קולה? אפשר לתת לטעום משהו
שאתם לא אוכלים בעצמכם? אפשר להגיד לילדים שכדאי לאכול מסודר כשאני מנשנשת כל
היום? הילדים הם מראה (אכזרית לפעמים) של מה שאנחנו עושים. זה צד אחד של המטבע,
הצד השני הוא שהם הזדמנות לעזור לעצמנו. אני לא אבוא אליהם בטענות על מה שהן עושות
כשאני עושה בדיוק אותו הדבר, אני אנסה לתקן את זה בעצמי ולהיות עקבית בדרישה שלי
מעצמי ומהן.</span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;">הבוקר הבנות ביקשו פנקייקס, התלבטתי קצת והכנתי הכי בריא שאני יכולה:</span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;">מתכו ן ל10 פנקייקס בינוניים:</span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;">1/2 כוס קמח רגיל</span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;">1/2 כוס כוס קמח כוסמין </span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;">אפשר לשחק עם היחסים, התחלתי בעבר עם 1/4 כוס קמח כוסמין, אחרי שניסיתי רק עם קמח כוסמין וקיבלתי תגובות לא אוהדות במיוחד ואני מתכוונת להמשיך בהדרגה ולחזור לכמה שיותר כוסמין.</span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;">1 כוס חלב שקדים לא ממותק בטעם ווניל ועוד 1 כף (או חלב אחר ותמצית וניל)</span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;">2/3 כפית סודה לשתייה</span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;">1 כף מייפל</span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;">1 כף שמן</span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;">התערובת די סמיכה, העברתי כל פעם כף למחבת ומרחתי עם הכף לפנקייק בגודל בינוני. כשנוצרות בועות, הופכים. </span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;">הגשנו עם שוקולד, מייפל, ריבה, וממרח חלבה שנוגה הכינה מטחינה מעורבת במייפל, אפשר לערבב אותה עם דבש או סילאן ולראות מה הכי טעים לכם. </span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;">והכנו גם שניים עם אוכמניות שהיו לי בפריזר מהקיץ, אפשר תותים או בננות גם.</span></div>
<div class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.0001pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: inherit;"><br /></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg8gv8hRnKUYvQ-WQ7GuvzyiPmSQhw4-AuVBZ_GKHghQ0lmdGbdbVAcUDOpq-P1II0ILjGMbYTQqlMLlCZT3tcxLQy7KN2iABFQzTooxuf7XVXo_iL-XAMLeAt7kM8BEGPQ5YQKiseiVKg/s1600/2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span style="font-family: inherit;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg8gv8hRnKUYvQ-WQ7GuvzyiPmSQhw4-AuVBZ_GKHghQ0lmdGbdbVAcUDOpq-P1II0ILjGMbYTQqlMLlCZT3tcxLQy7KN2iABFQzTooxuf7XVXo_iL-XAMLeAt7kM8BEGPQ5YQKiseiVKg/s1600/2.jpg" height="400" width="300" /></span></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<span style="font-family: inherit;"><br /></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhaD447d0QktLJlGfFU6352yP6EFWK0OOgnv9KhfA1wHM3yL1lVMnws6-QKudp0Y71SRyUb5mYRbKqpila61uFw1iT1zb9wRVS4K9I5TYQbACaH7lUV09e6GJrrDWLhyphenhyphenZDBLvy47fuzpP8/s1600/1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span style="font-family: inherit;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhaD447d0QktLJlGfFU6352yP6EFWK0OOgnv9KhfA1wHM3yL1lVMnws6-QKudp0Y71SRyUb5mYRbKqpila61uFw1iT1zb9wRVS4K9I5TYQbACaH7lUV09e6GJrrDWLhyphenhyphenZDBLvy47fuzpP8/s1600/1.jpg" height="400" width="300" /></span></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<span style="font-family: inherit;"><br /></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi6ha-4xtts-Met1et0W3FVUyNILB7Fn-1jG33cKr31OptiaypPOrYHlA2AKU_Vza6iPeZqcsWh6_C3m4UAIir-w_dQPGGlkoYBn8zwpTrU3zeqDSHxP6t9Qo0g1aCqGGKk2p1MMHO1rAg/s1600/4.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span style="font-family: inherit;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi6ha-4xtts-Met1et0W3FVUyNILB7Fn-1jG33cKr31OptiaypPOrYHlA2AKU_Vza6iPeZqcsWh6_C3m4UAIir-w_dQPGGlkoYBn8zwpTrU3zeqDSHxP6t9Qo0g1aCqGGKk2p1MMHO1rAg/s1600/4.jpg" height="400" width="300" /></span></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<span style="font-family: inherit;"><br /></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">
<span style="font-family: inherit;"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; margin-bottom: 0.0001pt; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: x-small;"><br /></span></div>
</div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-30113159828421962222014-11-17T15:31:00.003-08:002014-11-18T08:52:15.541-08:00 מהי הדיאטה הכי טובה שעשיתם בחיים?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div>
<br /></div>
אם היו שואלים אותי את השאלה הזו לפני שנה, הייתי מציינת את הדיאטה שעשיתי בגיל 15.5 בכיתה י'. הדיאטה הראשונה שלי והכי הגיונית שעשיתי, בהתחשב במגוון השטויות שניסיתי אחר כך. כשעליתי לכיתה ט', עברתי לתיכון (לא היתה אצלנו חטיבת ביניים בחולון אז) וגיליתי את... הקיוסק של בית הספר. כל יום בצהריים הייתי קונה לי פיצה עם חומוס-צ'יפס-סלט, נקניקיות והרבה קטשופ כמובן. ככה כל יום, שנה שלמה! אה ועוד פרט קטן, כשחזרתי הביתה בסוף יום הלימודים, הייתי אוכלת גם ארוחת צהריים של אמא, גם אם לא הייתי תמיד רעבה. ואמא, אם את עושה עכשיו פרצוף משתומם, יש לך את כל הזכות. אכלתי משתי סיבות, הראשונה כדי לא להעליב אותך, בכל זאת טרחת ועמלת. והשנייה כי האוכל שלך, אחד הטעימים בעולם, אם לא ה..! וככה יצא ששנה שלמה אכלתי שתי ארוחות צהריים כמעט כל יום. השינוי לא אחר לבוא ולמרות שהיית ילדה פעילה מאד, עליתי באותה שנה 7 ק"ג מכובדים מאד. במהלך החופש הגדול בין כיתה ט' לי' היה לי זמן לחשובעל העניין (תכלס, היום הייתי חובקת את המשקל הזה בשתי ידיים ולא משחררת, אבל...) וכך בכיתה י' נפרדתי בדמעות מהפיתה שלי והקיוסק (10 נקודות למי שזוכר איך קראו לו). תוך שנה, ירדו להם הקילוגרמים, לאט ובהתמדה וחזרתי להיות אני.<br />
