יום רביעי, 29 בינואר 2014

אבני היסוד

בית הספר לתזונה אינטגרטיבית הוא הגדול מסוגו בעולם. הלימודים כוללים מעל 100 תיאוריות דיאטטיות שונות כדי לבסס ידע נרחב בכל השיטות השונות והדרכים והגישות לאכילה בריאה שרווחות היום.
רגע.... מעל 100 שיטות. אוווו-קייייי, זה די הרבה, לא? אני מודה שבשנים האחרונות שמעתי על כל כך הרבה דיאטות מאנשים וכל אחד היה מוכן להשבע שזו שעבדה בשבילו היא המושלמת והנכונה לכולם.
כל אחד שממליץ על דיאטה עושה את זה מהמקום הטוב ביותר והנכון ביותר, הרצון שלאחרים יהיה טוב. הוא מצא את מה שמתאים לו. אבל, זה יתאים גם לך?
הנקודה היא כזו והיא אחת מאבני היסוד שמלמדים בבית הספר לתזונה אינטגרטיבית, לכל אחד תתאים דיאטה שונה ואורך חיים שונה. זה נקרא בביה"ס ביו-אינדיבידואליטי. אין נכון או לא נכון באכילה, יש מה מרגיש לך טוב ובריא לך.
יש טוב יותר לסביבה, יש טוב יותר לשאר האוכלוסיה זה כן, בהחלט.
לדעתי האישית, אם במקום 'שני צמחוני', עם כל ההערכה שיש לי לצעד הזה בכיוון הנכון, היינו אוכלים רק ביום שני לא צמחוני, אני מניחה שהאימפקט שלנו על הסביבה ועל הרעב העולמי היה משמעותי יותר.

יש צורך בפתיחות לכך שדברים שונים מתאימים לאנשים שונים. אוכל הוא לא דת והתזונה משתנה בין אנשים שונים, נשים וגברים, ילדים ומבוגרים, בעלי פרופיל גנטי שונה, עונות השנה, רמת הפעילות הגופנית בכלל ואצל אותו אדם בימים שונים ועוד ועוד.

מעל ומעבר לאוכל, בית הספר מדגיש שאנחנו הרבה יותר ממה שאנחנו אוכלים ויש לכך השפעה לא פחותה ואולי אף משמעותית יותר להשפעת האוכל על הגוף שלנו. כאן נכנסות אבני יסוד גדולות ומשמעותיות אף יותר: התזונה הראשונית שלנו, לעומת האוכל המהווה תזונה משנית. התזונה הראשונית והראשית שלנו מורכבת ממערכות היחסים אותן אנחנו מנהלים עם הקרובים והאהובים בחיינו, המישור הרוחני בחיינו, הקריירה שלנו והפעילות הגופנית שלנו.
אם נדאג לתחומים הללו בחיינו וכל הכרוך בהם, עניין התזונה המשנית, האוכל, יהיה קל יותר לטיפול. הצורך לפצות באוכל על בדידות, חוסר סיפוק בעבודה או נייחות מוגזמת של גוף משועמם, יעלם או לפחות יהיה קל יותר לזיהוי ושליטה.


מזון למחשבה.

יום שני, 27 בינואר 2014

מעשה בכרובית

הייתי רוצה לכתוב הייקו לכרובית אבל לא ממש מצליח לי.

ביאליק כתב עליה מרקדת עם הכרוב בערוגת הגינה, יונתן גפן ציין בחוכמה שהכי מצחיק זה להגיד כרובית. אז אני רק אבשל אותה וגם זה בלי לסבך יותר מדי.

כשמבשלים כרובית יש ריח בבית מהסוג שצריך להתרגל אליו, אבל היי, גם שמן כמהין מריח לא משהו אבל זכה ליחסי ציבור מרשימים.

היופי במתכוני כרובית הוא בפשטות שלהם. כרובית אפשר להכין בלי להתחכם יותר מדי ועדיין לקבל מאכל גורמה שאהוב על הרבה. מספיק להזכר בכרובית של אייל שני ובסרטון הגאוני שלו עם שחר סגל (מצרפת אותו אל דאגה). 

