אני כותבת את הפוסט הזה במטוס, בדרך לישראל. אל דאגה, האייפד במצב טיסה ויש סיכוי שנגיע בשלום.
איך האוכל במטוס? ככה ככה, לא משהו, אוכל מטוסים. אם לא טסים מחלקה ראשונה (לא שהיה לי העונג, ראיתי בסרטים) זה כנראה המקסימום שאפשר לעשות עם אוכל שמכינים במפעל שעות לפני ההגשה, מסיעים לשדה התעופה ומחממים אותו שוב. גם חוש הריח והטעם בטיסה מתעוות, מסתבר, בגובה טיסה ויש צורך לתבל את האוכל ביתר שאת כדי שנרגיש משהו. מה שאומר שיש בו יותר מלח, סוכר וכל הטוב הזה.
טיסה תמיד מרגישה לי כמו אזור זמן עצמאי מהכניסה לשדה, הזמן שלי מופקע על ידי גורמים חזקים ממני, חברות התעופה, משטרות הגירה, סוכנים כאלה ואחרים של הגבולות בין היבשות והמדינות. אין ממש קשר בין הזמן בשדה התעופה, במטוס, ארץ המוצא או היעד. אחרת באמת לא ברור לי עם איזה זמן הארוחות אמורות להסתנכרן. אפילו הצורך הזה במשהו קטן בשדה, הרי אם לא הייתי כאן, כבר הייתי בחלום השני לפחות. מאיפה זה בא לי? הגיע הזמן לעמוד בפרץ.
השעה 3:30 בלילה, ארוחת הערב מוגשת. בישראל 10:30 בבוקר. מעניין באיזה אזור בעולם צהריים עכשיו. אני עייפה מכדי לחשוב על זה. אוותר על הארוחה הזו, מהר להירדם לפני שהריח שלה יתפשט בכל המטוס. חוץ מזה, עדיין זוכרת איך נראה הבולונז של המטוס מפעמים קודמות, מנסה לחשוב איך הייתי מגיבה אם היו מגישים לי אותו במסעדה. הממממ, כנראה לא הייתי חוזרת לשם.
עוד לא שמעתי על מישהו שאכל במטוס ושמח בחלקו. אולי פשוט עדיף שלא. אז הנה כמה כללים לצירוף הבלתי אפשרי של טיסה ואוכל:
כלל ראשון: ביום לפני הטיסה לאכול קליל ולשתות הרבה מים, המטוס מייבש.
טיפ: אפשר לקנות בדיוטי פרי תפוח עץ ולשים בתיק (אם לא השתמשתם, אל תוציאו אותו מהמטוס בסוף הטיסה).
כלל שני: לגוף אין מושג לאן הוא טס ומה הפרש השעות במדינת היעד. כדאי לאכול במטוס כמו בארץ המוצא. אם זו שעת השינה בארץ המוצא, ארוחה נוספת היא פשוט, ארוחה נוספת. אם הגיע הבוקר בארץ המוצא ועוד לא זמן ארוחת הבוקר במטוס והרעב מתעורר, זה זמן התפוח! ממש אקדח שמופיע במערכה הראשונה וכל זה.
כלל שלישי ואחרון, אם ארוחה מוגשת בזמן מתאים ויש בה אוכל שנראה טוב, מה טוב. אני הסתדרתי יופי עם הפירות והגרנולה של ארוחת הבוקר. לא הייתי אוכלת משהו שלא נראה לי כמובן, אני לא בעונש. לפני כמה שנים שטסתי ליפן הגישו סושי, ברור שאכלתי, בלי קשר לשעה, לזמן ולמקום, חוויה ועוד במחלקת תיירים. גם בדרך להודו הייתי חייבת לנסות את מה שהגישו, כמו שאומרים, הסקרנות הרגה את החתול. מזל שלא אני הייתי החתול..
זהו, ואם אני קצת רעבה בסוף הטיסה, לא נורא, אף אחד עוד לא מת פה מרעב (לא כולל מלחמות עולם, אפריקה וכד׳)
אז תשתו הרבה מים, שיהיה בהצלחה ותהנו בחופשות הקיץ.