<br />
מספר הקילוגרמים שאיבדתי השנה, 20 וכמה שנים אחרי, דומה למספר שאיבדתי אז, בכמה הבדלים. הפעם המטרה לא הייתה מספר, אלא הרגשה ומטרה להיות בריאה יותר, שלמה יותר וחזקה יותר. הבדל נוסף ומאד משמעותי בשבילי הוא ביכולת לזהות מה לא טוב באוכל שאני אוכל. אז זה היה לי מאד ברור.<br />
<br />
העולם חזר להיות ג'ונגל שקשה לזהות בו את פטריות הרעל מפטריות המאכל, את הפירות הטובים מאלה שאסור אפילו לגעת בהם, את... טוב, הבנתם את הרעיון. אני הולכת לסופר וצריכה להתעמק בתוויות כדי להבין שבכף קטשופ אחת מסכנה, יש כפית סוכר שלמה. שבממתק שוקולדי שאני קונה לילדות שלי, יש כמעט את כל כמות הסוכר היומית המומלצת למבוגר. זה נהיה מעייף ומתיש לקנות בסופר.<br />
<br />
איך אני פותרת את הבעיה? אני ממלאה את העגלה שלי בכל המוצרים האמיתיים. כאלה שלא עטופים באריזות צבעוניות וממותגות. כאלה שאם היתה להם תווית, היה כתוב עליה רק דבר אחד, עגבניות או מלפפונים או אבוקדו, כרובית או דלורית. כשאני מסיימת עם כל אלה והם תופסים 80% מהקנייה שלי, פחות או יותר. אני קונה את מה שבא בקופסאות שעליהן מרכיב אחד או שניים, כמו טחינה גולמית, או אורז או קינואה, פריכיות שעשויות מאורז ומלח בלבד ואפילו מלח שעשוי רק ממלח ולא מעוד חומרים מלאכותיים שמצאתי להפתעתי, דווקא במלח שמגיע לפה מישראל.<br />
עוד לא מצאתי פיתרון להכל, בכל זאת ג'ונגל. לחם אני בוחרת ללא סוכר ותחליפיו (סירופ תירס וכיו'), כך גם חלב שקדים לא ממותק וכן, עדיין מכניסה הביתה גם ממתקים וכיו' במשורה.<br />
<br />
הדרך לא ברורה וקלה, בעיקר כשכל יום מגלים שבמוצר כזה גילו חומר שלא אמור להיות בו בכלל והשני מהונדס באופן שמסכן אותנו. אבל אני מרגישה, באמת, שאני בדרך הנכונה לעשות את הבחירות הטובות ביותר שאני יכולה, בשבילי ובשביל המשפחה שלי. וזו, הדיאטה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי!<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjV6RgjG9Bwyy8ZZvocosvP5st5ZqyWB6pG2Oyew4V_8RvMLdv-CAvHeU2Zt86P6t76Tl6DJzCo_tk4A4iwlzd3hj7Fl9ltcKA0L5II9ao0KHJ2hCe11t4-JkWsnx0DHxPZsBSl3VFPY1o/s1600/IMG_9341.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjV6RgjG9Bwyy8ZZvocosvP5st5ZqyWB6pG2Oyew4V_8RvMLdv-CAvHeU2Zt86P6t76Tl6DJzCo_tk4A4iwlzd3hj7Fl9ltcKA0L5II9ao0KHJ2hCe11t4-JkWsnx0DHxPZsBSl3VFPY1o/s1600/IMG_9341.JPG" height="400" width="300" /></a></div>
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<br />
<br />
<br /></div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-48555247747641826352014-11-12T11:13:00.001-08:002014-11-12T11:36:47.887-08:00זה עוד לא קרה לי! <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
שנת הלימודים הולכת ומתקרבת לסופה ואני מתבאסת. מתבאסת כל כך שהלימודים נגמרים. זה עוד לא קרה לי אף פעם. השנה הזו בבית הספר לתזונה אינטגרטיבית היתה מדהימה בשבילי. הלימודים מרתקים וכל כך מושקעים, באופן שאף פעם לא חוויתי.<br />
<div>
אפילו מהבחינה הטכנית. אני אמא, אני עסוקה והלימודים בצורה מכוונת תפורים עלי. אני מורידה לאייפון שלי את כל ההרצאות לשבוע הקרוב בWIFI בבית ואז מקשיבה להם בהליכה לרכבת, ברכבת, ביציאה לארוחת הצהריים או בערב, אפילו במיטה. הקשבתי להרצאות בימים של עבודה ואפילו בימי חופש תוך כדי צעידה על החוף. </div>
<div>
כמות ההרצאות בנויה ככה שבהחלט ניתן להתגבר עליה בשבוע וקרה גם שפיגרתי בשבוע והדבקתי את הקצב (הם נותנים מדי פעם שבוע מנוחה). </div>
<div>
<br /></div>
<div>
מבחינת התוכן היה מדהים. זה כמו ללמוד ב TED. והאמריקאים האלה, כל כך פרקטיים שחלק משמעותי מהלימודים מלמד אותך איך לבנות מכל מה שהם נותנים, עסק. ברמה כזו שאפילו הייתה הרצאה (הנה אחת שפחות עניינה אותי) על המיסוי באמריקה ואיזה סוג של "עוסק" כדאי להיות לפי סוג העסק שהיית רוצה להקים.<br />
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;">
</div>
התמיכה של בית הספר גם, אין לי מילים, פנויים לכל שאלה, בטלפון או באימייל תמיד.<br />
<div>
אהבתי מאד שהם תומכים בתלמידים עם הרעיונות הכי משוגעים וממה עושים להם ליווי צמוד לפתח את החלום שלהם. אחת פתחה בעקבות הלימודים מסעדת בריאות בברוקלין וכבר יש סניף נוסף במנהטן. שתיים אחרות בנו מותג של שוקולד בריא והן מוכרות אותו ברשתות בכל הארץ. הכרתי בחורה קנדית מקסימה בכנס האחרון, שהגיעה לביה"ס בכלל לא בכיוון של תזונה, היא פשוט הבינה שהם מלמדים את הצד העסקי כל כך טוב שזה שווה לה ומאז שסיימה לפי 6 שנים היא מאמנת לזוגיות ומערכות יחסים ועכשיו בית הספר תמך בה בתהליך של הוצאת ספר על השיטה שהיא פיתחה. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
מעולם לא נתקלתי בשיטת לימוד כזו בלימודים בישראל וזה הדהים אותי. בעיקר הדהימה אותי העובדה שיכולתי לעשות את כל זה מישראל ובכלל לא ידעתי על זה. בגלל זה אני כותבת את הפוסט הזה. בית הספר מציע את התוכנית שלו בכל העולם. סוג כזה של השכלה שפתוח למי שגר בניו יורק ולמי שגר בקרית אונו ולמי שגר בסאן פאולו, זה לא פחות ממדהים. </div>
<div>
אני מודה שבהתחלה חששתי מהאנגלית, בדיעבד, היתה אולי הרצאה אחת שהייתי צריכה להכנס ולבדוק באינטרנט כמה מילים שנאמרו בה כדי להיות בטוחה שהבנתי. אז למישהו אחר זה בכלל לא היה קורה ומישהו שלישי היה אולי בודק 3 הרצאות ככה. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
אז היום, לקראת סיום כשקצת עצוב לי בלבד שנגמר, אני הכי ממליצה בעולם על בית הספר, הוא מציע מערכת לימודים מקיפה ומרתקת ונותן כל הרבה כלים ואומץ וכח להתחיל לבנות את עצמך כמאמן או מאמנת לתזונה אינטגרטיבית שהלוואי והייתי יכולה ללמוד בו עוד כמה שנים. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
ואם זה מעניין מישהו, אני פה. תפנו בתגובות, באימייל או בפייסבוק ואשמח לעזור מאד!<br />
<br /></div>
<div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://students.integrativenutrition.com/App_Themes/FE/Images/Graphics/20Years_Logo_Final.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img alt="Institute for Integrative Nutrition" border="0" src="https://students.integrativenutrition.com/App_Themes/FE/Images/Graphics/20Years_Logo_Final.png" /></a></div>
<br /></div>
<div>
<br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="http://geti.in/1v4z7fU" style="margin-left: auto; margin-right: auto;" target="_blank"><img src="https://www.shareiin.com/sites/default/files/sampleclass.jpg" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><a href="http://geti.in/1v4z7fU" target="_blank">שיעור לדוגמא</a></td></tr>
</tbody></table>
<br /></div>
<div>
</div>
</div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-74440667823569735952014-10-27T08:59:00.000-07:002014-10-27T09:02:04.280-07:00תבשיל עיניים ויום צופיות <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
אתמול ליוויתי את הבנות שלי בפעם הראשונה בטיול של הצופים. אף פעם לא חשבתי שזה יקרה, לא פינטזתי על זה, או משהו כזה. זה פשוט קרה. באתי לטיול כי זו הפעם הראשונה ששתיהן היו מחוץ לבית ליום שלם ודאגתי. דאגתי מה יקרה אם הן לא ימצאו את עצמן, אם לא יהיה להן עם מי לדבר. סך הכל הילדים בצופים הם לא הילדים מבית הספר וחלקם מכירים עוד מקודם אבל לא את הבנות שלי. אולי הן יעלבו? אולי הן ירצו לשירותים בדיוק כשהמדריכה לא תשים לב. זה טיול צופים למען השם, לא בדיוק מלון וטיול עם אמאבא. וכך בתשע בבוקר עלינו יחד לאוטובוס בחאקי מלא וציפיות גבוהות. הקטנה ראתה ילדה שהכירה מהפעולות בשבועות הקודמים והגדולה התיישבה לידי, לא ראתה מישהי מוכרת.<br />
<div>
<br /></div>
<div>
נסענו כחצי שעה והגענו ליער יפייפה בניו ג'רזי, שם ה Y (המתנ"ס) של מנהטן מקיים את קייטנות הקיץ שלו. המתקנים במקום היו מתוקתקים וכמובן ששירותים היו זמינים ונקיים. התחלתי להרגיש קצת מיותרת. הילדות פגשו את הקבוצות שלהן שהגיעו באוטובוסים נוספים ממנהטן והלכו לפעילות. עכשיו כבר הייתי ממש מיותרת, אבל ממש שמחה ומיותרת. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
נכון, היו שם הורים נוספים, השחלנו תפוחי אדמה על חוטי ברזל למדורה ועזרנו במפעל ההאכלה של חניכי השבט, אפילו פגשתי מישהי שהיתה איתי ביסודי והיום חיה בניו יורק. אבל הסיבה שבאתי בגללה, החשש הפנימי שאולי הבנות שלי לא יסתדרו אם אני לא אהיה שם להציל אותן, התבדה, הופרך ונעלם כל כך מהר שניסיתי להציק להן בכל זאת. קר לך? רעבה? מישהו רוצה עגבניית שרי. איזה מזל שהבנות שלי מנומסות, אני כבר הייתי מעיפה את עצמי מהאזור במקומן. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
נזכרתי מה אני אהבתי בצופים ולא, לא אהבתי לצרוח שירים בקוליי קולות (אגב 80% מהשירים נשארו עד היום אותו דבר). אהבתי את תחושת החופש, העצמאות, האחריות. להיות בלי ההורים ולהסתדר בקלות. אהבתי להיות בחוץ ואת הטבע ואת כל הילדים שהיו סביבי ואהבו את אותם הדברים בדיוק. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
הבנות הסתדרו נהדר, אני לעומת זאת חזרתי כל כך רעבה! נכון הבאתי לי טחינה וקרקרים ופירות ואפילו שקית עם עלי תרד (וואו כמה שאני נשמעת לעצמי חננה עכשיו) אבל כל הדרך הביתה באוטובוס חלמתי על התבשיל שהכנתי יום לפני. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
התבשילים הכי טעימים יוצאים לי כשאין כלום בבית. הפעם היו לי 2 מיני דלוריות, לא ראיתם דבר חמוד מזה. דלוריות בגובה של 20 ס"מ. בייבי דלורית. </div>
<div>
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgCdCbAdjqSCfb9upk5iz2yb5qTRzwqiwze446oVwlwbj82ol5Lricm1JhYnU9O0OSj-dtbV1PSgouGT7OjUYjSeceCnpQfRSWZWj3KqL75CHpNGd_AMVbm0GF6DCIB0uPmVRUjkYOvnhQ/s1600/%D7%93%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgCdCbAdjqSCfb9upk5iz2yb5qTRzwqiwze446oVwlwbj82ol5Lricm1JhYnU9O0OSj-dtbV1PSgouGT7OjUYjSeceCnpQfRSWZWj3KqL75CHpNGd_AMVbm0GF6DCIB0uPmVRUjkYOvnhQ/s1600/%D7%93%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA1.jpg" height="400" width="300" /></a></div>
<div>
<br />
<div>
מצאתי 4 תפוחי אדמה שגידלו כבר עיניים לרוב, 5 גזרים מהמקרר הוספתי בצלי ושום וכוס של בלאק אייד פיז לתבשיל (שהרגע גיליתי שקוראים לה בארץ לוביה) שנראה בהתחלה מתאים מאד להאלואין עם כל העיניים הקטנות האלה.</div>
<div>
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhXAzIYs5FPh4fbQarf8wOAQObZJlCuYtb74n0i8IrcyG78j6jcHrUW-LIbwpToy-uDy0Vxhx4-8rNZEI5jC-TVfwQaz4e7kTSGBf3EGsLT7nQ7txLKiL4x5dM4mIrhAmRNhzqafVbuP00/s1600/%D7%93%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhXAzIYs5FPh4fbQarf8wOAQObZJlCuYtb74n0i8IrcyG78j6jcHrUW-LIbwpToy-uDy0Vxhx4-8rNZEI5jC-TVfwQaz4e7kTSGBf3EGsLT7nQ7txLKiL4x5dM4mIrhAmRNhzqafVbuP00/s1600/%D7%93%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA2.jpg" height="400" width="400" /></a></div>
<div>
<br /></div>
<div>
הכיף בסוג הזה של השעועית הוא שלא צריך להשרות אותה ותוך שעה בערך היא מתרככת יופי.</div>
</div>
<div>
<br /></div>
<div>
לפני הכל חממו תנור ל180 צלזיוס (או 350 פרנהייט) </div>
<div>
<br /></div>
<div>
מה היה לנו כאן:</div>
<div>
2 מיני דלוריות שקילפתי, חתכתי לרבעים לאורך והוצאתי את הגרעינים (אפשר להמיר בדלורית גדולה)</div>
<div>
4-5 תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לרבעים</div>
<div>
2 בצלים קלופים וחתוכים לרבעים (מוטיב חוזר)</div>
<div>
5 גזרים, כן שוב קלופים והם היו ממש ארוכים אז חתכתי ל...רבעים</div>
<div>
כוס לוביה (בלאק אייד פיז)</div>
<div>
ראש שום מופרד לשיניים מקולפות</div>
<div>
2 מקלות קינמון</div>
<div>
2 כפות סילאן</div>
<div>
1 כפית טימין יבש (אם יש לכם טרי שימו שני ענפים יפים בסיר)</div>
<div>
כפית פפריקה אדומה </div>
<div>
מלח פלפל</div>
<div>
שמן זית ומים שהורתחו בקומקום הסמוך </div>
<div>
<br /></div>
<div>
בסיר שמתאים לתנור, חממו שמן זית ושימו את כל הירקות ללא השעועית, תנו לירקות להצרב מעט תוך כדי ערבוב, הוסיפו את התבלינים , הסילאן ואת השעועית. הוסיפן מים כמעט עד כיסוי והביאו לרתיחה חזקה. עכשיו נותר לכסות את הסיר, להעביר אותו לתנור ולתת לעסק הזה למלא לכם את הבית בניחוח מדהים של קינמון. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