אתמול הכנתי מתכון פשוט נוסף מכרובית שמצאתי באתר של גיל חובב שלקח אותו בכלל מהספר של שרי אנסקי. ניסיתי ואהבתי מאד וגם הילדות ובעיקר הילדה של השכנים... באמת, נראה לי שהיא תחזור בפעם הבאה שתריח ריח של כרובית מהקצה השני של הבניין. 
המתכון דרש שני ניסיונות, הראשון עם כמות השמן המקורית (3 כפות) שהיתה לי מעט שמנונית מדי והשני היום עם פחות שמן, בעיניי הפעם השנייה הייתה יותר מוצלחת. 
חשוב להבין, זה שמתכון לא מושלם בפעם הראשונה, לא הצליח, נשרף ושאר ירקות, לא צריך לייאש. אני אוהבת לבשל ויש לי ניסיון רב ויש לי ברזומה סירים שלמים שהלכו ישר לפח. עצוב, נכון, אבל ככה זה. זו המציאות ומנה טעימה של כרובית תעזור לכם להתמודד איתה.
(עוד יותר עצוב שצילמתי את הכרובית תמונה ממש יפה, מעלה אדים על רקע החלון, רק כדי לגלות בשמונה בערב שהכרטיס זיכרון לא היה במצלמה בכלל... אז התמונה לעייל היא מהאייפון בזמן ארוחת הערב.) 

המרכיבים:
1 כרובית קטנה או 1/2 גדולה
כף שמן זית (במתכון המקורי יש 3 כפות)
מים 
מלח

מה לעשות:
לשטוף את הכרובית ולקחת מחבת רחבה או סיר שטוח, לחתוך את הכרובית לחתיכות קטנות באורך 2-3 סנטימטרים בממוצע. לשים את חתיכות הכרובית במחבת, למלא מים עד חצי מגובה הכרובית ולהוסיף את כף השמן. להרתיח ולהעביר לאש בינונית עד שכל המים מתאדים. כשנגמרו המים להתחיל לערבב בעדינות, החלקים שהופכים חומים הם הכי טעימים. להמליח כמה שאוהבים (ואם אוהבים אפשר פלפל שחור, אצלי זה לא עובר את מבחן הילדות בגלל הצבע). וזהו, בתיאבון!

הייקו לכרובית יתקבל בתגובות בשמחה ועד אז, תהנו...


יום חמישי, 23 בינואר 2014

אוכל מעובד - עובדים עלינו?

אם היינו צריכים להכין בבית המבורגר בלחמניה או נאגטס  וצ'יפס, היינו אוכלים את זה באותה תדירות כמו היום, שניתן ללכת בקלות למק הקרוב או להוציא מהפריזר?
לא משנה כמה חברות האוכל הקפוא ימכרו לכם שהם מכניסים ויטמינים לאוכל ומכינים אותו הכי בריא שהם יכולים, זה תמיד יהיה פחות איכותי מכל מה שתכינו בבית. עם חומריי שימור, צבע, טעם וריח ומלח למכביר. 





רק אחרי שעברתי לגור פה באמריקה וגרתי פה קצת, הבנתי עד כמה האמריקאים מנותקים מהאוכל שהם אוכלים ומה זה אומר לאכול בעיקר אוכל מעובד. זה הכה בי ביומולדת של בתי הקטנה נוגה. הכנתי לה עוגה וקישטנו אותה יחד, כרגיל.
ביום ההולדת שהיה בפארק עם הילדים מהגן שלה, ניגש אליי אחד האבות ושאל ממה העוגה עשויה. שאלה לגיטימית בארה״ב בהתחשב בכך שכל ילד שני פה אלרגי למשהו. אמרתי לו ששמתי בעוגה קמח, סוכר, חמאה, ביצים... ושאלתי אם הבת שלו אלרגית למשהו. רק אז שמתי לב לעיניים שהוא פער עליי. והשאלה שלו הייתה What? You made it from scratch? הבחור רק רצה לדעת אם העוגה חלבית (טעמי כשרות מסתבר) והתשובה שלי פשוט היממה אותו. הוא רצה רק לדעת מה היה כתוב על הקופסא של האבקה ממנה מכינים פה עוגות, חלבי או לא.

