חג שמח וסלט משבעת המינים

כווווולם כבר כתבו בכל מקום אפשרי שבעצם אין בכלל קשר בין גבינות לשבועות. זה קצת כמו וולנטיין וחברות השוקולד בארה"ב. מישהו פה השתלט על חג השבועות. אל תכעסו, כשזה התחיל, באמת חשבו שזה הכי בריא שיכול להיות. היום יש לכל אחד ואחת בחירה וברירה, וכמו שאומרים ברוחניות מדוברת, זה לא טוב, זה לא רע, זה פשוט זה. או ביהדות, הרשות נתונה. עכשיו פשוט תבחרו מה נכון בשבילכם, כל האפשרויות פתוחות.

בחג שבועות מלמדים בבית הספר על שבעת המינים. כן, גם פה בגולה, עדיין אותם שבעת מינים, רק שפה זה קצת יותר יקר ולראייה: 

יצא מטושטש מההלם, $3 לתאנה אחת!!!

ובכל זאת השקעתי בסלט אחד נוסף לשולחן השבועות המפואר שלכם שבוודאי מלא ירקות ופירות וביכורים ככל שהיד משגת. יש לנו חגים חקלאיים, איזה כיף! 

אז רקחתי לי סלט וכדי לוודא שאני לא היחידה שאוהבת אותו, הזמנתי שופטת מקצועית במיוחד. שופטת קשוחה. אחת שלא מתפשרת על איכות! רצינית! שעוקפת בסיבוב את כל אלה ממאסטר שף וגורדון רמזי גם יחד! וזה מה שקרה:

חיסלה ישר מהצלחת של הצילומים, איזה כיף!

סלט של חיטה ירוקה, ברוטב טחינה סילאן ותאנים (שחייבים בכל מחיר).

1 כוס פריקי מבושלת לפי הוראות היצרן (ידעתם שבחיטה ירוקה אין גלוטן? Google it!)

10 זיתים פרוסים

חופן פטרוזיליה קצוצה

2 בצלים ירוקים קצוצים

2 תאנים יקרות ערך (תכלס אם אם היו עולות פחות הייתי עושה סלט גדול יותר)

לרוטב:

מיץ מלימון אחד גדול

מלח

כף סילאן

2 כפות טחינה גולמית

כף שמן זית

קצת מים אם צריך לדלל - כף או שתיים

נותנים לפריקי קצת להתקרר, פושר זה סבבה, מוסיפים את הירקות והרוטב ומערבבים. מוסיפים תאנים ונהנים. מינימום עבודה מקסימום טעם. כמו שאני אוהבת. 

בתיאבון!

חתונה אחת ושישה רולים של קיץ

איזה כיף לחזור הביתה, זה לא משנה אם הוא בישראל או בניו יורק או בכל מקום בעולם. העיקר זו ההרגשה של הבית. המיטה הנעימה שלי, הריח המוכר, האוויר של הבית. היינו בארץ לחתונה משפחתית משמחת וכיפית ובין לבין הכנסנו, עבודה, רופאים (הכל בסדר, טפו, טפו, טפו), סרט אחד ומליון ארוחות משפחתיות ומסעדות. כמו בביקור הקודם, גם הפעם נסעתי לאחותי להכין משהו לבלוג ולזכות בצילומים המופלאים שלה. איזה כיף לנו לעבוד ביחד. עם כל האוכל שהוגש לי כל הזמן ומזג האוויר הקיצי, הכי רציתי להכין ולאכול את האכול הכי קליל ובריא שעלה על דעתי.

ברשת הול פודס האמריקאית, אני עוברת כמעט כל יום חמישי. יום חמישי זה היו הכי מטורף בשבוע שלי, חוזרת מהעבודה בעיר, לוקחת את הקטנטונת שלי ושוב לעיר לקלינאית התקשורת שלה, דוחפת באמצע קניות, כי זה היום היחיד שיש לי בו אוטו ואז ממהרות הביתה להספיק לארוחת הערב. אחד היתרונות בתזונה שברובה צמחונית/טבעונית/לא מעובדת, היא העלות, אנחנו יכולים להשקיע במוצרים איכותיים מן הטבע ועדיין להוציא הרבה פחות כסף על אוכל מאשר קודם לכן. קנייה שבועית ברשת איכותית למזון בריא ואורגני בחלקו, עדיין זולה יותר ממה שקנינו עד לפני שנתיים באופן קבוע. 

לבנות אני בדרך אקנה לארוחת הערב של יום חמישי סושי, אושר גדול בשבילן ואפס הכנות בשבילי, אני לאחרונה התלהבתי מהרול ירקות. הם משקיעים בחיתוך מוקפד של הרול כדי שייראה כמו סושי, אבל בבית אני מעדיפה לאכול אותו כמו אגרול. בכלל, אני בעד כמה שפחות עבודה וזמן מקרש החיתוך ועד הצלחת. בייחוד בסוף יום עבודה. 

הרוטב שמלווה את הרולים בחנות, הוא רוטב בוטנים מושלם. ניתן לקנות אותו, אבל מבט מהיר על המרכיבים, שלח אותי לרקוח אותו בעצמי (תזונה לא מעובדת אמרנו) ויצא בריא וטעים מאד. 

זו ארוחה בריאה, טעימה ומרעננת, שלא לדבר על דיאטטית, רק על תשתגעו בגיזרת הרוטב. הכמות במתכון מספיקה ליותר מארוחה אחת ואפשר להשתמש בו גם על ירקות מאודים או מוקפצים. הוא באמת נהדר ויחזיק במקרר בטח שלושה ימים. 

6 רולים שמנמנים וכוס רוטב:

לרוטב:

3 כפות חמאת בוטנים (איכותית ועדיף חלקה)

3 כפות חומץ

1 כף סויה

1 כף סילאן

1 כפית ג'ינג'ר מגורר 

1 כפית צ'ילי פלייקס או כפית שמן צ'ילי 

1/4 כוס מים

לערבב היטב יחד - הכי טוב במעבד מזון. 

לרולים:

12 דפי אורז (הקטנים מספיקים)

4 גזר - מגורדים בפומפייה

1 מלפפון גדול - חתוך ל6 מקלות ארוכים

1 סלק קטן - לחתוך לגפרורים דקים או לגרד בפומפייה

1 חסה - להפריד לעלים 

חצי בצל סגול קטן - לחתוך לגפרורים

העבודה עם דפי האורז נוחה מאד בזוגות וככה גם הרול לא נקרע, לקחת קערה רחבה ולמלא במים, לשים זה 2 דפי אורז יחד (חופפים) ולתת להם להתחיל להתרכך. להניח אותם על הקרש (החסה השטופה תמשיך את תהליך הריכוך). לקחת עלה או שנים חסה לפי ההעדפה וקצת לשבור את הגבעול המרכזי כדי שיהיה קל לגלגל אחר כך ולהניח על דפי האורז.

לסדר כמו שמכינים סושי, את הגזר, המלפפון, הסלק והבצל. מפה יש 2 אופציות, לטפטף רוטב בפנים או לא (ואח"כ לטפטף על כל ביס). לגלגל את כל המרכיבים בתוך החסה ואז לגלגל ולסגור את עלה האורז.

אחרי שהם קצת יושבים על צלחת הגשה (נגיד אחרי 10 דק') יותר קל לחתוך אותם, אם אתם בקטע של לחתוך באמצע ולעשות רושם. 

ארוחה קלילה וטעימה ומשביעה (2 רולים לכל אחד). 

בתיאבון.

ושוב תודה לצלמת הבית סיגל בלייר-גת 

אולי שביתת האוכל באלעל זה לא כזה נורא?

אני כותבת את הפוסט הזה במטוס, בדרך לישראל. אל דאגה, האייפד במצב טיסה ויש סיכוי שנגיע בשלום.

איך האוכל במטוס? ככה ככה, לא משהו, אוכל מטוסים. אם לא טסים מחלקה ראשונה (לא שהיה לי העונג, ראיתי בסרטים) זה כנראה המקסימום שאפשר לעשות עם אוכל שמכינים במפעל שעות לפני ההגשה, מסיעים לשדה התעופה ומחממים אותו שוב. גם חוש הריח והטעם בטיסה מתעוות, מסתבר, בגובה טיסה ויש צורך לתבל את האוכל ביתר שאת כדי שנרגיש משהו. מה שאומר שיש בו יותר מלח, סוכר וכל הטוב הזה.