אני הצצתי אחרי שעה, את השעועית שלא קיבלו מספיק מים דחפתי למעמקי הסיר והמשכתי עוד חצי שעה. אפשר גם יותר, הירקות רק מרוויחים מלשבת בסיר, אפשר גם להכין יום קודם.</div>
<div>
<br /></div>
<div>
היה לי מאד טעים עם כף טחינה מעל ועלים ירוקים מתחת. והיה לי הכי טעים יום למחרת עם ריח של מדורה צופית בשיער ורעב גדול בבטן, מיום שלם בטבע. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
<br /></div>
<div>
<br /></div>
</div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-90502888500129866582014-10-20T16:59:00.004-07:002014-10-20T17:10:14.711-07:00מה עוד אפשר להכין מאבוקדו?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
אין דברים כאלה. לפעמים פשוט נופל עלי מתכון הכי קל ונוח וטעים בעולם. יש לי פוסט שלם ומוכן בנושא אחר לגמרי, אבל אני כל כך מתלהבת מעצמי עכשיו שאני חייבת לשתף במתכון שיצא לי היום אחה"צ. מה שנקרא מתכון שוס, קל, מהיר וטעים אש.<br />
<div>
<br /></div>
<div>
זה התחיל אתמול שרציתי למצוא מתכונים נוספים לאבוקדו ממה שאני רגילה להכין, כי הפרי הזה פשוט כל כך טעים ובריא ומהווה חלק מאד רציני מהתזונה שלנו, שחייבים להיות עוד מתכונים שלו. ראיתי הרבה מתכונים, אפילו כאלה חמים, כמו אגרול ממולא באבוקדו ... אבל, מה שנראה לי הכי מפתה להכין, היה סלט אבוקדו וחומוסים שמנצל שני מרכיבים שאני מאד אוהבת וחומוסים הרי יש לי בצנצנות במקפיא כמעט <a href="http://www.lovestreet.co.il/lovestreet-media-story-38675" target="_blank">תמיד</a>. פעם בחודש אני משרה חצי קילו או קילו של חומוסים ליממה (מחליפה מים פעמיים לפחות) ואז מבשלת אותם עד שהם רכים (במים חדשים), מחלקת לצנצנות ושומרת במקפיא. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
המתכונים לסלט הזה היו ברשת בכל מיני וורסיות מתקדמות, למשל בסגנון פסטו איטלקי או עם כוסברה בסגנון מזרח רחוק וגם עם כמון בסגנון מזרח תיכון (חדש). אני החלטתי להתחיל מהבסיס והבסיס הזה התגלה כמוצלח מאד מאד. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
אז ככה:</div>
<div>
1 אבוקדו </div>
<div>
1 לימון</div>
<div>
1 שן שום </div>
<div>
מלח פלפל</div>
<div>
כוס וחצי גרגירי חומוס מסוננים</div>
<div>
חצי כוס בצל ירוק חתוך לעיגולים </div>
<div>
<br /></div>
<div>
במעבד מזון שמים את האבוקדו, קלוף, ללא הגלעין (הכי קל להוציא אותו מהקליפה עם כף), מיץ מלימון אחד, שן שום כתושה, מלח ופלפל. מעבדים למשחה חלקה. מוסיפים את החומוסים ונותנים 3 פולסים לעירבוב/מעיכה קלה. מעבירים לקערה, מוסיפים את הבצל ירוק, מערבבים, טועמים ומתקנים מלח פלפל. זהו!</div>
<div>
<br /></div>
<div>
סלט מופלא להוסיף לסלטי ארוחת בוקר של שבת, לארוחת הערב, לסנדויץ', לארוחת ביניים ומתי שבא. יצא כל כך טעים ויש לי עדים, או יותר נכון עדות!</div>
<div>
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhvsnf9GWGqBJEFlNOrL92QgqtpWHYesNVgS2yZfvUQm1y8ivYl_bXzDxJIkCZh4MuVuOUXfGBksw8UiJsxkWH2ISsrvdLoZafknnuRG2X0iaMKfHiqRgDe6k2AR-LATRDhcWX2zkfsvoY/s1600/unnamed.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhvsnf9GWGqBJEFlNOrL92QgqtpWHYesNVgS2yZfvUQm1y8ivYl_bXzDxJIkCZh4MuVuOUXfGBksw8UiJsxkWH2ISsrvdLoZafknnuRG2X0iaMKfHiqRgDe6k2AR-LATRDhcWX2zkfsvoY/s1600/unnamed.jpg" height="400" width="400" /></a></div>
<div>
<br /></div>
<div>
בתיאבון!</div>
</div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-38197033865293870472014-10-12T06:16:00.001-07:002014-10-12T06:23:37.463-07:00שש כוסות מים כל בוקר, או לא?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
בוקר עכשיו, אנחנו מטיילים במחוז קוויבק בקנדה ונהנים מכל רגע. קוויבק סיטי מרגישה כמו טיול באירופה לפני 15 שנים. בעיקר כי מאז לא ממש טיילתי באירופה. היית שם בענייני עבודה ובכמעט ארבע שנים האחרונות אני חורשת את ארה"ב. אנחנו מנצלים כל רגע שיש לנו מהשליחות הזו בניו יורק ומטיילים כמו שלא טיילנו בחיים. כמו שאלון תיאר את הקיץ האחרון שלנו: עובד, עובד, עובד ואז נירית מארגנת לנו טיול מטורף ואז חזרה לעבודה. לא נתתי לו לנוח בקיץ האחרון. בפעם האחרונה שנסענו לקמפינג, נכנסנו לבקתת עץ, מיטות קומותיים סטייל מחנה ריכוז (בחיי), מה שלא הפריע לו, אחרי שעבד בבוקר, להכנס למיטה התחתונה ולישון כמה שעות טובות של התאוששות.<br />
<div>
<br /></div>
<div>
הפעם אנחנו בטיול אמיתי, עם הרבה חופש לנוח, להינות ולטייל. לקחנו את האוטו והתחלנו לנסוע צפונה. אחרי כמה שעות כבר היינו בקנדה. זה כל פעם מדהים לי מחדש, מה אפשר לעשות פה, בלי לשלם על כרטיסי טיסה וכל ההפקה הזו. פשוט להכנס לאוטו ולהתחיל לטייל. </div>
<div>
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiu1hyphenhyphen2F_Wd_Dz34Y3SB_dhjPg1HOAk2vTCH-HiSdplCJY-sJZDprdaFS5rUA40HL_gvp7wIf8GwR8flDTJ0SnzNbxKqB98mZlw0A2XpQvTwZ53k67xUQHMPKC6jwnVHgIi0x41rzesLcY/s1600/DSCN5623.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiu1hyphenhyphen2F_Wd_Dz34Y3SB_dhjPg1HOAk2vTCH-HiSdplCJY-sJZDprdaFS5rUA40HL_gvp7wIf8GwR8flDTJ0SnzNbxKqB98mZlw0A2XpQvTwZ53k67xUQHMPKC6jwnVHgIi0x41rzesLcY/s1600/DSCN5623.JPG" height="300" width="400" /></a></div>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhmg9h6nxjt2eoTqGqF4VO7Cygs7nu_BokbhtWr_0RrKcBfs7-6F3ho631pLTjgeR81Sv0-lcXD4T3sWvf4EWWS8f5SzMlhnI80XFd0X_KmUG9RF1dwx_ZjRNnocI_b82f4ZV8MZDpRzLk/s1600/DSCN5655.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhmg9h6nxjt2eoTqGqF4VO7Cygs7nu_BokbhtWr_0RrKcBfs7-6F3ho631pLTjgeR81Sv0-lcXD4T3sWvf4EWWS8f5SzMlhnI80XFd0X_KmUG9RF1dwx_ZjRNnocI_b82f4ZV8MZDpRzLk/s1600/DSCN5655.JPG" height="300" width="400" /></a></div>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi_V5x7bTPFSgGicujBzC-7gPzOz-j3_T3b52i2CBkUY22BrEZ7EoIl8vhPruJtUpUp8EHtb2cTAbTm37y-PTyErJsWbYApo1RF5dCBUD09gcIO1XV5jx2ZlYRtbHdwdapv9B729vLjiB4/s1600/DSCN5624.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi_V5x7bTPFSgGicujBzC-7gPzOz-j3_T3b52i2CBkUY22BrEZ7EoIl8vhPruJtUpUp8EHtb2cTAbTm37y-PTyErJsWbYApo1RF5dCBUD09gcIO1XV5jx2ZlYRtbHdwdapv9B729vLjiB4/s1600/DSCN5624.JPG" height="300" width="400" /></a></div>
