אז מה אתם אומרים על חלבונים? ובלוג יפייפה אחד.

למה כולם רבים על חלבונים? מצד אחד ברור שצריך לאכול חלבונים, למדנו את זה אי שם בבית הספר היסודי. חומצות אמינו שמצטרפות לשרשראות ארוכות ליצירת חלבונים שהגוף צריך, זוכרים? מכאן ועד להחליט איזה סוג של חלבונים כדאי לצרוך יש דרך ארוכה. נתחיל עם הרגלים. עם מה באתם מהבית. רובנו באנו מבית שהמנה המרכזית על השולחן בארוחה היא חלבון מהחי כלשהו וסביבו תוספות. הכי קל בעולם לזרוק חתיכת בשר/דג למחבת או בתנור וסביב זה לארגן ארוחה. הכי קל בעולם לארגן חביתה ולחתוך כמה ירקות. אז למה לא בעצם?

מה ההבדל בין הבשר שאכלו ההורים שלנו כילדים לבשר היום? קשה לי להגיש בוודאות. אני רק יכולה להגיד שפה בארה"ב הבחירה היום היא אינסופית ומכל מה שאין בבשר הטוב יותר, קצת מבהיל מה יש בבשר הפחות טוב. כמו הורמונים, אנטיביוטיקה, המזון שהחיות ניזונות ממנו ועוד. לעמוד מול דוכן דגים ולנסות להכריע בין דג מהטבע, לעומת דג בריכות אורגני, לעומת דג בריכות לא אורגני אבל שאכל רק אוכל טבעי, קצת מוציא לי את החשק מלהחליט בכלל.

הנקודה היא שלא משנה איך אסתכל על זה, אם אבחר לאכול חיות או לא מכל סיבה שהיא. אין דרך להתחמק מההבנה שאם כולנו נאכל חיות כל יום, העולם שלנו לא יעמוד במעמסה האקולוגית. כמות שטחי היערות והטבע ששוטחו כדי לפנות מקום לגידול חיות לשחיטה, כדי שאנחנו נאכל אותם, היא לא הגיונית. כמה אבסורדי זה שהפלוצים של החיות מעמיסים על האטמוספירה. כמה מטורף לחשוב שאם היינו משתמשים באותם שטחים לגידולים שיאכילו את אוכלוסיית העולם, היו היו הרבה פחות אנשים רעבים בעולם והרבה יותר חמצן לכולנו.

מעבר לזה, מה זה עושה לגוף שלי? אני תמיד זוכרת את השלט הגדול הזה בבני ברק "אמא, הבטחת לנו עוף לשבת". למה באמת צריך יותר מעוף לשבת? תמיד יהיו מחקרים שיגידו שחייבים בשר בגלל החלבון וה B12, תמיד יהיו מחקרים שיגידו שזה שטויות ואפשר להסתפק בחלבון מקטניות וירקות ירוקים. מדע התזונה, כנראה, תמיד יהיו רצוף סתירות בעיקר בגלל שכל אחד מגיב שונה להרכבים שונים של אוכל. מישהו שפרח על פליאו או אטקינס ומישהו שנהייה מזה ממש חולה. ספורטאי טבעוני ומישהו שאין לו טיפת אנרגיה כשהוא חי על דיאטה טבעונית.

אז מה לעשות, לבדוק. להקשיב לגוף ולהתחשב בסביבה. איך את מרגישה אחרי ארוחת בוקר שיש בה ביצה? אנרגטית? מנומנמת?איך אחרי ארוחת בוקר של פירות? של שייק ירוק? צריך לקחת את הזמן ולנסות.

לביבות דוחן עם ביצה עלומה ממהבלוג היפייפה What should I eat for breakfast today 

קראמבל פירות קראנצ'י במיוחד

לאכול נקי ובריא, זה מבחינתי לנסות לאכול כמה שיותר קרוב למקור. אוכל שהוא פחות מעובד. המטרה שרוב האוכל שלי יהיה כזה ואז אני נחשפת פחות למה שתעשיית המזון חושבת שאני צריכה לאכול ואוכל יותר מה שאני חושבת שאני צריכה לאכול. הגיוני?

זה מתחיל להסתבך לי כשצריך להכין עוגות או עוגיות או כל מה שלא עשוי מירקות ופירות. תמיד איכשהו משתרבבת לי לשם איזו אבקה שהכינו במפעל מרוחק והיכולת שלי לדעת מה יש שם בדיוק היא מוגבלת. 

לכבוד חג החנוכה הוזמנו להדליק נרות, כמעט כל יום במקום אחר. זה כיף גדול ואווירת החג מורגשת מאד גם פה בניו יורק. בדרך כלל אני מזמינה אלי לנר אחד. השנה אמממ לא ממש. למה? אז ככה, יש לי עוזרת פעם בשבועיים, מרגריטה קוראים לה. לפעמים היא באה עם אחותה תרזה. השנה יצא שהיא הגיעה בדיוק בנר הראשון של חנוכה. אני בן אדם נחמד (כך אומרים) אבל יש גבול גם לזה, להזמין אלי הביתה המוני ילדים בלי תקווה לעוזרת באופק, צר לי, קטונתי, אין בי גדלות נפש שכזו ולכן, השנה נתארח. 