טיסה תמיד מרגישה לי כמו אזור זמן עצמאי מהכניסה לשדה, הזמן שלי מופקע על ידי גורמים חזקים ממני, חברות התעופה, משטרות הגירה, סוכנים כאלה ואחרים של הגבולות בין היבשות והמדינות. אין ממש קשר בין הזמן בשדה התעופה, במטוס, ארץ המוצא או היעד. אחרת באמת לא ברור לי עם איזה זמן הארוחות אמורות להסתנכרן. אפילו הצורך הזה במשהו קטן בשדה, הרי אם לא הייתי כאן, כבר הייתי בחלום השני לפחות. מאיפה זה בא לי? הגיע הזמן לעמוד בפרץ.

השעה 3:30 בלילה, ארוחת הערב מוגשת. בישראל 10:30 בבוקר. מעניין באיזה אזור בעולם צהריים עכשיו. אני עייפה מכדי לחשוב על זה. אוותר על הארוחה הזו, מהר להירדם לפני שהריח שלה יתפשט בכל המטוס. חוץ מזה, עדיין זוכרת איך נראה הבולונז של המטוס מפעמים קודמות, מנסה לחשוב איך הייתי מגיבה אם היו מגישים לי אותו במסעדה. הממממ, כנראה לא הייתי חוזרת לשם.

עוד לא שמעתי על מישהו שאכל במטוס ושמח בחלקו. אולי פשוט עדיף שלא. אז הנה כמה כללים לצירוף הבלתי אפשרי של טיסה ואוכל:

כלל ראשון: ביום לפני הטיסה לאכול קליל ולשתות הרבה מים, המטוס מייבש.

טיפ: אפשר לקנות בדיוטי פרי תפוח עץ ולשים בתיק (אם לא השתמשתם, אל תוציאו אותו מהמטוס בסוף הטיסה).

כלל שני: לגוף אין מושג לאן הוא טס ומה הפרש השעות במדינת היעד. כדאי לאכול במטוס כמו בארץ המוצא. אם זו שעת השינה בארץ המוצא, ארוחה נוספת היא פשוט, ארוחה נוספת. אם הגיע הבוקר בארץ המוצא ועוד לא זמן ארוחת הבוקר במטוס והרעב מתעורר, זה זמן התפוח! ממש אקדח שמופיע במערכה הראשונה וכל זה.

כלל שלישי ואחרון, אם ארוחה מוגשת בזמן מתאים ויש בה אוכל שנראה טוב, מה טוב. אני הסתדרתי יופי עם הפירות והגרנולה של ארוחת הבוקר. לא הייתי אוכלת משהו שלא נראה לי כמובן, אני לא בעונש. לפני כמה שנים שטסתי ליפן הגישו סושי, ברור שאכלתי, בלי קשר לשעה, לזמן ולמקום, חוויה ועוד במחלקת תיירים. גם בדרך להודו הייתי חייבת לנסות את מה שהגישו, כמו שאומרים, הסקרנות הרגה את החתול. מזל שלא אני הייתי החתול..

זהו, ואם אני קצת רעבה בסוף הטיסה, לא נורא, אף אחד עוד לא מת פה מרעב (לא כולל מלחמות עולם, אפריקה וכד׳)

אז תשתו הרבה מים, שיהיה בהצלחה ותהנו בחופשות הקיץ. 

קארי יפני ומדורת ל"ג בעומר - איך זה קשור בכלל?

בלי קשר לקארי יפני בכלל, שמתי לב שיש ויכוחים עקרוניים בארץ על עניין המדורות של ל"ג בעומר. אני חושבת שהיכולת הזו בארץ לא לקבל כלום כמובן מאליו ולהטיל ספק בהכל כולל מנהגים ארוכי ימים, היא מרשימה ומדהימה. אני מודה שאני פחות אוהבת שהויכוחים האלה תמיד נעשים בזעם. ואולי אי אפשר אחרת לשנות סדרי עולם?