<div>
<br /></div>
<div>
בינתיים התאהבתי לגמרי בקוויבק סיטי. היא נהדרת, צרפתית, יפה, מגוונת. פשוט תענוג! </div>
<div>
לפני שהטיול התחיל, אי שם במוצאי יום כיפור הבטחתי בבלוג של <a href="http://www.lovestreet.co.il/lovestreet-media-story-39444" target="_blank">Love Street</a> לנסות אתגר מים בהתבסס על כמה וכמה מאמרי אינטרנט שהתייחסן לכוחם המרפא של המים. האתגר הוא פשוט יחסית לשתות ליטר וחצי (6 כוסות) מים כל בוקר. בברכת הרופא הכי אישית שלי, רונית, התחלתי ורציתי לראות אם ארגיש איזושהי תמורה או שינוי מהותי במהלך השבוע. קצת נאיבי אולי. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
הנקודה היא אני באמת ובתמים מאמינה בכוחם של המים לרפא ולהייטיב עם הגוף. המים הוכיחו לי זאת <a href="http://niritb.blogspot.ca/2014/02/blog-post.html" target="_blank">במקרים רבים</a>, מה שעניין אותי במאמרים הללו, היה בעיקר, האם עניין העיתוי, השתייה בבוקר, משפיע יותר מאשר שתייה לאורך כל היום, אז התחלתי. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
יום ראשון: היה קצת קשה לשתות כל כך הרבה מים, אבל הייתי בבית והתנהלתי לי בנעימות לאורך היום.</div>
<div>
יום שני: עדיין יום חופש, ניסיתי את הגיש של 4 כוסות מים, הפסקה של כמה דקות ועוד 2 כוסות. זה הופך את הניסוי לקל יותר. אין בעייה לשתות ככה 6 כוסות של מים. אני חושבת שאם זה ילמד מישהו שסך הכל אפשרי לשתות כזו כמו במהלך היום, זה בהחלט שווה את זה. </div>
<div>
יום שלישי: נוסעת לעבודה, בתחנת גראנד סנטרל, 6 כוסות המים המשקשקות בתוכי ממש רוצות לצאת, הליכה מהירה למשרד ופוסט אחד בפייסבוק שמתייחס לעובדה שהחדר הראשון שזכה לביקורי הבוקר בעבודה, הוא לא המשרד שלי...</div>
<div>
יום רביעי לניסוי: ישנתי ממש רע הלילה, אין סיבה מיוחדת, פשוט לילה לא מוצלח, 6 כוסות המים לא גרמו לי להיות עירנית יותר... אותו יום מתיש שהיה לי גם אם הייתי שותה כהרגלי, אני מניחה. </div>
<div>
יום חמישי: התחלתי להתרגל לעניין, אני מוצאת שזה נחמד לקחת דקה לעצמי, לנשום עמוק בבוקר לקראת הטקס הקטן של שתיית המים. אני רצה לעבודה ואחר כך אנחנו נצא לטיול לקנדה.</div>
<div>
יום שישי: אנחנו במונטריאול. שותה את 6 הכוסות מול המראה בשירותים של המלון, מסתכלת לעצמי בעיניים וכבר מבינה שזה לא משנה מתי אני שותה את המים, כל עוד אני שותה אותם. מודה בפני עצמי שיש ימים של עבודה, ריצות ולפעמים טיולים שאני לא לוקחת דקה לעצמי כדי פשוט לשים לב ולשתות מים. משהו קטן וטריוויאלי לכאורה, שדורש ממני תשומת לב לעצמי. חיוך קטן למראה ומתחילים יום מקסים של טיול.</div>
<div>
יום שביעי לניסוי: שותה את המים ויודעת כבר שממחר אקפיד לשתות 2 כוסות מים כל בוקר. הטקס נעים לי, הידיעה שאני מתחילה את היום במשהו טוב בשבילי. </div>
<div>
<br /></div>
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgylZ3k7_O8y1DjiBRA2cr5tqW2pvTe8BjM3czm8HKi432P5XKW8ZVAszz3hkzXXVOvbcXuKm2mVJoPZ5J8CfKnItmfWTPdAj6G7J9r5oG91_WFMooeUyjgOKEOtzNCyK7uUcYNGiEJjF8/s1600/DSCN5638.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgylZ3k7_O8y1DjiBRA2cr5tqW2pvTe8BjM3czm8HKi432P5XKW8ZVAszz3hkzXXVOvbcXuKm2mVJoPZ5J8CfKnItmfWTPdAj6G7J9r5oG91_WFMooeUyjgOKEOtzNCyK7uUcYNGiEJjF8/s1600/DSCN5638.JPG" height="300" width="400" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">מים, מישהו?</td></tr>
</tbody></table>
<div>
<br /></div>
<div>
היום נמשיך לטייל בקוויבק סיטי, זו אחת הערים היחידות במערב שעדיין שומרת על החומה שלה ואנחנו מתכננים לעשות טיול על החומות, ממש כמו בירושלים. מבטיחה לשים כמה תמונות בפייסבוק.</div>
<div>
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiPeGKgwxdCqQylr4TM0c6ZwVkctTUEeu2yKb6XSkffIgidpc_2s_b_O4_hOI50ZSGzDZUmjgRK1FGnABJAHMVp1VpqzkhI3B-SxPNguWziGyaZgxshRS9p524BzoxBhDH3FatsXKHT010/s1600/DSCN5679.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiPeGKgwxdCqQylr4TM0c6ZwVkctTUEeu2yKb6XSkffIgidpc_2s_b_O4_hOI50ZSGzDZUmjgRK1FGnABJAHMVp1VpqzkhI3B-SxPNguWziGyaZgxshRS9p524BzoxBhDH3FatsXKHT010/s1600/DSCN5679.JPG" height="300" width="400" /></a></div>
<div>
<br /></div>
<div>
להתראות בניו יורק בקרוב. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
<br /></div>
</div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-47721690782004913772014-09-25T07:17:00.001-07:002014-09-25T09:16:14.497-07:0010 רעיונות לפחות לאוכל על הדרך <div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
אני נכנסת הביתה ואני חייבת, ח י י ב ת להכניס לפה משהו עכשיו! מה? זה לא קורה לכם? רק לי? אוקיי, יש עוד כמה שזה קורה להם גם? אפשר להמשיך.<br />
<div>
<br />
<div>
סצנה שנייה, שבת אחר הצהריים, אכלנו בוקר, אכלנו צהריים, עוד מעט כבר כמעט ארוחת ערב, אבל אני רעבה עכשיו. יותר מזה? אחת הבנות או שתיהן, רוצות "רק משהו קטן". ואני לא מזכירה את אלון כי למזלי, הוא לא בא אליי במצב כזה, הוא דואג לעצמו. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
שמתי לב שכשאנחנו הולכים לישון בצהריים בסופ"ש (זה קורה לפעמים) והבחירה בידי הבנות, הן כמובן ילכו על מה שילדים הולכים בגילן, אם יש ביסלי, במבה או שוקולד או סוכריות ובעיתות מצוקה אמיתיות כשאין שום ממתק בבית, הן יפנו כמפלט אחרון לדובוני ויטמינים שלהם. פעם אחת או פעמיים הן לקחו תפוח ביוזמתן ואז כמעט התעלפתי מהתלהבות. </div>
<div>
כשאני רעבה ככה, הכי הייתי רוצה שיהיה לי שף משלי שיעמוד ויחתוך לי סלט מושקע מירקות או מפירות, שיעשה לי שייק בבלנדר מפירות וחמאת שקדים ואם אפשר שגם ישטוף אחריו את כל הליכלוך. הייתי רוצה גם שבימים שאני לא מוצאת זמן לחלוץ נעליים וישר נכנסת הביתה לעזור בשיעורים, או לרוץ החוצה לאסוף מחוגים או לקחת לקלינאית תקשורת. הכי הייתי רוצה בימים שכאלה, שהשף שלי יכין לי משהו לדרך בקופסא קטנה וצבעונית. אפילו בשקית קטנה אני מוכנה לקחת לדרך אם הוא מתעקש. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
אבל מה שבאמת היה הכי עוזר לי בעולם אם הייתה לי רשימה של דברים כאלה, מבחר של גלגלי הצלה, נגישים ובריאים שאפשר לאכול בלב שלם ובשמחה, בין כל שאר המטלות, הסידורים והריצות. </div>