אחר כך הבנתי שעוגות באות מקופסאות אבקה, גם פנקייקס, אפילו פירה... וזה בלי לספור בכלל את האוכל המעובד הרגיל: נאגטס עוף, קרקרים מלוחים שמאד נפוצים פה והמון מאכלים מוכנים מראש, מהפריזר למיקרו/תנור. הרבה יותר מהיר לזרוק לתנור נאגטס וצ'יפסים מוכנים מאשר לעמוד ולטגן לבד. זה גם הופך את הסוג הזה של האוכל לזמין יותר וכך אוכלים אותו יותר. 

השיא מבחינתי הוא התפוחים בקוסקו שמגיעים חתוכים בשקיות אישיות לשים בתיק לילדים לקחת לביה"ס. שמתם לב שכשחותכים תפוח הוא מתחמצן ומשחים די מהר. התפוחים בשקיות האלה נשארים לבנים ימים.. באופן מוזר, גם תפוח רגיל שאני חותכת פה לא משחים מהר כמו בארץ... הנדסה גנטית? חומרים משמרים?

זה מאד נוח להכניס לקחת לעבודה ולביה"ס אוכל מוכן ומאורגן. זה חוסך זמן, עבודה וכאב ראש. אבל מה המחיר? מהם החומרים הכימיים שאנחנו מכניסים לגוף? הידרדרות הבריאות בארה״ב ב 20 שנים האחרונות מאד ידועה ויש לאוכל מעובד תרומה נכבדה להשמנה כמובן ולעלייה משמעותית במחלות שקשורות באופן ישיר למזון שאנשים צורכים כמו סכרת וייתר לחץ דם. חשבתי שבישראל המצב שונה. החלטתי לבדוק את המידע שמשחררים משרד הבריאות והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.  


"17% מהאוכלוסייה דיווחו כי רופא אבחן אצלם (אי פעם) לפחות מחלה כרונית אחת מבין המחלות הבאות: יתר לחץ דם, אוטם בשריר הלב, סוכרת, אסטמה, סרטן (לעומת 15% בשנת 2000). בגיל 65 ומעלה כמעט 70% דיווחו שהם אובחנו עם מחלה כרונית אחת לפחות (מהמחלות הנ"ל)...בהשוואה לשנת 2000, בקבוצת הגיל 74-65, עלה אחוז האנשים המדווחים על המחלות יתר לחץ דם (מ-40% ל-48%, עליה ב-20%), סוכרת (מ-17% ל-22%, עליה בכמעט 30%) וסרטן (עלה מ-5% ל-6.8%, עליה בכ-35%)."

מזון למחשבה...



יום שלישי, 21 בינואר 2014

וידוי - הסוד האפל של הפעילות הגופנית שלי (או העדרה?)

וידוי!
לפני הכל רקע. חברים ספורטיביים שלי, אתם מכירים אותי כבר שנים! הסתרתי מחלקכם סוד קטן ומרושע ;)
כמו שאתם יודעים אני נשואה לאדם דיי ספורטיבי. הוא רץ גם כשהוא סובל מזה. הוא מת על כדורסל אפילו שאין לו הרבה הזדמנויות לשחק פה בניו יורק. והכי הכי הוא אוהב להרביץ (תפסיקו לצחוק ומיד!) הוא כל כך אוהב את זה, שהוא מתאמן מלאאאא במכון בברונקס. כן! ממש בברונקס! לא בשכונה היהודית הלבנבנה שלנו, אלא בברונקס, אצל המאמן טיטו. הוא מתאמן עם אנשים שאומרים kraaaav magaaaa במבטא אמריקאי כבד.

כשהוא לא מצליח להתאמן יומיים מתחיל לקפוץ לו העפעף, אחרי יום נוסף, הרגל מתחילה לרעוד ויותר מזה אני לא יודעת, כי אני בעצמי זורקת אותו מהבית לפני שמשהו יתפוצץ ולמען הסדר העולמי.