פה בריברדייל ניו יורק, יש רק מדורה אחת להמון אנשים שמתכנסים יחד במתנ"ס השכונתי, עם כבאית בהיכון והמון מצב רוח לחגוג ולאכול המון פלאפל. עם ילדים כמובן, שרצים, משתוללים, צבועי פנים עם מוזיקה ברקע. יש משהו במדורה המונית ומאורגנת לכמה מאות אנשים. העובדה שכאן החלוקה לגילאים פחות מודגשת גם באירועים אחרים, יוצרת אווירה מאד משפחתית. הילדים הגדולים תמיד יעזרו לקטנים אם צריך ויש מודעות כזו, שמחלחלת לילדים, של קהילה. לא היה לי את זה בארץ, חגגנו עם הגן של הקטנה ואז בגן של הגדולה והקהילה הייתה פחות משמעותית. העירבוב הזה, נעים לכולנו וגם מקל על העניינים, ארוע אחד של כל המשפחה.

בקיצור, אני ממליצה בחום לעבור למדורות קהילתיות, בית ספריות, שכונתיות. יותר טוב לאוויר שאנחנו נושמים ויותר טוב לנו.

ולגבי הקארי היפני שהבטחתי. זו מנה קלה מאד להכנה שבמטבח היפני הביתי מתקתקים אותה לארוחת ערב כשאין זמן להשקיע, שזה אצלי ממש כל הזמן. ראיתי כבר יותר מתערובת אחת בחנויות וצריך לשים לב למידת החריפות. כשקניתי לא חריף בכלל הבנות טרפו, החריף שקניתי בטעות, נשאר רק למבוגרים.

אז מה יש בתערובת בעיקרון? כורכום, כוסברה מיובשת, כמון, פלפל שחור ואדום (או לא), ג'ינג'ר, הל, קינמון, ציפורן, זרעי שומר, כוכב אניס ואגוז מוסקט. יש תערובות מעובדות יותר, עם כל מני חומרים כימיים ויש שמוסיפים לתערובת גם סוכר, תבחרו על פי טעמכם ואפשר להכין לבד, נגיד אם יצאתם לחופש.

אז מה נכנס לתבשיל? ירקות, קארי ומים. פשוט נכון?
1 בצל
3 שיני שום
חצי קילו גזר גמדי (ברור שאפשר 3-4 גזרים רגילים חתוכים לפרוסות)
1 כרובית
1 ברוקולי
2 כפות תערובת קארי
מלח
מים - די הרבה,
*אם רוצים מנה עשירה יותר שניתן להגיש בלי תוספת פחממתית, אפשר להוסיף תפוחי אדמה וגם לבשל בנפרד כוס עדשים ולהוסיף לחמש דקות האחרונות של הבישול. אפשר גם לטגן קוביות טופו ולהוסיף.

כף או שתיים של שמן בסיר, להוסיף את אבקת הקארי ולערבב יחד, להוסיף את בצל והשום ולערבב 2 דקות ואז לערבב פנימה את כל הירקות, מלח ומים כמעט עד כיסוי, סנטימר מתחת לפני השטח זה סבבה. זהו! לבשל עד שהגזר רך כי הוא יותר עקשן.

בתיאבון וחג שמח!

אלה התעקשה להצטרף לתמונה ותוך כדי "רק לטעום" מהרוטב עם כפית

עד ליפן בדרך התבלינים

פפריקה מזכירה לי את סבתא שלי.
ליקריש מזכיר לי את הילדות,
כורכום מזכיר לי את הודו,
שומר מזכיר לי תינוקות
וחוואייג' מזכיר לי את פיליס גלזר...

מה? רגע, מההה? כן, פיליס גלזר. לפני אי אילו שנים בלימודי הבישול, היה שיעור עם פיליס גלזר. איך שהיא עפה שם על אבקות מרק, וואיי, וואיי, וואי. יותר מרחל טלשיר ואנונימוס יחד על סטייק. ובקיצור, אחרי השיעור הזה, אבקת מרק הייתה בעיניי לאקונומיקה ומאותו יום לא נכנסה לביתי ולמטבחי יותר. עד היום, גם עם הדור החדש של אבקות המרק הטבעיות, האורגניות וכיו', אני לא סומכת על אבקות מרק. בכלל המילה אבקה עושה לי הרגשה של טלק, וגם זה לא ממש בריא מסתבר.