</div>
<div>
<br /></div>
<div>
מה שעשיתי בחודש האחרון, זה לרשום כל פעם שמצאתי לי פתרון טעים זמין ונוח. החלטתי שכשיהיו לי עשרה כאלה, אני אכתוב על זה פוסט, אז הנה, זו הרשימה שלי: </div>
<div>
<br /></div>
<div>
1. 10-12 שקדים </div>
<div>
2. 10-12 אגוזים</div>
<div>
ואפשר גם לערבב</div>
<div>
3. חצי אבוקדו עם מעט מלח ופלפל עליו (לאכול עם כפית ישר מהקליפה, לא חייבים אפילו ללכלך צלחת)</div>
<div>
4. מלפפון או פלפל או גזר לנגב כף או שתיים חומוס</div>
<div>
5. גואקמולה (אם נשאר מארוחת ערב, או מצאתי כזה שווה מוכן מראש מחומרים טובים) לנגד עם ירקות או עם 4 קרקרים קטנים או שניים גדולים.</div>
<div>
6. 2 כוסות מים - לפעמים זה מרגיש כמו רעב, אבל בעצם זה צמא. ידעתם שנשים נוטות יותר לפרש צמא כרעב? גם תה צמחים לא ממותק יכול לעזור.</div>
<div>
7. ירקות מאודים שנשארו מארוחת הערב של אתמול, עם כף טחינה. </div>
<div>
8. פרי - אפשר גם להוסיף לו 5 שקדים/אגוזים. </div>
<div>
9. 2 תמרים מיובשים</div>
<div>
10. ספל מרק ירקות </div>
<div>
והמספר הנוסף: </div>
<div>
11. מהמזרח - אדממה קפואים שמכינים במיי מלח רותחים 3 דקות לפי הוראות האריזה או חטיפי אצות. אני לא יודעת אם יש את זה בארץ, אבל תמיד אפשר לקחת אצת נורי ולכרסם אותה. פה אפשר לקנות את זה בקוסקו וזה אחלה רעיון לנישנוש. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
עכשיו כשיש לי את הרשימה הזו באייפון וגם בראש, אני מדפדפת בה וירטואלית במצבי חירום. זורקת כמה שקדים לשקית, לוקחת נקטרינה לדרך או מחממת לי דקה משהו קטן ואפילו מתיישבת לי ל-5 דקות ומכריזה "אמא אוכלת עכשיו" (אם מישהי מפריעה לי ב 5 דקות שלי) ואז חוזרת לטורנדו הקטן שלנו שנקרא "החיים". </div>
<div>
<br /></div>
<div>
בהמון אהבה, לשנה טובה, מספקת ובריאה!<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhmnRLPo9AhHrDm_z5ojpqeapagIlgLyIK2_qgW5NIe-xVY3_oMniOnXgD0UUvjONxAci6f4hJVlI1kAC17mCdMyYRU24wo-AqgNTxoB0C-Y_o1Br8AfQ7NaYusacQFhWJN8RfuaQwsgRs/s1600/pict0012-1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhmnRLPo9AhHrDm_z5ojpqeapagIlgLyIK2_qgW5NIe-xVY3_oMniOnXgD0UUvjONxAci6f4hJVlI1kAC17mCdMyYRU24wo-AqgNTxoB0C-Y_o1Br8AfQ7NaYusacQFhWJN8RfuaQwsgRs/s1600/pict0012-1.jpg" height="300" width="400" /></a></div>
<br /></div>
</div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-91828383174611732712014-09-08T16:58:00.001-07:002014-09-09T11:07:12.921-07:00לדר פירות ביתי - ממתק ללא סוכר שמכינים בבית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
לקום בבוקר לארגן לאנצ' בוקסים, לקום בבוקר לארגן לאנצ' בוקסים, לקום בבוקר לארגן לאנצ' בוקסים, אאאאהההההה....<br />
עברו 3 ימים מתחילת שנת הלימודים, אני אף פעם לא אתרגל לזה. באמת שחשבתי שסיימתי עם מטלות הבוקר בסוף התיכון ואז גיליתי שבצבא זה ממשיך ואז חשבתי שסיימתי עם זה ואז הבנות הגיעו לגיל הגן. בהתחלה הן עוד היו במשפחתון, כל אחת בתורה, שלא מאד מקפידים על שעת ההגעה. אחר כך הגננת בגן כבר העירה בעדינות שכדאי להגיע עד 8:30 גג 9:00 ועמדתי בזה בכבוד, אבל המסגרות הרציניות באמת לא איחרו להגיע והנה אני עומדת במטבח לפני 7 בבוקר ומכינה לאנצ' בוקסים. אללה יוסטון ולהקתו, מה יש למין האנושי ולשעה 8 בבוקר? מילא שבארץ השמש שוקעת יחסית מוקדם אפילו בקיץ, אז אני עוד מבינה. אבל פה, השמש שוקעת כל כך מאוחר בקיץ, למה מתעקשים להתחיל את היום כל כך מוקדם? ומילא מוקדם, למה עם מטלות? ולא, לא בא לי להכין הכל בערב. זה נחמד, זה יעיל וזה כל כך ברי מעקרות בית נואשות...<br />
<br />
ככה יוצא שבשש וחצי בבוקר אני עומדת במטבח וממהרת לרקוח לאנצ' בוקס תוך כדי מילמול "ירק, פרי, חלבון, פחמימה, ירק, פרי, חלבון, פחמימה" ססמא שדורית הגננת מגן חובה של נוגה (לפני שנתיים) טבעה במוחי, בלי לדעת ומאז עוזרת לי בכל בוקר.<br />
<br />
למזלי הבנות החליטו ביום שישי האחרון שמתאים להן לאכול משהו קליל בביה"ס ואחר כך הן כבר יאכלו בבית. בשל יום הלימודים הארוך (יחסית, עד 15:00), הן צריכות ארוחה אחת ועוד חטיף Snack שנאכל לקראת השעה שתיים. אז בקופסא מחולקת ל 3 הן מקבלות לארוחה, נקטרינה חתוכה, מלפפון חתוך ועגבניות שרי וסנדוויץ קטן עם גבינה (בעיקר כי האבוקדו שקניתי עדיין קשים), לחטיף שלחתי היום שטוחים (בייגלה) עם מקל גבינה. המון ילדים בכיתה מביאים חטיף ממתקי כלשהו וממש לא רציתי לשלוח כזה.<br />
<br />
ממתקים הם נושא קצת רגיש אצלנו בעיקר כי נוגה פשוט מכורה למתוק, ככה היא נולדה. אלה יכלה לעבור ימים שלמים בלי שום צורך במתוק עד שנוגה למדה לדבר ולדרוש מתוק ומאז היא מצטרפת אליה בשמחה. לו נוגה יכלה, היא הייתה אוכלת רק מתוק. שמתי לב שאם היא אוכלת פירות, הצורך שלה בממתקים יורד ואני מנסה לשלב לה פירות ביום בצורה חכמה. זה עובד הרבה יותר טוב במהלך שנת הלימודים, לעומת החופשות כמובן כי אז הכל יותר מסודר.<br />
<br />
בינתים אני כל הזמן מחפשת פתרונות נוספים לעניין המתוק. אחד הממתקים שמוכרים פה כבריא, הוא מיני סוגים של לדר פירות, חלקם באמת עשויים מפירות (ותוספים שונים) וחלקם לא יזהו פרי גם אם יפול עליהם. ואז נפל לידי מתכון מבלוג ממש חביב ל<a href="http://www.superhealthykids.com/recipes-blog/fruity-yogurt-fruit-leather.php" target="_blank">אוכל בריא לילדים</a> של לדר שמכינים בבית ושפע אפרסקים שקטפו שרון והילדים בסוף השבוע. אז נכון שהמרקם לא מדויק כמו של הלדר התעשייתי אבל הבנות טרפו ואין בזה כלום חוץ מפרי (יש שם גם גרסא כוללת יוגורט שלא ניסיתי). הם מייעצים לקחת פרי עמוס פקטין כמו תפוחים, מישמשים, אוכמניות, חמוציות, תאנים, ענבים, אפרסקים, אגסים, אננס או שזיפים ולטחון אותם היטב בבלנדר ואז לשטח על נייר אפייה ולאפות. יש סיכוי ממש טוב שלמי שיש מתקן אידוי רציני בבית יהיו תוצאות מקצועיות יותר. אני הלכתי על הגרסא בתנור הביתי (200 מעלות פרנהייט - 85 צלזיוס) ל 5-6 שעות.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgSL3Mi0q-g07hn8daOGbhJnPoS222mxwS_Jd7NnCiCBjlyfxAnOLYq_vhTWa2mdM7qA-KEHIOjB6dR9UvFTVg9-LHswe8OkfiVpk98TSZ5oFnNgHlXeQF-9Gh2mDJ7OmIjLYjiXPRD6DY/s1600/Fotor0908195045.png" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgSL3Mi0q-g07hn8daOGbhJnPoS222mxwS_Jd7NnCiCBjlyfxAnOLYq_vhTWa2mdM7qA-KEHIOjB6dR9UvFTVg9-LHswe8OkfiVpk98TSZ5oFnNgHlXeQF-9Gh2mDJ7OmIjLYjiXPRD6DY/s1600/Fotor0908195045.png" height="150" width="200" /></a></div>
