הייתי רוצה לכתוב הייקו לכרובית אבל לא ממש מצליח לי.
ביאליק כתב עליה מרקדת עם הכרוב בערוגת הגינה, יונתן גפן ציין בחוכמה שהכי מצחיק זה להגיד כרובית. אז אני רק אבשל אותה וגם זה בלי לסבך יותר מדי.
כשמבשלים כרובית יש ריח בבית מהסוג שצריך להתרגל אליו, אבל היי, גם שמן כמהין מריח לא משהו אבל זכה ליחסי ציבור מרשימים.
היופי במתכוני כרובית הוא בפשטות שלהם. כרובית אפשר להכין בלי להתחכם יותר מדי ועדיין לקבל מאכל גורמה שאהוב על הרבה. מספיק להזכר בכרובית של אייל שני ובסרטון הגאוני שלו עם שחר סגל (מצרפת אותו אל דאגה).
אתמול הכנתי מתכון פשוט נוסף מכרובית שמצאתי באתר של גיל חובב שלקח אותו בכלל מהספר של שרי אנסקי. ניסיתי ואהבתי מאד וגם הילדות ובעיקר הילדה של השכנים... באמת, נראה לי שהיא תחזור בפעם הבאה שתריח ריח של כרובית מהקצה השני של הבניין.
המתכון דרש שני ניסיונות, הראשון עם כמות השמן המקורית (3 כפות) שהיתה לי מעט שמנונית מדי והשני היום עם פחות שמן, בעיניי הפעם השנייה הייתה יותר מוצלחת.
חשוב להבין, זה שמתכון לא מושלם בפעם הראשונה, לא הצליח, נשרף ושאר ירקות, לא צריך לייאש. אני אוהבת לבשל ויש לי ניסיון רב ויש לי ברזומה סירים שלמים שהלכו ישר לפח. עצוב, נכון, אבל ככה זה. זו המציאות ומנה טעימה של כרובית תעזור לכם להתמודד איתה.
(עוד יותר עצוב שצילמתי את הכרובית תמונה ממש יפה, מעלה אדים על רקע החלון, רק כדי לגלות בשמונה בערב שהכרטיס זיכרון לא היה במצלמה בכלל... אז התמונה לעייל היא מהאייפון בזמן ארוחת הערב.)
המרכיבים:
1 כרובית קטנה או 1/2 גדולה
כף שמן זית (במתכון המקורי יש 3 כפות)
מים
מלח
מה לעשות:
לשטוף את הכרובית ולקחת מחבת רחבה או סיר שטוח, לחתוך את הכרובית לחתיכות קטנות באורך 2-3 סנטימטרים בממוצע. לשים את חתיכות הכרובית במחבת, למלא מים עד חצי מגובה הכרובית ולהוסיף את כף השמן. להרתיח ולהעביר לאש בינונית עד שכל המים מתאדים. כשנגמרו המים להתחיל לערבב בעדינות, החלקים שהופכים חומים הם הכי טעימים. להמליח כמה שאוהבים (ואם אוהבים אפשר פלפל שחור, אצלי זה לא עובר את מבחן הילדות בגלל הצבע). וזהו, בתיאבון!
הייקו לכרובית יתקבל בתגובות בשמחה ועד אז, תהנו...
עשיתי, יצא מעולה. הכרובית ליוותה נהדר את מנת העוף ביין ושמנת ותפו"א מטוגנים בחמאה :-).
השבמחקנתתי לך קרדיט בפוסט אצלי בפרופיל :-)
מחקתודה :-) תנסי גם את זו מהסרטון בהזדמנות.
מחק