שנים האמנתי שאני פה כדי לאזן את העולם. אם אני אעשה ספורט, מי יאזן את אלון? בטח נישאב לתוך חור שחור או שהעולם יסתובב מהר מדי.... לא?
אבל..
הבנתי..
ז\ה לא שאני בטטה לגמרי, אני בן אדם פעיל יחסית, כשלא עבדתי הלכתי לחדר כושר ועכשיו אני הולכת ברגל לרכבת ולא לוקחת שאטל גם ב 14- מעלות  ו....זהו בערך.
אז אין ברירה... אני מבקשת פה, אני פונה ללב שלכם, הרחום, העדין (את מי איבדתי?). אני יודעת את השמות שלכם ואיפה אתם גרים...  אז כל מי שיש לו עצה טובה. יש פה למטה מקום לתגובות וזה הזמן שלכם לייעץ. 

מה הייתם מייעצים למי שמשתעמם מאד מהר? איך מתמכרים לספורט? מה הייתם עושים אם לא היה לכם חדר כושר בעבודה והייתם צריכים לארגן ילדות לביהס, לנסוע ולחזור מעבודה, לשבת איתן על השיעורים ובכלל כל החיים האלה שמפריעים בדרך. 

מבטיחה לנסות על עצמי את העצות ולעדכן מה עובד בשבילי.  

ובינתיים אני אחכה: 


ובצד השני של הברונקס:

והעולם בינתיים מאוזן :-)

יום שישי, 17 בינואר 2014

שלום כיתה א'

היום הראשון ללימודים. אני מתרגשת יותר מילדה שהולכת לכיתה א׳. אני לא מפחדת מהלא נודע, אני מצפה לו. האפליקציה של הקורס נפתחת וממנה מציצות הרצאות, צצים רעיונות וגם תרגילים. בפעם הראשונה בחיי, כמות החומר והמשימות לא מלחיצים אותי, לא מפחידים אותי. הכל נראה לי מעניין, מרתק, אפשרי. אני מרגישה כמו ילד קטן שרוצה לרוץ מהר יותר ממה שהרגליים שלו מסוגלות. 
הנקודה הראשונה שמהדהדת ראשי אחרי יום של האזנה וקריאה היא walk the talk. תתחילי לחיות את מה שאת מתכוונת לדעת ולהעביר הלאה. הנקודה השחורה שלי היא הפעילות הגופנית, אבל את הווידוי הזה אני אשמור לפוסט הבא.
לגבי  אוכל, המודעות הולכת וגוברת בעיקר לגבי אוכל קנוי וכל מה שיש בו, קוראת את התוית גם על מוצרי בריאות ו...מתבאסת וזה עוד בכלל בלי לדעת כמויות. נכון כתוב מלח או סוכר, אבל כמה? ואם אני אכין בבית, אני אדע בדיוק כמה וכאן מתחילה המודעות.
אז אני אני מכינה בבית קרקרים ממתכון שחברה של אחותי שלחה לה והיא שלחה לי (ככה מגיעים הדברים הכי טובים) ושפורסם במאקו על ידי ליה שומרון פינדר. הם בריאים, ללא גלוטן ובזכות עצמם או עם אבוקדו או חומוס זה מעולה בשבילי לארוחת הבוקר. אני מאלה שפחות אוהבים ארוחות בוקר מתוקות. אני גם מאלה שלא יכולים לאכול כל בוקר אותו דבר (ת'כלס, יש משהו יותר מעצבן מלאכול כל הזמן אותו דבר?)


אז ככה: 
1 כוס קמח אורז מלא
 1/4
כוס גרעיני חמנייה
 1/4
כוס שומשום מלא או רגיל
 1/4
כוס זרעי פשתן מושרים ב-3/4 כוס מים ל- 15 דקות
 1/2
כפית מלח (או פחות לפי הטעם)
 1
כפית זעתר או אבקת שום (השתמשתי בזעתר, לא רציתי על הבוקר ריח של שום...), ניסיתי גם פפריקה מעושנת במקום הזעתר, יצא סופני ובטח גם עם פפריקה רגילה ייצא מעולה.