<b>אז מה עושים?</b><br />
לקחתי 8 אפרסקים (2 כוסות פרי), חתכתי אותם מהגרעין ושמתי בבלנדר (שטופים היטב אבל עם קליפה)<br />
וריסקתי היטב,<br />
השלב הבא הוא לשטח אותם על נייר אפייה לשכבה של חצי סנטימטר בערך, אבל וזה חשוב, להשאיר חור באמצע, בעצם לייצר מסגרת. זה חשוב כי באזור שהמסגרת היתה רחבה, לקח יותר זמן לייבש. <br />
אולי אפשר לנסות לצייר ארבעה פסים למשל על הנייר במקום.<br />
<br />
וזהו, אחרי 5 שעות כיביתי את התנור והשארתי את הלדר בפנים עד שהתקרר, ואז עם סכין יפנית חתכתי למנות ממש לא שוות בגודלן וגילגלתי עם הנייר. זהו!<br />
אחרי ביה"ס הבנות טרפו את זה. מרוב התלהבות שהן אוהבות ממתק שהכנתי לא ממש ריסנתי את החגיגה, את המלחמה הזו אשאיר לפעם הבאה :-)<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgriRX97lpsQnW8hfQAOTEcXneUOpbL2Lb_d7zHxarZRsiyZlJfmp48HdVm1KfHDwJh2ko7GQ99wid5WeAoZhrBuqYLNYHGhFUznNA7OBA8rOH-iyr790y6vF2bzWBi0nQKFISF9vcN-20/s1600/DSCN5512.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgriRX97lpsQnW8hfQAOTEcXneUOpbL2Lb_d7zHxarZRsiyZlJfmp48HdVm1KfHDwJh2ko7GQ99wid5WeAoZhrBuqYLNYHGhFUznNA7OBA8rOH-iyr790y6vF2bzWBi0nQKFISF9vcN-20/s1600/DSCN5512.JPG" height="300" width="400" /></a></div>
<br /></div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-15584242175009599412014-08-31T10:04:00.000-07:002014-08-31T10:04:03.724-07:00שבוע ניקוי ומתכון לירקות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
מעשה שהיה כך היה. מאז שהתחלתי את הלימודים ואורח החיים הבריא ירדתי במשקל לאט לאט ובעקביות. היה נחמד ונעים ואז הגעתי לפלאטו הידוע לשימצה. השלב הזה שחודש חולף ועוד אחד ואין תזוזה. חשבתי והפכתי בעניין, הוספתי פעילות פיזית, בדקתי את עצמי והחלטתי לעשות שבוע דיטוקס לגוף, לרענן ולהתחיל מחדש. יחד איתי אחת מלקוחותי האהובות, יעלי, הגיעה אחרי חודש וחצי של לימוד אכילה בריאה, להחלטה ששבוע ריסטארט לגוף זה הדבר הנכון בשבילה. המטרה אצלה היתה בעיקר שינוי כיוון בחיים, בבריאות וגמילה ממתוקים. חיפשתי לשתינו פיתרון טוב. אחד ממוריי בבית הספר דר' מארק היימן הוא אחד התומכים הגדולים של הסרט Fed UP המדבר על הסוכר בתעשיית המזון. דר' היימן מוביל תהליכים לשינוי צריכת הסוכר בארה"ב ובאמריקה ומחבר ספרים רבים בנושא. הוא מציע סוגים שונים של ניקוי הגוף ממזון מתועש וסוכר ובחרתי לקחת אחד מהם ולנסות על עצמי ויעלי החליטה להצטרף. קראנו יחד את הספר בגירסא הדיגיטלית והחלטנו שזה בהחלט נראה בר ביצוע.<br />
<br />
מילה על פרוייקטים מהסוג הזה. הדבר ששבוע ניקוי הכי מזכיר הוא דיאטה מהסוג הישן. מאלה שאני אישית די מתעבת. דיאטות עם תפריט רשום ומדוייק שתולים על המקרר ולא זזים ממנו, לפחות בלי טון של נקיפות מצפון והלקאות עצמיות. אם תשאלו אותי זמנן של דיאטות מהסוג הזה עבר. ניתן לעקוב אחרי תפריט נוקשה לאורך זמן מוגבל מאד. יש אנשים שזה יתאים להם והם מאד אוהבים לאכול לפי רשימה והחזרה על אותו תפריט לא מפריעה להם, אך רוב האנשים אחרי שבועיים שלושה מתחילים להרגיש לא בנוח.<br />
<br />
בגלל זה 7-10 ימים של ניקוי הם משהו ריאלי מבחינתי לעשייה בתוך מסגרת מבוקרת וחלק מודע מאד מתוך שינוי מהותי בחיים או ניהול אורח חיים בריא שמצריך ריענון מסיבה כלשהי. למשל אחרי חופשה שלא ממש איפשרה אכילה בריאה, מה שקורה בארה"ב לפעמים. בהמון אזורים פה, הירק החי היחיד שנמצא הוא פרוסת העגבנייה על הווג'י בורגר (אם יש כזה בכלל) או הסלט של מקדונלדס. אין לי ספק ששבוע ניקוי שכזה לא צריך ולא יכול להיות החיים עצמם.<br />
<br />
דבר נוסף שלמדתי ועודי לומדת מהשבוע הזה הוא שמאד קשה לענות על כל הדרישות של שבוע כזה לבד. אם הייתי צריכה לקנות, להכין, לבשל ולארגן שבוע כזה לי בלבד, יש סיכוי שהייתי נוטשת את התהליך כולו. האחריות שהייתה לי ללקוחה שלי עזרה לי מאד ולה, מישהו שהכין הכל בשבילה, עזר מאד כמובן. הכנתי לה את כל המצרכים הבסיסיים, בישלתי מרק לכל שבוע (חצי נכנס לפריזר והופשר ביום הרביעי) ולימדתי אותה איך להכין לעצמה את המאכלים היומיומיים.<br />
<br />
אחד המאכלים שלימדתי אותה יכול לשמש בסיס לארוחה בכל יום אחר, בעיקר כשאימוץ אורח חיים בריא מכיל כמובן אכילה של ירקות רבים ולפעמים מעדיפים אוכל מבושל על סלט.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEixJcvYiFnWE_SBZd15CUFHisAPztPokI8iYAd_8QIOvNjhYIRLA1qIXBX8w0fs3b9ttBmjJPsKaJZjvF1UV5f4h_IVaM80HWLKcTLJ7nQF4EnWv-KPJxqLBBZqElb-80NiQp2pl7c8wKE/s1600/DSCN5495.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEixJcvYiFnWE_SBZd15CUFHisAPztPokI8iYAd_8QIOvNjhYIRLA1qIXBX8w0fs3b9ttBmjJPsKaJZjvF1UV5f4h_IVaM80HWLKcTLJ7nQF4EnWv-KPJxqLBBZqElb-80NiQp2pl7c8wKE/s1600/DSCN5495.JPG" height="300" width="400" /></a></div>
<br />
<br />
<b>ירקות בשום ושמן זית</b><br />
<br />
<b>בשלב ראשון יש לאדות מבחר ירקות ירוקים כמו:</b><br />
שעועית ירוקה<br />
כרוב<br />
ברוקולי<br />
כרוב ניצנים<br />
<br />
<b>מכניסים את הירקות לסיר אידוי או בעזרת שושנת אידוי או עם מאדה במבוק, מעל מים רותחים ונותנים לירקות להתרכך.</b><br />
<br />
<b>בשלב השני מכינים במחבת רחבה:</b><br />
כף שמן זית<br />
2 שיני שום כתושות<br />
מלח (אפשר גם פלפל אם אוהבים, אפשר גם לגוון ולשים ג'ינג'ר כתוש, תערובת תבלינים כמו למשל גארם מסלה)<br />
<br />
כשהירקות מוכנים בסיר האידוי, מחממים את השמן עד שהשום מתחיל לרקוד. ואת הירקות (בלי המים) כולם שופכים למחבת.<br />
עם 2 כפות עץ הופכים בירקות והופכים בהם, כך שיתובלו טוב. וזהו. מוכן!<br />
טעים מאד ובריא.<br />
<br />
לגבי השבוע ניקוי, בינתיים הוא עובר על מיי מנוחות, לא קשה מדי ולא מסובך מדי כשהכל מוכן מראש. בהחלט שוקלת להציע אותו כשירות ללקוחות, כולל קניית כל המצרכים, בישול בבית הלקוח וליווי צמוד לתמיכה ושאלות במהלכו.<br />
<br />
בתיאבון ולבריאות!<br />
