שש כוסות מים כל בוקר, או לא?

בוקר עכשיו, אנחנו מטיילים במחוז קוויבק בקנדה ונהנים מכל רגע. קוויבק סיטי מרגישה כמו טיול באירופה לפני 15 שנים. בעיקר כי מאז לא ממש טיילתי באירופה. היית שם בענייני עבודה ובכמעט ארבע שנים האחרונות אני חורשת את ארה"ב. אנחנו מנצלים כל רגע שיש לנו מהשליחות הזו בניו יורק ומטיילים כמו שלא טיילנו בחיים. כמו שאלון תיאר את הקיץ האחרון שלנו: עובד, עובד, עובד ואז נירית מארגנת לנו טיול מטורף ואז חזרה לעבודה. לא נתתי לו לנוח בקיץ האחרון. בפעם האחרונה שנסענו לקמפינג, נכנסנו לבקתת עץ, מיטות קומותיים סטייל מחנה ריכוז (בחיי), מה שלא הפריע לו, אחרי שעבד בבוקר, להכנס למיטה התחתונה ולישון כמה שעות טובות של התאוששות.

הפעם אנחנו בטיול אמיתי, עם הרבה חופש לנוח, להינות ולטייל. לקחנו את האוטו והתחלנו לנסוע צפונה. אחרי כמה שעות כבר היינו בקנדה. זה כל פעם מדהים לי מחדש, מה אפשר לעשות פה, בלי לשלם על כרטיסי טיסה וכל ההפקה הזו. פשוט להכנס לאוטו ולהתחיל לטייל. 

בינתיים התאהבתי לגמרי בקוויבק סיטי. היא נהדרת, צרפתית, יפה, מגוונת. פשוט תענוג! 

לפני שהטיול התחיל, אי שם במוצאי יום כיפור הבטחתי בבלוג של Love Street לנסות אתגר מים בהתבסס על כמה וכמה מאמרי אינטרנט שהתייחסן לכוחם המרפא של המים. האתגר הוא פשוט יחסית לשתות ליטר וחצי (6 כוסות) מים כל בוקר. בברכת הרופא הכי אישית שלי, רונית, התחלתי ורציתי לראות אם ארגיש איזושהי תמורה או שינוי מהותי במהלך השבוע. קצת נאיבי אולי. 

הנקודה היא אני באמת ובתמים מאמינה בכוחם של המים לרפא ולהייטיב עם הגוף. המים הוכיחו לי זאת במקרים רבים, מה שעניין אותי במאמרים הללו, היה בעיקר, האם עניין העיתוי, השתייה בבוקר, משפיע יותר מאשר שתייה לאורך כל היום, אז התחלתי. 

יום ראשון: היה קצת קשה לשתות כל כך הרבה מים, אבל הייתי בבית והתנהלתי לי בנעימות לאורך היום.

יום שני: עדיין יום חופש, ניסיתי את הגיש של 4 כוסות מים, הפסקה של כמה דקות ועוד 2 כוסות. זה הופך את הניסוי לקל יותר. אין בעייה לשתות ככה 6 כוסות של מים. אני חושבת שאם זה ילמד מישהו שסך הכל אפשרי לשתות כזו כמו במהלך היום, זה בהחלט שווה את זה. 

יום שלישי: נוסעת לעבודה, בתחנת גראנד סנטרל, 6 כוסות המים המשקשקות בתוכי ממש רוצות לצאת, הליכה מהירה למשרד ופוסט אחד בפייסבוק שמתייחס לעובדה שהחדר הראשון שזכה לביקורי הבוקר בעבודה, הוא לא המשרד שלי...

יום רביעי לניסוי: ישנתי ממש רע הלילה, אין סיבה מיוחדת, פשוט לילה לא מוצלח, 6 כוסות המים לא גרמו לי להיות עירנית יותר... אותו יום מתיש שהיה לי גם אם הייתי שותה כהרגלי, אני מניחה. 

יום חמישי: התחלתי להתרגל לעניין, אני מוצאת שזה נחמד לקחת דקה לעצמי, לנשום עמוק בבוקר לקראת הטקס הקטן של שתיית המים. אני רצה לעבודה ואחר כך אנחנו נצא לטיול לקנדה.

יום שישי: אנחנו במונטריאול. שותה את 6 הכוסות מול המראה בשירותים של המלון, מסתכלת לעצמי בעיניים וכבר מבינה שזה לא משנה מתי אני שותה את המים, כל עוד אני שותה אותם. מודה בפני עצמי שיש ימים של עבודה, ריצות ולפעמים טיולים שאני לא לוקחת דקה לעצמי כדי פשוט לשים לב ולשתות מים. משהו קטן וטריוויאלי לכאורה, שדורש ממני תשומת לב לעצמי. חיוך קטן למראה ומתחילים יום מקסים של טיול.

יום שביעי לניסוי: שותה את המים ויודעת כבר שממחר אקפיד לשתות 2 כוסות מים כל בוקר. הטקס נעים לי, הידיעה שאני מתחילה את היום במשהו טוב בשבילי. 

מים, מישהו?

היום נמשיך לטייל בקוויבק סיטי, זו אחת הערים היחידות במערב שעדיין שומרת על החומה שלה ואנחנו מתכננים לעשות טיול על החומות, ממש כמו בירושלים. מבטיחה לשים כמה תמונות בפייסבוק.

להתראות בניו יורק בקרוב.