אחרי שאבקות המרק הורחקו מביתי, חיפשתי פתרונות אחרים לתיבול מרק. ככה גיליתי את החוואייג' למרק. החוואייג' הוא תערובת תבלינים הכוללת כורכום (שסגולתיו הרפואיות כבר פורסמו בכל מקום) וכמון ופטרוזיליה או כוסברה מיובשת ופלפל שחור והל וחילבה ונתון לשינויים לפי מי שמייצר אותו. אם קניתם בחנות שמכינה בעצמה, תשאלו מה יש בתערובת או דרך יצרן תעשייתי, כל עוד אין מרכיבים לא ברורים (חומרי טעם וצבע, אותיות ומספרים לא ברורים).מאז החוואייג' הוא תבלין בסיסי אצלי, למרקים, לתפוחי אדמה בתנור ולהרבה תבשילים אחרים.

כשמבשלים הרבה בבית ובעיקר ירקות, התבלינים הם שיתנו את הטעם והצבע היחודיים ותבשיל. אם בא לכם סין או הודו או אולי דווקא צרפת או איטליה. תבלינים הם שיקחו אתכם למחוזות ולארצות הללו לארוחת הערב.

כשאני נוסעת לטיולים, אני חוזרת תמיד עם לפחות אחד מטעמי המקום. כבר הבאתי תערובת עשבי תיבול יבשים מכרתים, לפזר על סלט או על תפוחי אדמה בתנור. תערובת תבלינים מאיטליה לפסטה. קניתי בפנסילווניה בחבל האיימיש, צנצנת בייבי סלקים משומרים וכמובן גראם מסלה מהודו. קיבלתי פפריקה מהונגריה ולאחרונה גם מגוון תבלינים מקמבודיה מקרובי משפחה שביקרו שם. כשאני מבשלת אני יוצאת למסע, עוצמת את העיניים ומחליטה איפה אני רוצה לאכול היום.

בערך חצי מהתבלינים שלי

היום, אני רוצה לאכול ביפן, או נכון יותר אצל אחותי שלמדה,כשעוד גרה בטוקיו, להכין שני סוגים של קארי ירקות מופלא אחד אצל השכנה שלה, והשני מהגב של אריזת ממרח הקארי.

הראשון מבוסס על חלב קוקוס (השני יחכה לפוסט הבא, אז אם תראו תערובת קארי יפנית, תקנו...):

כרובית או ברוקולי או שניהם, חתוכים לפרחים
כוס אפונה (קפואה ושטופה)
חצי חבילת טופו (קשה) חתוך לקוביות, ומושחם עם מעט שמן קוקוס במחבת
פחית של חלב קוקוס (אני מוסיפה מים אפשר להוסיף עוד חלב קוקוס, אפשר גם פחות חלב ויותר מים, תלוי בערך הקלורי המתאים לכם)
1 כף משחת קארי תאילנדי (אפשר ירוק, אפשר אדום, אפשר לשים יותר אם אוהבים מאד חריף)
1-2 סנטימטרים של ג'ינג'ר מגורר (או קוביה או שתיים של דורות)
1/4 כוס סויה (במקור זה 2 כפות רוטב דגים למי שרוצה)
2-3 עלי קפיר ליים (כשלא מצאתי כאלה פשוט ויתרתי עליהם)
בעיני חלב הקוקוס עושה את הכל מספיק מתוק, אבל אפשר להוסיף מעט ממתיק אם רוצים

בסיר, מחממים את הקארי עם השמן עד שעולה ריח חזק, מוסיפים את הג'ינג'ר, מערבבים טוב ומוסיפים את החלב קוקוס, הסויה ועלי הקפיר ליים. מוסיפים את הירקות ומים (או עוד פחית נוספת של חלב קוקוס) עד 2 סנטימטר מתחת לגובה הירקות, מביאים לרתיחה, מוסיפים את הטופו ומבשלים עד שהכל רך, בערך 20 דקות.

אוכלים את זה עם אורז לבן במקור, אבל אפשר עם כל פחמימה כמעט ואפשר גם בלי.
בתיאבון!

מה חדש וטוב מאז שהתחלתי

נפלתי ברחוב שבוע שעבר, באמצע הרחוב! החלקתי על חתיכת נייר שנרטבה בגשם הבלתי פוסק ונפלתי על התחת! באופן מפתיע שתי המחשבות הראשונות שלי היו חיוביות. טוב לא בדיוק, הראשונה הייתה "שיט, נפלתי באמצע הרחוב, רטוב פה". השנייה הייתה, איזה מזל שעקפתי לפני כמה מטרים את הסיני הזקן והכפוף ההוא, אם הוא היה מחליק, זה היה אסון, הוא היה בטוח שובר משהו והשלישית הייתה, וואלה התרגילי בטן האלה באמת עובדים.