 2 כפות שמן זית או שמן קוקוס מומס (כאן העדפתי שמן זית על הטעם הברור של הקוקוס)

ולעבודה
מחממים תנור לחום נמוך – 160 מעלות (320 פרנהייט ובתנור שלי הייתי צריכה לעלות ל 335
אם שכחתם להשרות את הפשתן עכשיו הזמן!
מערבבים היטב את הקמח עם הגרעינים, השומשום, הפשתן יחד עם מיי ההשריה שלו, התבלינים והשמן. 
זה ייראה קצת כמו בטון...


   אבל קצת אהבה, ואחרי ששמים את התערובת על נייר אפייה ומסדרים אותה, היא תראה ככה:



   ומניחים מעל עוד נייר אפייה. באמצעות מערוך משטחים את התערובת לעובי דק מאד ואחיד. עשיתי שני ניסויים כהצלחתי להגיע לממש ממש דק זה יותר טעים. נראה לי שאפשר לעשות את זה גם עם הידיים אם אין מערוך, פשוט לשטח בתבנית גדולה.
   מפרידים את נייר האפייה העליון ומכניסים לתנור. כעבור 10 דקות מוציאים את התבנית, חורצים את חריצי הקרקרים לפי הגודל והצורה הרצויים וממשיכים לאפות 30 דקות עד שהקרקרים מתייבשים ומקבלים גוון זהבהב. תלוי בסוגי התנור השונים, לפעמים לוקח קצת יותר זמן. כדאי ממש לתת להם להיות זהבהבים וקריספים. יותר זהוב - יותר טעים.

בהצלחה ולבריאות :-)

יום רביעי, 15 בינואר 2014

נקודת ההתחלה

שעות אחר הצהריים המוקדמות. אני בדרכי חזרה מהעבודה וארוחת הערב כבר מאיימת באופק. בעלי החליט להיות צמחוני/טבעוני כבר לפני שנה, הקטנה חולה על מתוקים ואוכלת בעיקר פסטה אבל גם סושי ומקושקשת ואולי מלוואח עם ביצה קשה, חומוס ועגבניות. הגדולה דווקא אוכלת מגוון אבל עם נטייה ברורה לבשר ודגים. ואני? מה זה בכלל משנה. אני אוכלת הכל. אני אשמח לאכול משהו בריא, אבל... אני האחרונה שאני מתכננת לפיה ארוחה. במצב הדברים בכלל לא ברור לי איך לתכנן ארוחה בריאה שכולנו נאהב ונהנה ממנה בלי להכין לפחות 3 מנות שונות. רק המחשבה מתישה אותי.
תמיד אהבתי לבשל, תמיד חשוב היה לי להאכיל את משפחתי באהבה וליצור עבורה אוכל טעים, בריא ומזין. עם הזמן התחביב הפך לצורך אמיתי. הבנות כבר לא אוכלות אוכל של ביה"ס או של הצהרון. האחריות על כל מה שהן אוכלות היא שלי ושל בעלי.
העולם עמוס במידע בענייני תזונה, מחקרים על מחקרים. כל אחד בטוח שהדרך שלו היא הנכונה והבריאה. על כל מחקר יש עשרה שסותרים אותו והעומס הזה מבלבל ומעוור וכבר קשה לדעת מה הכי נכון לעשות.

המזון לגוף הוא גם המזון לנשמה והמזון לנשמה משלים את המזון לגוף שלא יכול בלעדיו. אולי אין דרך אחת נכונה, אולי באמת לכל אחד הדרך הנכונה בשבילו ובריאה בשביל הגוף והנפש היחודיים לו. אני, בכל אופן, החלטתי לצאת למסע, לדרך חדשה, של לימוד גילוי ועזרה לי ולמי שאפגוש בדרך, אני מתחילה ללמוד במכון לתזונה אינטגרטיבית בניו יורק, זו נקודת ההתחלה.