ואם עוד לא יצא לכם לקרוא את השיר המקסים שמסתובב על הנושא בפייסבוק, אתם חייבים להכיר את הדף "שירים קטנים", אני אשתף אצלי ובינתיים, הנה הוא:

אֵין הַיּוֹם פַּסְטָה
הָעוֹזֶרֶת הָיְתָה
מָה פִּתְאוֹם שְׁנִיצֶל
גַּם לֹא חֲבִיתָה
הִיא קִירְצְפָה אֶת הַכִּירַיִים
הֵן נִרְאוֹת כְּמוֹ מַרְאָה
אָז שׁוּם דָּבָר עִם מַיִם
שֶׁמֶן אוֹ חֶמְאָה

אֵין הַיּוֹם פֶּטֶל
שׁוֹקוֹ אוֹ תַּפּוּזִים
הָעוֹזֶרֶת הָיְתָה
לֹא צָרִיךְ לְהַגְזִים
סוֹף סוֹף לָרִיצְפָּה
יֵשׁ צֶבַע אָפוֹר
אָז מַיִם, רַק מַיִם
וּמֵעַל הַכִּיּוֹר

וּבְלִי לְהִסְתּוֹבֵב
יוֹתֵר מִדַּי בְּלִי סִיבָּה
רַק פִּיקּוּחַ נֶפֶשׁ
הָעוֹזֶרֶת הָיְתָה

מָה פִּתְאוֹם חֲבֵרִים?
אֲנִי אֲפִילּוּ שׁוֹקֶלֶת
אִם לְהַכְנִיס אֶתְכֶם הַבַּיְתָה
הָיְתָה פֹּה עוֹזֶרֶת!
אָז בַּחוּץ נַעֲלַיִים
וְיָשָׁר לְמִקְלַחַת
בְּלִי הַרְבֵּה מַיִם
וְכוּלָּם עוֹשִׂים יַחַד

וּבַלַּיְלָה דִּיר בָּאלָאק
אַתֶּם יוֹצְאִים מֵהַמִּיטָּה
אֲפִילּוּ לֹא לְפִּיפִּי
הָעוֹזֶרֶת הָיְתָה

ברור עכשיו?

לנר השני הבאתי איתי קראמבל שיבולת שועל, קל מאד להכנה והכי טוב להכניס אותו לתנור כך שיהיה מוכן לסוף הארוחה, אז הוא הכי קראנצ'י וטעים ויש שאומרים שעם גלידה הוא בכלל... 

אז ככה:

לחמם תנור ל 350 פרנהייט או 180 צלזיוס ולאסוף:

2-3 כוסות של פירות חתוכים, לי היו בפריזר אוכמניות ו2 נקטרינות חתוכות וקפואות שנשארו מהקיץ, בפעם הבאה אנסה עם תפוחים וצימוקים.

1/3 כוס מייפל לפירות

1-2 כף חמאת שקדים - לא חובה והכמות לפי העדפתכם)

2 כוסות שיבולת שועל גסה (לא אינסטנט)

1/3 כוס שמן קוקוס (בעונה הזו הוא מאד מוצק)

2/3 כוס מייפל

1/2 כפית קינמון

בקערה, לערבב את הפירות החתוכים עם חמאת השקדים והמייל, ככה: 

להעביר לתבנית מתאימה לתנור, ובקערת העירבוב לערבב עכשיו (לא, אין צורך לשטוף בין לבין) את שיבולת השועל, שמן הקוקוס, קינמון ומייפל ולצפות את הפירות שבתבנית בתערובת. הנה, ככה מתחילים:

את הכל מעבירים לתנור החם לשעה בערך, זה מוכן כששיבולת השועל שחמחמה וקראנצ'ית, פשוט תיגעו בה (בזהירות, זה חם), הנה, ככה: 

וזהו.

בתיאבון וחג שמח!

אנטי או פרו ביוטיקה?

הגוף שלי הוא המעבדה שלי. אני עושה עליו המון נסיונות. הוא מערכת סבוכה שמנוהלת על ידי מחשב שעובד ביעילות מדהימה. הוא לא מחסיר פעימת לב בלי סיבה ממש טובה, הוא לא שוכח לנשום גם שאני נרדמת ושוכחת לרדת תחנה ברכבת. הוא כל כך הרבה יותר מאורגן ממני בכל יום ובכל שעה שלפעמים אני מניחה שהוא קצת נעלב כשאני שוכחת לשתות כוס מים או לחילופין את הארנק בבית, כן אני קצת חובבנית לעמותו.

