לחזות את העתיד....

מתי הייתם ממש מרוצים מהגוף שלכם? מתי הייתה התקופה שהיום נראית לכם הכי טובה באספקט הזה? בשבילי, זה היה אי שם בתחילת שנות העשרים (שלי, לא של המאה הקודמת...). זה לא שאז לא היו לי טענות. בטח שהיו, אבל עכשיו, לו יכולתי להעביר לעצמי של אז מסר, הייתי אומרת לי: תרגיעי, את ממש ממש יכולה להיות מרוצה.

העניין הוא שמבט על תמונות שלי מהעבר, הוא הרבה יותר סלחני ממה שהוא היה אז. כן, גם כשאני מסתכלת על תמונות שלי כשהייתי בהריון ונראיתי כמו לוייתן שנסחף אל החוף. היום, זה נראה לי דווקא נחמד.

מה משנה את הפרספקטיבה? היכולת שלי לאהוב אותי ממרחק השנים? קשה להגיד. אבל אם זה קיים בתוכי, היכולת להיות קצת פחות ביקורתית ויותר אוהבת לעצמי, למה לא להשתמש בזה כאן ועכשיו? זה לא פשוט, לי בכל אופן. זה יכול להחזיק שעות, אולי ימים ואז יחזור הקול הפנימי השלילי, עד שאסלק אותו שוב. למה זה קורה לנו?

אולי אלה דברים שאמרו לנו בילדות? אולי זו הנטייה שלנו להשוות את עצמנו לאחרים ובמקום לצמוח מההשוואה, להתייאש בגללה?

חשבתי שלהאמין בעצמי זה שריר, שצריך לעבוד עליו וברגע שמצליחים, זהו, הכל מסתדר. למדתי שזה לא בדיוק ככה. למדתי שאנשים רבים שנמצאים במקומות שהייתי שמחה להגיע אליהם, מרצים, סופרים, אנשים שלמדו וחקרו ועשו הרבה בחיים שלהם, עדיין מרגישים כך. אולי זה הטבע האנושי, אולי זה הכח המניע.

כל יעד או רצון לעשות משהו, מלא בפחדים, בחששות ובספקות. הגדולה שלנו היא להמשיך ולהתקדם בכל זאת. כל יום צעד קטן. מה היעד שלך? לשנות סגנון חיים? לשנות מקום עבודה? למצוא זוגיות או לשפר אותה? לרוץ מרתון או לכתוב ספר? אם בכל יום, למרות כל הפחדים, יהיה שם צעד קטן שייקח אותך קדימה... ההשפעה של הצעד הזה משמעותית!

הבלוג הזה הוא מצעדיי הקטנים, כל יום שיש לי רעיון, כל יום שאני יושבת לכתוב, לבשל, לצלם, הוא צעד קדימה למקום שהייתי רוצה לגיע אליו ובתוך כך הוא המקום שבו אני רוצה להיות היום, עכשיו.

מה המטרה שלך? איפה היית רוצה להיות מחר? בשבוע הבא? בחודש הבא? בשנה הבאה? עוד חמש שנים? עוד עשר שנים?

תירגול קטן: לעצום עיניים (רגע, אחרי שתקראו את השורה הבאה) ולחשוב על עצמך עוד שנה, או חמש או עשר. מה יהיה גילך אז? בני כמה יהיו הילדים שלך? מה היית מייחל/ת להם ולעצמך במועדים הללו?

אפשר לפתוח את העיניים ולנשום עמוק. 

איך היה?

ואם אגיד לכם שאתם יכולים לחזות את העתיד? 

תחשבו על זה.

נוטלה? באמת??