<br /></div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-55545672704072427342014-08-18T18:25:00.000-07:002014-08-18T18:26:35.928-07:00עדכון לפוסט: הסוד האפל של הפעילות הגופנית שלי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
מאז הפוסט בינואר על <a href="http://niritb.blogspot.com/2014/01/blog-post_21.html">הסוד האפל של הפעילות הגופנית שלי או העדרה</a>, חלפו חודשים שאני הולכת, חודשים. אם חושבים על זה בין 8000-10000 צעדים ליום, עם יום בטלה או שניים בשבוע, זה מגיע ליותר ממיליון צעדים מאז שהתחלתי.. צעד קטן לאדם וגו'.<br />
ואז זה קרה, פתאום הרגשתי שהגוף שלי מוכן לריצה. איזו טעות! ואז אמרתי לאלון (שיחיה) שזה מה שהרגשתי, איזו טעות!! ואז ביקשתי שילמד אותי לרוץ נכון, איזו טעות!!!<br />
<br />
מה חשבתי שיקרה? הרצאה קטנה על חשיבות הריצה ועקרונותיה. הדגמה של 5 דק' וריצה משותפת של עוד 10.<br />
מה באמת קרה? את באה? כן אני באה? יאללה בואי נקיף את האגם. אבל אמרת שתלמד אותי לרוץ נכון... תרוצי לאט בינתיים, כשתרוצי מהר נדבר על זה... רצים, רצים, רצים, מגיעים לאגם ואני תוהה: מה עכשיו?? התעייפת? לאאאא אבלללל.. מה? להמשיך כאילו? כן, יאללה בואי. אבל יש פה עליה. אז תדחפי עם הרגליים, לא רק להתקדם איתן. אה, טוב. זה קצת קשה. וככה, רצתי בערך 2/3 ממסלול של 3 מייל.<br />
<br />
פה לא נגמר הסיפור, אחר כך עוד נסענו לאגם עם הבנות והיה קייק... והבנות רצו גם סיבוב בקייק... בקיצור, היום כואבים לי המון המון חלקים בגוף.<br />
<br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj6uVW8JgXy8pOxb2yJiFtGrV60xoL6Jdq8YtuwW8NLMmaDvHkHYKif7cAbRRv6YleC_QRaTnP8cceUGqf_VyNAwkVMi8WPqfb6kiI75di_SBo-5XAMv5zorR6lhulcDPWGI8ZDKhZndDg/s1600/1621826_10203278280212728_2794792562428880465_n+(2).jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj6uVW8JgXy8pOxb2yJiFtGrV60xoL6Jdq8YtuwW8NLMmaDvHkHYKif7cAbRRv6YleC_QRaTnP8cceUGqf_VyNAwkVMi8WPqfb6kiI75di_SBo-5XAMv5zorR6lhulcDPWGI8ZDKhZndDg/s1600/1621826_10203278280212728_2794792562428880465_n+(2).jpg" height="300" width="400" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">האגם והקייק באדיבות האייפון של אלון</td></tr>
</tbody></table>
אבל יש לי חיוך קטן על הפנים.<br />
לילה טוב!<br />
<br />
<br /></div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8560008418345960056.post-74071320377617108612014-08-09T10:14:00.003-07:002014-08-09T10:15:27.868-07:00איך אומרים כרוב סגול בפולנית?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
כל דיאטה מתחילה ונגמרת בלאכול ירקות. כמה שיותר ירקות, ככה פחות שאר הדברים, ככה יותר בריאות. אז מה הבעיה בעצם? למה זה כל כך מסובך? כי תכלס, הרבה ירקות כשמבשלים אותם הופכים לקצת ירקות. ובכלל, תמיד מתקלקלים חלק מהירקות ויש צורך בפינוי (אחר כבוד כמובן) של פטרוזיליות ב-50 (לפחות) גוונים של חום. מלפפונים פרוותיים ולימונים שהיו פעם צהובים ונחלקים לכאלה שהתעטפו במעיל ירקרק וכאלה והשחימו והתייבשו.<br />
<div>
<br /></div>
<div>
מתכונים לירקות יש אין סוף בעצם (או אין יש סוף?), כל ירק שתבחרו בסופר כי זו העונה יכול ליצר תבשיל או סלט. בארץ יש כל כך הרבה גרסאות לסלטים ולתבשילים בגלל מגוון העדות ואני בעוונותי, צאצאית גאה למגזר הפולני/סלובקי עם השפעות הונגריות WTF??? כן, אפילו לי זה לא ממש ברור וזה עוד רק צד אחד של המשפחה. </div>
<div>
<br /></div>
<div>
בכל מקרה, כרוב סגול אחד הסתכל עלי במבט סגול במכולת/מיני מרקט האורגני שליד העבודה ומיד הזכיר לי שסבתא שלי היתה עושה תבשיל של כרוב עם תפוח עץ וממש עצבנו אותי אז החתיכות הגדולות של התפוח עץ.</div>
<div>
<br /></div>
<div>
מסתבר שהמתכון לכרוב סגול מבושל מופיע בהמון מקומות ככרוב גרמני ואחרי כמה כאלה מתכונים, התחלתי בניסוי. כזה שממש לא מנסה לשחזר את המקור, אבל להיות מספיק קרוב וטעים.</div>
<div>
<br /></div>
<div>
המרכיבים:</div>
<div>
1 כרוב סגול</div>
<div>
1 בצל סגול</div>
<div>
1 תפוח סגול (לא באמת, ירוק)</div>
<div>
מיץ מחצי לימון</div>
<div>
כף סילאן</div>
<div>
חצי כף סויה</div>
<div>
מלח, קורט כמון וקורט כרוויה(קימל)-לא חובה אבל מאד אותנטי</div>
<div>
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEix8UqA3emHbre_duI1mCNsMMwqoazCOtO2Peai5Sunh2aCzAgYZa-ba09mpMcT55z2nD8_N63ngLbaEXa-JSFHjkIDTmxA5RUoHyVANJA0Sn0Xi1G9w8N1Z6Z4GjoxSuFWQVH2j2ICpok/s1600/Fotor080913055.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEix8UqA3emHbre_duI1mCNsMMwqoazCOtO2Peai5Sunh2aCzAgYZa-ba09mpMcT55z2nD8_N63ngLbaEXa-JSFHjkIDTmxA5RUoHyVANJA0Sn0Xi1G9w8N1Z6Z4GjoxSuFWQVH2j2ICpok/s1600/Fotor080913055.png" height="300" width="400" /></a></div>
<div>
את הבצל והכרוב חותכים לרצועות, את התפוח מקלפי ומגררים על פומפייה עם חורים גדולים (ככה אין חתיכות מעצבנות).</div>
<div>
בסיר מאדים את הבצל, מוסיפים את הכרוב, מערבבים ומוסיפים את התפוח, מוסיפים את מיץ הלימון, הסילאן, הסויה, המלח, הכמון וכרוויה (רק אם אוהבים, אחרת זה אסון). מערבבים טוב וכשהכרוב מתרכך קצת, מוסיפים חצי כוס מים, מנמיכים את האש ומבשלים 20 דקות (לבדוק באמצע שהמים לא נגמרים כדי שלא ישרף ואם צריך מוסיפים עוד קצת.</div>
<div>
<br /></div>
<div>
מגישים על הצלחת הכי פולנית שיש:</div>
<div>
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjkH089pMqwiQed-dPRkndAVkmnDgaktB_NezvKMU9oBgyie92aVx1FAIbw5vpb5r0wj5qFCl0DUJoaH1IzMVF42VwNN_fCgKgMwozPN-QNRllTeoTcgFdWLoywzIlei5Vr-EsF1rbTyH4/s1600/DSCN5308.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjkH089pMqwiQed-dPRkndAVkmnDgaktB_NezvKMU9oBgyie92aVx1FAIbw5vpb5r0wj5qFCl0DUJoaH1IzMVF42VwNN_fCgKgMwozPN-QNRllTeoTcgFdWLoywzIlei5Vr-EsF1rbTyH4/s1600/DSCN5308.JPG" height="300" width="400" /></a></div>
<div>
<br /></div>
<div>
לאכול עם פירה, זה נראה לי הכי פולני שאפשר. </div>
<div>
ואגב, קראוט זה כרוב בגרמנית להבנתי, מי שיודע איך אומרים כרוב סגול בפולנית, זה המקום להחכים אותנו.</div>
<div>
<br /></div>
<div>
<br />
<div>
<br /></div>
</div>
</div>
ניריתhttp://www.blogger.com/profile/01771775178333568097noreply@blogger.com2