באמת, הפער בין רמת התיפעול של הגוף שלי את עצמו ורמת התיפעול שלי אותו, הוא די משמעותי כשחושבים על זה. אם הוא יכול היה לדבר הוא בטח היה קצת מתמרמר עלי, בכל זאת הוא נושא גנים פולניים כשרים למהדרין.

היינו נפגשים לארוחת צהריים למשל, הוא היה יושב למולי בפרצוף רציני ואומר בוודאי, נירית, יש כמה נושאים שרציתי להעלות בפגישה ביננו. בהתחלה, אני מניחה, הוא היה סוקר את יחסינו ותרומתו למצב, כמות שעות העבודה שהשקיע, כולל שעות נוספות. איך מעולם לא שבת, תמיד עבד לילות, שבתות וחגים ללא תלונה. איך כשהייתי קטנה ונפלתי פעמים אין ספור, שוב ושוב נפצעו הברכיים והוא מצידו, הגליד וסגר את הפצע, רק כדי שיפתח שוב ברכיבה הבאה על האופניים או בקפיצה האתגרית הבאה משלוש מדרגות יחד. מעולם, לא התלונן ורק לעיתים רחוקות דרש מנוחה שגם בה המשיך לעבוד, לתחזק, להפעיל, לשלוח הורמונים למלא תפקידים ואנזימים וכל שאר השליחים. ואני אקשיב ואשמע ואבין ואפילו אודה לו.

ואז הוא ישאל, אז מה היה בשבוע האחרון? ואני אאלץ להסביר, אז תשמע. היתה בעיה, נדרש פיתרון מהיר, אני באמת מצטערת. אלון נסע ונשארתי לבד עם שתי הבנות והשן כאבה. אני יודעת, בדרך כלל קצת מיי מלח ואתה מתגבר, אבל פחדתי שאשאר עם שתיהן לבד והמצב יתדרדר ובפעם האחרונה שכאבה לי שן, זה היה ממש נורא ולא סיפרתי לך, אבל טיפולי שיניים בארה"ב, זה נורא יקר, הביטוח לא מכסה. אני באמת מצטערת, אבל הייתי חייבת לבחור, אנטיביוטיקה או לקחת סיכון ולראות מה יהיה. באמת סליחה.

נו, הוא ישאל, זה היה שווה את זה? אני לא בטוחה. הדלקת בשן חלפה, אבל ההשפעה של האנטיביוטיקה היתה די קשה.
מה הרגשת? אז ככה, תוצאות המעבדה האישית שלי היו לא טובות במיוחד. כאבי בטן כל השבוע, קצת כאב ראש, עייפות מרגיזה ואפילו מצב רוח דיי מבאס אני מודה. אז למה לא לקחת פרוביוטיקה מההתחלה? אתה צודק, הייתי צריכה. בהתחלה חשבתי שאני סתם מגזימה. חשבתי שהכאב בטן מקרי, שאולי אכלתי משהו שלא הסתדר. לא באמת הקשבתי לך.
ואז הוא יביט ויסלח כמו תמיד (אני מקווה) ויחזיר את המצב לקדמותו והכל יסתדר גם הפעם. היכולת הזו של הגוף לרפא את עצמו , אם רק נותנים לו, באמת מעורר השתאות. ומה הוא בסך הכל מבקש? אוכל טוב, קצת רוגע, שמחה ולנסות להמנע ממה שמזיק לו. לא מופרך ולא מאד מסובך.

הגוף שלי היה המעבדה שלי כל השנה האחרונה, ניסיתי עליו סוגים שונים של אכילה בגלל הלימודים. ניסיתי עליו רק דברים טובים כמובן והוא החזיר לי מיד בדיווחים מאד מדוייקים. הוספתי מים, הרגשתי וראיתי תוצאות, הוספתי ירקות ופירות, הורדתי ברעלנים מכל מיני סוגים וזה מדהים כמה מהר הרגשתי בתוצאות.

השבוע הניסוי נערך שלא מתוך כוונה ומודעות, אבל גם הפעם קיבלתי תוצאות מיידיות. אני לא נגד תרופות ואנטיביוטיקה בכלל, אחרת אני מניחה שלא הייתי לוקחת. כשנולדתי חליתי די מהר ולולא כמויות די גדולות של אנטיביוטיקה, כנראה שלא הייתי כותבת את השורות האלה כלל ואני לחלוטין מודעת ליתרונות הרפואה המודרנית ומוכירה תודה רבה על קיומה. היא הצילה כמה אנשים שאני אוהבת ועדיין מצילה. מצד שני ובעיקר אחרי השבוע, אני גם מבינה באופן הכי מוחשי, כמה אני צריכה גם לשמור על עצמי מפני הפגיעה שתרופות יכולות לגרום וזה אפילו בלי שימוש לקוי.

ורק כדי לסבר את האוזן (או את העין במקרה הזה), טעויות בשימוש בתרופות הן הסיבה השלישית למוות בארצות הברית (אחרי מחלות לב וסרטן), שלא נדע.