אם ראיתם את הפרסומת ההיא, בטח גיחכתם והמשכתם הלאה. אבל לאאאא באמריקה, ממש לא!
הפרסומת הראתה אמא אמריקאית ממוצעת, מכינה לילדיה פרוסה עם נוטלה לארוחת הבוקר כשברקע הקריין מהלל ומשבח את היתרונות הבריאותיים של נוטלה. הקריין ממשיך ומוסיף שאין כמו לתת לילדינו ארוחת בריאות של נוטלה לארוחת הבוקר. כן... ממש כך, בחיי. הפרסומת עלתה לאוויר ועוד הספקתי לראות אותה כמה פעמים בטלוויזיה, עד שנעלמה. מסתבר, שקבוצת אמהות תבעה את האחראים לפרסומת ו... זכתה. הן זכו ב-3 ומשהו מיליון (!) דולר והפרסומת ירדה משידור. כבוד!
כאילו, סבבה נוטלה והכל מדי פעם אבל בבקשה, אל תשקרו לנו בפנים ואל תגידו לנו לתת את זה לילדים שלנו כל בוקר כמוצר בריאות. עד כאן.

ועכשיו שני דברים, הראשון, מה בעצם יש (או אין) בנוטלה. והשני, אפשר להכין נוטלה בריאה יותר בבית. לא כל יום, זה לא מאבות המזון, אבל ממש כיף להכין גם דברים כאלה לפעמים וזה אפילו אחלה רעיון למתנה למישהו אהוב.

אז מה כתוב על התווית של נוטלה?

המצרכים מסודרים לפי הכמות שלהם במוצר, אז מה יש הכי הרבה? סוכר כמובן, אחר כך... שמן ורק אז מגיעים האגוזים והקקאו, קצת משונה ולמה בעצם צריך להוסיף שמן חוץ מהשמן הטבעי של האגוזים. את השאר תקראו בעצמכם ותראו אם אתם מכירים את שאר המצרכים ואם יש לכם אותם במטבח. לא? נו טוב, אז בואו נכין ממה שכן יש לנו בבית.

מצאתי מתכון ברשת ורק שיניתי במעט. זה היה הרבה יותר קל ממה שציפיתי, החשש הכי גדול שלי היה מקליית האגוזים, אבל מסתבר שהתנור יודע לעשות את זה בעצמו והקליפות לא ממש עקשניות אז הסתדרנו.

המצרכים:

2 כוסות אגוזי לוז (240 גרם)
כפית וחצי תמצית וניל
1/4 כוס קקאו (לא ממותק)
1/4 כוס ממתיק (אגבה ממקור אמין או מייפל, או סוכר)
1/4 כפית ועוד 1/8 כפית מלח (בחיי, ככה היא כתבה וככה עשיתי)
1/2 כוס חלב (השתמשתי בחלב שקדים)
אופצייה: 2 כפות שמן כדי שהממרח יהיה חלק יותר - לא הוספתי, לבחירתכם.

תוך כדי תהליך הסרת הקליפות

לחמם תנור ל 200 מעלות (400 פרנהייט), לקלות את האגוזים בתבנית רחבה מספיק כדי שיהיו בשכבה אחת ל 6-8 דקות. לעשות מסז' לאגוזים עם מגבת נייר, הקליפות ישתחררו מהאגוזים (אם נשארות כמה, זה לא נורא).

להעביר את האגוזים למעבד מזון ולטחון להם את צורה, שיהפכו לחמאת אגוזים ממש. להוסיף את שאר החומרים, לטחון עד שזה יראה כמו ממרח לפי העדפתכם האישית. ו... אני מניחה שתדעו מה לעשות בשלב הזה.

בהצלחה!

המכשיר הכי חשוב במטבח הוא.....

ובכן... יש אנשים שלא יכולים בלי מיקסר, או בלנדר, או תנור או טוסטור או מיקרו או מעבד מזון או כל דבר שעולה על הדעת. אבל האמת היא שהמכשיר הכי חשוב במטבח הוא..... הטיימר!

ולמה הטיימר? כי ככה אנחנו לא כבולים למטבח לכל אורך ההכנה, ככה אפשר למקבל משימות. ככה אפשר לשים פסטה או אורז או כל דבר בתנור ולקרוא עיתון או לשים דיש או לדבר בטלפון. ככה אנחנו הופכים את המטבח מזקוק לבייביסיטר, לילד גדול!

למשל היום הכנתי קציצות תרד, השריתי את הבורגול, שמתי טיימר ל 15 דקות, דיברתי בטלפון, שלחתי כמה אימיילים וחתכתי בצל. לא נשמעו תלונות מצד המטבח. הקציצות נכנסו לתנור ל 15 דק' ראשונות, שמתי טיימר ודיש ועוד כמה אימיילים והתחלתי לכתוב ו... הטיימר קרא לבוא להפוך אותם לצד השני. זה מבחינתי גאוני!

הקציצות שלי קיבלנו השראה מארוחת יום שישי שבישלו שושי ורונית, שהגיעו לניו יורק גם הן בגלל בני זוגם המקסימים. הן הגישו קציצות בשר ממולאות בטחינה שאין דברים כאלה ושהבת שלי שבדרך כלל לא אוכלת טחינה, ממש אהבה. ואני שחייבת לצבוע הכל בירוק, התחלתי לחשוב מה לעשות.

לקחתי את הרעיון של קובה בורגול, וזרמתי. מי שמסתבך עם עניין המילוי, אפשר להכין קציצות בלי המילוי ולהגיש אותן על טחינה כמובן, אפשר להגדיל ולעשות להכין טחינה ירוקה....

לחמם תנור ל 200 מעלות (400 פרנהייט) ולהתחיל להכין את מצרכים למעבד המזון:

כוס בורגול, מושרית במים ל 15 דקות, מסוננת וסחוטה ממש טוב.
בצל - לחתוך לרבעים
2 שיני שום כתושות
חבילה של תרד - לשטוף, להעביר בלי ליבש לסיר על האש ולערבב בו כמה דקות
 כדי שהתרד יאבד נפח. לסנן את התרד ולסחוט.
שליש כוס קמח אורז (ההוא מהקרקרים, לא סתם קנינו אותו)
כפית חוואייג'
חצי כפית כורכום
מלח (אני שמתי כפית)
פלפל שחור

להעביר למעבד מזון (כשהבצל ראשון, הכל מתערבב אחר כך יותר טוב) ולטחון היטב!
להעביר לקערה, להוסיף 2 כפות פירורי לחם אם העיסה רטובה מדי ולערבב. לפי מידת הסחיטה בתחילת הדרך, כמות הפירורי לחם, עדיף להמעיט ות'כלס אם יש חשק וסבלנות לתת לעיסהלעמוד רבע שעה, רוב הסיכויים שלא תצטרכו בכלל פירורי לחם.

עכשיו הכינו קערית קטנה עם שמן לטבול את היד ותחשבו קובה, בידיים משומנות להכין כדור, לעשות בו חור ולשים בו כפית קטנה של טחינה. לסגור את כדור ולשטח לקציצה.

לסדר בתבנית, 15 דקות מצד אחד ועוד 10 דקות ומהצד השני ומוכן.

בתיאבון!

ואגב, נאלצתי לסגור אותן עכשיו בקופסא רחוק ממני, כי הן אחד מהדברים האלה, שמכרסמים בלי לשים לב, זהירות!
ותודה רונית ושושי!

*תוספת מאוחרת - מסתבר שזה אפילו טעים יותר אחרי יום במקרר...

מיץ הוא שייק למתחילים

ככל שהלימודים בביה"ס לתזונה אינגרטיבית מתקדמים, אפשר לראות כמה קווים ברורים שחוזרים על עצמם בהרבה דיאטות. אחד מאלה מתייחס לכמות הירקות שצריך לאכול כל יום. חוק האצבע הרווח הוא ש2/3 מהצלחת שלנו צריכה להכיל בכל ארוחה ירקות. אם מסתכלים על זה בכמות יומית, יש המתייחסים לכמות של 1 ק"ג ירקות לפחות וזה עוד בלי לדבר על פירות. לגבי הפירות עוד לא הצלחתי למצוא אחידות. מה שבטוח הוא שכולם אומרים שזה בריא מאד. מדברים הרבה על פירות יער (אורגניים בלבד כי הם סופגים הכי הרבה רעלנים), יש הממליצים על יותר ואחרים ממליצים על מתינות כעיקרון מנחה.
ואגב, כשמתייחסים לירקות' הכוונה היא תמיד לירקות צבעוניים כמה שיותר (כלומר, פחות תפוחי אדמה).

ההמלצה הזו בצירוף ההמלצה לאכול הרבה עלים ירוקים, קצת מאתגרת, בהתחשב בכמות שעלים שיש בק"ג ירקות (כמעט כמו הבדיחידה על קילו נוצות וקילו ברזל)..

אם ככה, ובעיקר אנשים שאוכלים raw food, על מנת להכניס לגוף מספיק קלוריות וחומרים מזינים, טחינת ירקות ופירות לשייק או למיץ היא דרך טובה ויעילה.

בשבילי זה חוסך פשוט בזמן הכנת ארוחת הבוקר שלי. ולמה מיץ הוא שייק למתחילים, כי כמתחילה, שייק סלק, תפוח וג'ינגר נשמע לי הרבה פחות סקסי ממיץ... זה הכל, בעייה שלי.

ומיץ ירוק זו בכלל חגיגה, 5-6 עליי קייל או 2 כוסות עליי תרד למשל, מלפפון, תפוז ותפוח, זו חתיכת ארוחת בוקר או ארוחת ביניים אחר הצהריים.

כל שילוב שנשמע לכם טעים ונעים, הולך.  וכן, זה גם נחשב מתכון ירוק ;-)

איורוודה, אהבה ושמש

השבוע הרצה דר' ג'ון דווילרדס על איורוודה שפירושו מדע החיים, מקור השיטה בהודו כגישה הוליסטית לאיזון הגוף והנפש. הוא דיבר הרבה על השיטה והאופן בוא היא מוציאה ממך את האני האמיתי שלך באמצעות ריפוי הגוף ובעקבותיו הנפש. אני נתפסתי לסיפור קטן שהוא סיפר שהלך בערך ככה:

הגיעה אליו אשה לטיפול ובמהלכו היא סיפרה שבעלה משגע אותה באופן דיי קיצוני. היא סיפרה שבעלה הוא דיי כלומניק, הוא מעשן כל היום גראס, לא זז יותר מדי ולא עובד כבר שנתיים. בכל הזמן הזה הבית נראה זוועה, החצר מוזנחת, הגדר שבורה. בתים פרטיים באמריקה, אגב, זה לא סמל סטטוס מקביל למה שקורה בארץ.  

דר' דווילרדס שאל את המטופלת שלו שאלה נדרשת במצב העניינים המתואר, הוא שאל פשוט "את אוהבת אותו?". היא חשבה על השאלה קצת ואמרה... "כן". מפתיע, אבל הוא אמר לה, אם ככה אני רוצה שעד הפגישה הבאה שלנו, קחי דף ותרשמי עליו מהם הדברים שאת אוהבת בבעלך, למה בעצם את אוהבת אותו.

אחרי ארבעה ימים הם נפגשו שוב. המטופלת הביאה את מה שכתבה ודר' דווילרדס שאל אותה: איך היה לכתוב את כל מה שכתבת? היא אמרה שלקח לה כמה זמן להתגבר על כל הרגשות השליליים וכל האיכסה שהיה לה בלב עד שהגיעה לחלק שבו היא כתבה מה היא אוהבת ואז, כשהיא כתבה את החלק הזה, היא הרגישה ממש טוב. ממש טוב ונעים וחמים.
היא מאד לא אהבה את איך שהמצב גרם לה להתנהג בשנתיים האחרונות. היא הרגישה שהיא כל הזמן כועסת וצועקת ועצבנית והיא לא רצתה להמשיך להיות כזו. היא לא חשבה שמותר לה פשוט לאהוב את בעל, כי אחרת, איך הוא ילמד איך מתנהגים, נכון? 

מה שהדר' אמר לה הוא, תחשבי על השמש. השמש מחממת ונותנת מאורה כל הזמן, נכון? היא נותנת את האור שלה לכל מקום בעולם, לא משנה מה עושים שם, נכון? היא נותנת אור לטקסס, למרות שהורגים שם המון חיות. היא נותנת אור באיראן, היא מאירה את פקיסטן. השמש לא מחליטה כל יום, לא להאיר חלק שמתנהג כך או אחרת. השמש תמיד מאירה וחמה. 

הסיפור נגמר באמריקאית כמובן, אחרי כמה ימים של רוגע היא הגיעה הביתה ופתאום הכל היה מסודר ונקי ומתוקן, סוף טוב. אני מבחינתי אהבתי את דימוי השמש מאד מאד וקיבלתי עוד קצת חומר למחשבה.

ולגבי האיורוודה,

באיורוודה מחלקים את האנשים לפי שלוש הדושות ואטה, פיטה, קאפה והשילובים בינהן. הדושות הן אנרגיות החיים המורכבות מחמשת האלמנטים שבטבע והיחס ביניהם, אתר-לעיתים נקרא חלל, אש, אוויר, מים ואדמה). הדושות מייצגות מערך של מאפיינים אישיותיים ופיזיים כשמחלה נובעת מחוסר איזון והמטרה היא תמיד להיות באיזון.

האיבחון נעשה על ידי סדרה ארוכה של שאלות שהמאובחן עונה עליהם, או שהוריו של מאובחן צעיר עונים למענו.

אכילה לפי האיורודה, צריכה להיות בהתאם לדושה המאפיינת אותך ביותר, לטבע ועונות השנה. טיפול איורוודי יכלול התאמת אופן האכילה, תירגול יוגה, תרגילי נשימה, מדיטציה, ניקוי (למשל צום מיצים).  היופי בגישה הוא שהיא בהחלט מתייחסת ליחודיות של המטופלים ומנסה להתאים לכל אחד את מה שיעבוד בשבילו. ישנם ספרים רבים על הנושא ואיבחונים רבים ברשת, גם באתר של דר' דווילרדס, תהנו.
 

אז איך הולך לכם עם הירוקים בינתיים?

המסקנה היא שאפשר לדחוף עלים ירוקים לכל מקום וזה אפילו לא מאד מסובך. מה שצריך זה שפשוט יהיו עלים במקרר וקצת מצפון.

למה מצפון? כי כבר קניתי אותם ואם אני לא אעשה איתם משהו הם יילכו לפח וחבל, מלא ילדים רעבים בהודו...

המעגל נסגר בכך שאם נאכל יותר עלים ירוקים ופחות פרות ,למשל, באמת יש סיכוי שיהיו פחות ילדים רעבים בהודו, או בכל מקום. 

הסיבה הזו, היא הסיבה שהכי עושה לי את זה. יותר מבריאות, יותר מרחמי על החיות, יותר מהכל. המחשבה שבגלל כמות החיות שאנחנו אוכלים, ששותות המון מים ואוכלות המון יבולים (שיכלו להאכיל מדינה שלמה של ילדים מוכי רעב), ילדים לא אוכלים בקצה השני של העולם, לא נותנת לי מנוח. זו המחשבה ששינתה לי את החשיבה לגבי מוצרים מן החי. היתרון הבריאותי היה הבעיטה הנוספת בתחת, שהייתי צריכה, כדי להבין שממש כדאי לי לשנות גישה. 

הקווים הבריאותיים המנחים שהתחלתי איתם ומצאתי אותם קלים להתמדה, הם:

1. מים, לפחות ליטר וחצי לשתות עד הצהריים. אחר כך כשאני עם הילדות, פשוט אין סיכוי לספור כוסות, או ליטרים או כל דבר בעצם. אני יודעת שאם אשתה ליטר וחצי עד הצהריים, השאר ישלים את עצמו עד הערב.  

2. עלים ירוקים כל יום. בגלל שהקייל הוא הלהיט הנוכחי, אני ממשיכה לאכול ממנו כל יום, בסנדוויץ, בסלט, במרק, במיץ ובכל מה שיוצא לי להכין לפי מידת האנרגיה שיש לי באותו יום כדי להכין ממנו משהו. קונה בסוף השבוע 3 צרורות של קייל והנה מחר יום חמישי והקייל יספיק עוד למחר ונגמר. באותה מידה אפשר לקנות, תרד, ארוגולה, מנגולד וכל מה שבא ולגוון.

היום, טבולה קייל, על טחינה. אם זה לא בריאות, מה כן?

כוס וחצי קוסקוס - להכין לפי ההוראות על הקופסא.

לקצוץ דק חצי צרור קייל (לקרוע עם הידיים את העלים מצידי הגבעול, לשטוף ולקצוץ עם סכין)

מיץ מלימון שלם - לסחוט על הקייל הקצוץ ולעסות קצת יחד

לחתוך חופן עגבניות שרי לחצאים

2 בצלים ירוקים לקצוץ

חופן זיתים שחורים (1/3 כוס) מגולעים, לחתוך לחצאים

מלפפון אחד לקצוץ לקוביות 

לערבב את הירקות עם הקוסקוס, להוסיף עוד מיץ לימון (הוספתי עוד חצי לימון), שמן זית (כף או שתיים), מלח ופלפל. 

להכין טחינה טובה, מכמויות שוות של טחינה גולמית ומים, מיץ לימון (אני אוהבת הרבה, נגד לימון שלם על כוס טחינה וכוס מים) מלח, שן שום (לא חובה) והפעם הוספתי גם רבע כפית כמון.

להגיש ביחד, מרגישים בריאות בכל ביס. 

וכמו שאומרים, הצעת הגשה:

בתיאבון!

ירוק מס' 4 - מרק לימים גשומים

יש ימים שאין זמן וכח וחשק לבשל ויש ימים שבישול הוא כמו מדיטציה. כשאני ממהרת אני משתמשת במעבד מזון, כשאני במצב רוח מדיטטיבי, אני חותכת וקוצצת בסכין. זה מרגיע אותי הפעולה הזו שחוזרת על עצמה. כל ירק יענה על הצורך וישנה צורתו לקוביות בגדלים שונים.

קיצוץ מהביקור בישראל

הקיצוץ האחרון מאתמול הוליד עוד מתכון שמשתמש בקייל. חשבתי הרבה על להכין מרק עם קייל, היה לי ברור שזה נעים בפה, חורפי וביתי. נזכרתי במרק הכרוב השחור עם שעועית שאכלתי בימי ההיי טק שלי בג'ויה רמת החייל, חשבתי על השוקרוט הצרפתי עם הכרוב הכבוש ותפוחי האדמה ומרק פולני שמתבסס על כרוב כבוש ותפוחי אדמה גם הוא והתחלתי לקצוץ.

1 בצל לקוביות
3 גזרים לקוביות
1 גבעול סלרי לפרוסות
1 תפוח אדמה לקוביות
1 תפוח אדמה חתכתי רק ל2 חצאים
חצי שורש סלרי (או שורש סלרי קטן) רק לקלף
2 עגבניות לקוביות
צרור קייל קצוץ - הוצאתי את החלק הקשה של הגבעולים
שטפתי גם חצי צרור פטרוזיליה (להשאיר את הגבעולים לקשור אותם יחד שיהיה קל להוציא אותם מהמרק בסוף)

הכנתי 2 עלי דפנה קטנים (אפשר אחד גדול) וכף אורגנו לחכות לתורם.

והתחלתי לבשל
שמן זית בסיר חם קיבל בשמחה את הבצל,  הגזר והסלרי עד שהבצל נעשה שקוף ואז הוספתי את העגבניות לערבוב קצר, את קוביות תפוחי האדמה, מים (שני ליטר בערך) ואת חצאי תפוחי האדמה ושורש הסלרי. הוספתי חצי כף מלח, את עלי הדפנה והאורגנו ונתתי לכל העסק לרתוח ולהתבשל 10 דקות יחד ואז הוספתי את ערימת הקייל:

וגם את  צרור הפטרוזיליה.
אחרי 40 דקות, הוצאתי את הפטרוזיליה, העברתי את 2 חצאי תפוחי האדמה והסלרי עם מעט מהמרק לבלנדר (שלא יכנס לשם עלה דפנה בטעות, זה יהיה אסון ברמה בינלאומית לפחות), טחנתי והחזרתי למרק, התאמתי את רמת המליחות ונהניתי מאד.

מתאים לגשם

• בתיאבון!

כריך ירוק

ונתחיל בסיפור. לפני שנה וחצי בערך, כשהטבעונות נכנסה אליינו הביתה, הפריע לי מאד שקשה למצוא פה בארצות הברית של אמריקה, סנדוויץ' אחד טבעוני לרפואה. נכנסתי לאחד מאתרי המסעדות מרובות הסניפים פה (סטייל ארומה או ארקפה) וכתבתי במשוב שחבל שאין להם סנדוויץ' טבעוני. קיבלתי תשובה אוטומטית ממוחשבת והמשכתי הלאה בחיי.

הסנדוויצ'ים בארה"ב והאמת שרוב האוכל המהיר פה, כמעט תמיד, מוקרם. זוכרים את קפולסקי של שנות ה80, עם שכבת הגבינה המותכת על כל מנה שמכבדת את עצמה? אז כאן ממש נתקעו בשנות ה 80. כל פרסומת שנייה לאוכל, תתחיל באופן תמים ממרכיבי מזון רגילים, ואז בשיא, תישפך מאיי שם גבינה מותכת בכמויות לא הגיוניות בעליל.

למצוא סנדוויץ טבעוני היה משימה בלתי אפשרית. האופציות היו: סנדוויץ' עם בשר, סנדוויץ' עם גבינה, סנדוויץ' עם בשר וגבינה, סנדוויץ' טונה וסנדוויץ' סלט ביצים. לפני כחודש נכנסתי לאותה הרשת (הם כן מוכרים מרק עדשים נחמד מאד) והנה על המדף הפתעה, סנדוויץ' חדש עם מדבקת NEW זוהרת למרחוק ובאותיות הקטנות מודיעים שהסנדוויץ' החדש עבר אודישנים והתקבל. ממש The Voice לאוכל... לא שאני חושבת שזה בגללי, אבל אולי היו עוד כמה שביקשו, נגיד איזה 10000 כאלה (?)

למרבה ההפתעה מרכיבי הכריך (נמאס לי להקליד את המילה השנייה), היו קייל(!!), אבוקדו, ממרח ירוק לא מזוהה אבל טעים ופלפלים אדומים.

והנה, יש עוד אופציה זריזה להכניס עלים ירוקים לתפריט היומי.

כריך ירוק
2 פרוסות לחם טעים איכותי
עלים ירוקים בנדיבות
פסטו שקניתם או הכנתם (אפשר להכין בבית פסטו טבעוני מצנוברים, בזיליקום, מלח ושמן זית טחונים היטב יחד) או ממרח קישואים
אבוקדו (קצת מלח עליו לא יזיק בכלל)
עגבניות טריות או עגבניות מיובשות (אפשר גם לטחון כוס עגבניות מיובשות בשמן זית עם שן שום לממרח שנשמר היטב במקרר)

ו... זהו, עוד אופציה לשילוב עלים ירוקים בתפריט.

בתיאבון!

גמד ישב ביער, מתחת פטריה כמה טוב היה לו, כמה טוב היה

החלטתי להמשיך ולתת שבעה מתכונים שעושים שימוש בעלים ירוקים. אם עושים החלטה להכניס עלים ירוקים לתפריט באופן יומיומי לפחות שיהיה גיוון.

עלים ירוקים יכולים להכנס בקלות ובכמות רבה לסלט, לשייק בריאות, לכל סנדוויץ, לקציצות, לפשטידות ומה לא? קל יחסית לפתח מודעות לעניין ולהכניס את העלים כחלק מהתפריט הקבוע. 

העיקרון הוא, בנוסף לכל היתרונות הבריאותיים שהזכרתי בפוסט הקודם, שככל שהיום שלנו מתמלא בדברים טובים, דברים פחות טובים נדחקים לפינה ומשם החוצה. זה נכון לאוכל וזה נכון לפעילות, למחשבות חיוביות ואפילו לכמות החיוכים (ומי שמכיר אותי אישית, יודע).  

דר' פורמן הזכיר דבר נוסף שעניין אותי מאד, בהרצאתו. הוא דיבר על פטריות וסרטן השד. כבר שמעתי על פטריות מרפא ואפילו מגדלים כאלה בארץ (בשיטוט קצר באינטרנט מצאתי את חוות תקוע הידועה). שמעתי גם כבר שעשו מחקרים רבים על פטריות ומניעת סרטן. הנקודה המעניינת שעלתה בהרצאה הייתה, שאפילו הפטריות הכי פשוטות (שמפיניון לבנות), הוכחו כמקטינות את הסיכון לסרטן השד ב... שבו טוב.. 64%. הפטריות השפיעו גם על סוגי סרטן אחרים (קיבה, מעי גס, ערמונית) וניתן להמשיך לקרוא בלינק ובמאמרים אליהם הוא מפנה.

הנקודה היא שלא צריך לאכול טונות של פטריות, מספיקים 10 גרם ביום. כמה זה? פטרייה אחת? שתיים? אם זה עובד (ואני משאירה לי ולכולם, את האופצייה לסקפטיות, תמיד), זה מדהים! בעולם מקביל, הרופא של אנג'לינה ג'ולי היה אומר לה, עזבי ניתוח, עזבי הכל, רק תקפידי לאכול כל יום 2 פטריות (ולאכול עלים ירוקים, לשתות מים, להמנע מגורמים מסרטנים וכו' וכו'). הבעייה תמיד היא שזה לא 100% כמו ניתוח ואנחנו אוהבים וודאות. בעיקר כשזה נוגע לחיים שלנו.

שוב, חומר למחשבה.. ובינתיים מתכון לסלט המשלב מכל הטוב הזה. 

סלט קייל, סלק ופיטריות בויניגרט בוטנים

להכין בנפרד:
חבילת קייל (או כל עלה ירוק כהה וטעים) לקצוץ, ככל שהקייל קשה יותר לקצוץ דק יותר
סלק אחד קלוף וחתוך לגפרורים (חותכים לפרוסות וכל פרוסה לפסים)
חבילת פטריות פרוסות
2 בצל ירוק לחתוך לעיגולים כמו בתמונה
חופן בוטנים לקלות מעט במחבת, לקרר, להכניס לשקית קטנה ולהכות נמרצות

לרוטב:
בצנצנת:
חצי כוס חומץ אורז לניחוח אסייתי. אם אין , חומץ רגיל זה סבבה.
להוסיף חצי כפית מלח וכפית סויה ולשקשק היטב (נא לסגור את הצנצנת עם המכסה לפני השיקשוק...)
להוסיף לצנצנת:
1/3 כוס שמן בוטנים, אם אין הפיתרון הוא שמן צמחי וחצי כפית חמאת בוטנים
2 כפיות שמן שומשום
כף סילאן (עדיף תמיד לקנות את הסוג ללא תוספת סוכר)

לטעום! לתקן אם אוהבים יותר מתוק או יותר מלוח.
לשפוך את הרוטב קודם כל רק על הקייל בקערה ולעשות להם מסז' קטן יחד ואז להוסיף את שאר הירקות, לערבב ולזרות בוטנים מעל.

יאאאאאאמי!

אה ושיר הגן במלואו:

גמד ישב ביער, מתחת פטריה
כמה טוב היה לו, כמה טוב היה
כי אם יורד לו גשם
אז יש לו מטריה
ואם זורחת שמש אז יש לו שמשיה..

*מתוך אוסף דיקלומים לשימוש בחיי הגן