הבטחתי לעדכן בענייני פעילות גופנית והזהרתי ואמרתי שזה לא התחום שלי ושאצנית אולימפית לא תצא ממני, אז אני עומדת בהבטחות שלי.

אחרי המחשבות וההתלבטויות ואינספור ניסיונות העבר, החלטתי לשלב את הספורט שלי כמו שעושים כל דבר אחר, כמו שנושמים וכמו שנועלים נעליים. כחלק מסדר היום. ראיתי שנחמד לי בעיקר ללכת אז הוספתי הליכות שחלק מהיום שלי. ההליכה לרכבת בבוקר הפכה לקבועה, התחלתי גם לחזור מהרכבת ברגל. הרכבת נמצאת במורד גבעה די תלולה והחזרה מאתגרת, כמעט והצלחתי גם להתגבר על המחסום הפסיכולוגי של להגיע 10 דקות מאוחר יותר מהשאטל (הוא עוקף אותי בסיבוב אחרי שהוא כבר יוצא לדרך)

, אני עדיין עובדת על זה. האיחור הזה מפריע לי הרבה יותר מאשר לבנות שלי שזוכות בעוד 10 דקות של טלוויזיה לפני הכנת השיעורים כנראה בטוח!

הנוף מתחנת הרכבת שלי

כשאני צריכה להגיע לעיר, לפגישה עם חברה או לכל מקום אחר, אני יורדת מהאוטובוס הרבה לפני ונהנית מהטיול ברחובות העיר וגם עם הילדות אני הולכת לכל מקום, או יותר נכון מנסה לשמור על הקצב שלהן על הקורקינטים. 

לגבי תרגילי הבטן, לפני חודשיים בערך, ראיתי בריפרוף כתבה ב Ynet על אתגר בטן סטטי. לא ממש התעמקתי אבל זה נשאר בזיכרון והחלטתי לנסות. התרגיל נראה כמו שכיבת סמיכה כשנשענים על האמות ולא על כפות הידיים. גוף ישר (לא להרים טוסיק) ו...זהו. התחלתי כל בוקר ב 20 שניות, ככה שבוע. ואז כל שבוע מוסיפים 10 שניות, כשהמטרה להגיע לשתי דקות. כל פעם שמעלים את הזמן, זה קשה אבל לא בלתי אפשרי והעבודה הזו על מרכז הגוף מאד מחזקת את כל הגוף, תורמת ליציבה וכן, גם מעצבת. 

כשנפלתי ברחוב, ממש הרגשתי שהגוף שלי הגן על עצמו בזכות החיזוק הזה. זה הפתיע אותי מאד לטובה.

אני מרגישה שהלימודים ובעיקבותיהם, הניסיונות השונים באכילה בריאה יותר והבחירה במה שמתאים ועוזר לי וכן גם העובדה שאני זזה יותר, מתחילים להשפיע עלי. אני ישנה הרבה יותר טוב, ירדתי קצת במשקל וגם המיגרנות שיש לי מדי פעם פחתו באופן משמעותי (וחטפתי אותה בהפוכה אחרי סופ"ש של פיצות וג'אנק פוד). זה מדהים כמה שאנחנו יכולים לשלוט בבריאות שלנו וכמה כל ביס שמכניסים לפה משפיע עליה. זה דבר אחד לדעת את זה וזה דבר שני ממש להרגיש את ההשפעות. לא האמנתי כשהלילות שלי הפכו לרגועים והשינה שלי לעמוקה, כי היא אף פעם לא הייתה כזו, אבל אחרי שראיתי את ההשפעה הדיי מיידית של ג'אנק פוד על הכל בעצם, גם השינה וגם כאבי הראש, נבהלתי לרגע. מה? אני לא אוכל יותר את האוכל הכיפי הזה? קשה לי לענות על זה עכשיו. קשה לי לשים את איכות החיים שלי על המאזניים עם פיצה בצד השני ולהגיד שפיצה חשובה יותר. 

אז אני מבטיחה שוב להמשיך ללמוד ולעבוד ולהשתפר ולהבין יותר ואולי אז יהיה לי קל יותר להחליט.

ולמרות שזה היה אתמול, חג עצמאות שמח!