איך האוכל במטוס? ככה ככה, לא משהו, אוכל מטוסים. אם לא טסים מחלקה ראשונה (לא שהיה לי העונג, ראיתי בסרטים) זה כנראה המקסימום שאפשר לעשות עם אוכל שמכינים במפעל שעות לפני ההגשה, מסיעים לשדה התעופה ומחממים אותו שוב. גם חוש הריח והטעם בטיסה מתעוות, מסתבר, בגובה טיסה ויש צורך לתבל את האוכל ביתר שאת כדי שנרגיש משהו. מה שאומר שיש בו יותר מלח, סוכר וכל הטוב הזה.
טיסה תמיד מרגישה לי כמו אזור זמן עצמאי מהכניסה לשדה, הזמן שלי מופקע על ידי גורמים חזקים ממני, חברות התעופה, משטרות הגירה, סוכנים כאלה ואחרים של הגבולות בין היבשות והמדינות. אין ממש קשר בין הזמן בשדה התעופה, במטוס, ארץ המוצא או היעד. אחרת באמת לא ברור לי עם איזה זמן הארוחות אמורות להסתנכרן. אפילו הצורך הזה במשהו קטן בשדה, הרי אם לא הייתי כאן, כבר הייתי בחלום השני לפחות. מאיפה זה בא לי? הגיע הזמן לעמוד בפרץ.
השעה 3:30 בלילה, ארוחת הערב מוגשת. בישראל 10:30 בבוקר. מעניין באיזה אזור בעולם צהריים עכשיו. אני עייפה מכדי לחשוב על זה. אוותר על הארוחה הזו, מהר להירדם לפני שהריח שלה יתפשט בכל המטוס. חוץ מזה, עדיין זוכרת איך נראה הבולונז של המטוס מפעמים קודמות, מנסה לחשוב איך הייתי מגיבה אם היו מגישים לי אותו במסעדה. הממממ, כנראה לא הייתי חוזרת לשם.
עוד לא שמעתי על מישהו שאכל במטוס ושמח בחלקו. אולי פשוט עדיף שלא. אז הנה כמה כללים לצירוף הבלתי אפשרי של טיסה ואוכל:
כלל ראשון: ביום לפני הטיסה לאכול קליל ולשתות הרבה מים, המטוס מייבש.
טיפ: אפשר לקנות בדיוטי פרי תפוח עץ ולשים בתיק (אם לא השתמשתם, אל תוציאו אותו מהמטוס בסוף הטיסה).
כלל שני: לגוף אין מושג לאן הוא טס ומה הפרש השעות במדינת היעד. כדאי לאכול במטוס כמו בארץ המוצא. אם זו שעת השינה בארץ המוצא, ארוחה נוספת היא פשוט, ארוחה נוספת. אם הגיע הבוקר בארץ המוצא ועוד לא זמן ארוחת הבוקר במטוס והרעב מתעורר, זה זמן התפוח! ממש אקדח שמופיע במערכה הראשונה וכל זה.
כלל שלישי ואחרון, אם ארוחה מוגשת בזמן מתאים ויש בה אוכל שנראה טוב, מה טוב. אני הסתדרתי יופי עם הפירות והגרנולה של ארוחת הבוקר. לא הייתי אוכלת משהו שלא נראה לי כמובן, אני לא בעונש. לפני כמה שנים שטסתי ליפן הגישו סושי, ברור שאכלתי, בלי קשר לשעה, לזמן ולמקום, חוויה ועוד במחלקת תיירים. גם בדרך להודו הייתי חייבת לנסות את מה שהגישו, כמו שאומרים, הסקרנות הרגה את החתול. מזל שלא אני הייתי החתול..
זהו, ואם אני קצת רעבה בסוף הטיסה, לא נורא, אף אחד עוד לא מת פה מרעב (לא כולל מלחמות עולם, אפריקה וכד׳)
אז תשתו הרבה מים, שיהיה בהצלחה ותהנו בחופשות הקיץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה