הגוף שלי הוא המעבדה שלי. אני עושה עליו המון נסיונות. הוא מערכת סבוכה שמנוהלת על ידי מחשב שעובד ביעילות מדהימה. הוא לא מחסיר פעימת לב בלי סיבה ממש טובה, הוא לא שוכח לנשום גם שאני נרדמת ושוכחת לרדת תחנה ברכבת. הוא כל כך הרבה יותר מאורגן ממני בכל יום ובכל שעה שלפעמים אני מניחה שהוא קצת נעלב כשאני שוכחת לשתות כוס מים או לחילופין את הארנק בבית, כן אני קצת חובבנית לעמותו.
באמת, הפער בין רמת התיפעול של הגוף שלי את עצמו ורמת התיפעול שלי אותו, הוא די משמעותי כשחושבים על זה. אם הוא יכול היה לדבר הוא בטח היה קצת מתמרמר עלי, בכל זאת הוא נושא גנים פולניים כשרים למהדרין.
היינו נפגשים לארוחת צהריים למשל, הוא היה יושב למולי בפרצוף רציני ואומר בוודאי, נירית, יש כמה נושאים שרציתי להעלות בפגישה ביננו. בהתחלה, אני מניחה, הוא היה סוקר את יחסינו ותרומתו למצב, כמות שעות העבודה שהשקיע, כולל שעות נוספות. איך מעולם לא שבת, תמיד עבד לילות, שבתות וחגים ללא תלונה. איך כשהייתי קטנה ונפלתי פעמים אין ספור, שוב ושוב נפצעו הברכיים והוא מצידו, הגליד וסגר את הפצע, רק כדי שיפתח שוב ברכיבה הבאה על האופניים או בקפיצה האתגרית הבאה משלוש מדרגות יחד. מעולם, לא התלונן ורק לעיתים רחוקות דרש מנוחה שגם בה המשיך לעבוד, לתחזק, להפעיל, לשלוח הורמונים למלא תפקידים ואנזימים וכל שאר השליחים. ואני אקשיב ואשמע ואבין ואפילו אודה לו.
ואז הוא ישאל, אז מה היה בשבוע האחרון? ואני אאלץ להסביר, אז תשמע. היתה בעיה, נדרש פיתרון מהיר, אני באמת מצטערת. אלון נסע ונשארתי לבד עם שתי הבנות והשן כאבה. אני יודעת, בדרך כלל קצת מיי מלח ואתה מתגבר, אבל פחדתי שאשאר עם שתיהן לבד והמצב יתדרדר ובפעם האחרונה שכאבה לי שן, זה היה ממש נורא ולא סיפרתי לך, אבל טיפולי שיניים בארה"ב, זה נורא יקר, הביטוח לא מכסה. אני באמת מצטערת, אבל הייתי חייבת לבחור, אנטיביוטיקה או לקחת סיכון ולראות מה יהיה. באמת סליחה.
נו, הוא ישאל, זה היה שווה את זה? אני לא בטוחה. הדלקת בשן חלפה, אבל ההשפעה של האנטיביוטיקה היתה די קשה.
מה הרגשת? אז ככה, תוצאות המעבדה האישית שלי היו לא טובות במיוחד. כאבי בטן כל השבוע, קצת כאב ראש, עייפות מרגיזה ואפילו מצב רוח דיי מבאס אני מודה. אז למה לא לקחת פרוביוטיקה מההתחלה? אתה צודק, הייתי צריכה. בהתחלה חשבתי שאני סתם מגזימה. חשבתי שהכאב בטן מקרי, שאולי אכלתי משהו שלא הסתדר. לא באמת הקשבתי לך.
ואז הוא יביט ויסלח כמו תמיד (אני מקווה) ויחזיר את המצב לקדמותו והכל יסתדר גם הפעם. היכולת הזו של הגוף לרפא את עצמו , אם רק נותנים לו, באמת מעורר השתאות. ומה הוא בסך הכל מבקש? אוכל טוב, קצת רוגע, שמחה ולנסות להמנע ממה שמזיק לו. לא מופרך ולא מאד מסובך.
הגוף שלי היה המעבדה שלי כל השנה האחרונה, ניסיתי עליו סוגים שונים של אכילה בגלל הלימודים. ניסיתי עליו רק דברים טובים כמובן והוא החזיר לי מיד בדיווחים מאד מדוייקים. הוספתי מים, הרגשתי וראיתי תוצאות, הוספתי ירקות ופירות, הורדתי ברעלנים מכל מיני סוגים וזה מדהים כמה מהר הרגשתי בתוצאות.
השבוע הניסוי נערך שלא מתוך כוונה ומודעות, אבל גם הפעם קיבלתי תוצאות מיידיות. אני לא נגד תרופות ואנטיביוטיקה בכלל, אחרת אני מניחה שלא הייתי לוקחת. כשנולדתי חליתי די מהר ולולא כמויות די גדולות של אנטיביוטיקה, כנראה שלא הייתי כותבת את השורות האלה כלל ואני לחלוטין מודעת ליתרונות הרפואה המודרנית ומוכירה תודה רבה על קיומה. היא הצילה כמה אנשים שאני אוהבת ועדיין מצילה. מצד שני ובעיקר אחרי השבוע, אני גם מבינה באופן הכי מוחשי, כמה אני צריכה גם לשמור על עצמי מפני הפגיעה שתרופות יכולות לגרום וזה אפילו בלי שימוש לקוי.
ורק כדי לסבר את האוזן (או את העין במקרה הזה), טעויות בשימוש בתרופות הן הסיבה השלישית למוות בארצות הברית (אחרי מחלות לב וסרטן), שלא נדע.
באמת, הפער בין רמת התיפעול של הגוף שלי את עצמו ורמת התיפעול שלי אותו, הוא די משמעותי כשחושבים על זה. אם הוא יכול היה לדבר הוא בטח היה קצת מתמרמר עלי, בכל זאת הוא נושא גנים פולניים כשרים למהדרין.
היינו נפגשים לארוחת צהריים למשל, הוא היה יושב למולי בפרצוף רציני ואומר בוודאי, נירית, יש כמה נושאים שרציתי להעלות בפגישה ביננו. בהתחלה, אני מניחה, הוא היה סוקר את יחסינו ותרומתו למצב, כמות שעות העבודה שהשקיע, כולל שעות נוספות. איך מעולם לא שבת, תמיד עבד לילות, שבתות וחגים ללא תלונה. איך כשהייתי קטנה ונפלתי פעמים אין ספור, שוב ושוב נפצעו הברכיים והוא מצידו, הגליד וסגר את הפצע, רק כדי שיפתח שוב ברכיבה הבאה על האופניים או בקפיצה האתגרית הבאה משלוש מדרגות יחד. מעולם, לא התלונן ורק לעיתים רחוקות דרש מנוחה שגם בה המשיך לעבוד, לתחזק, להפעיל, לשלוח הורמונים למלא תפקידים ואנזימים וכל שאר השליחים. ואני אקשיב ואשמע ואבין ואפילו אודה לו.
ואז הוא ישאל, אז מה היה בשבוע האחרון? ואני אאלץ להסביר, אז תשמע. היתה בעיה, נדרש פיתרון מהיר, אני באמת מצטערת. אלון נסע ונשארתי לבד עם שתי הבנות והשן כאבה. אני יודעת, בדרך כלל קצת מיי מלח ואתה מתגבר, אבל פחדתי שאשאר עם שתיהן לבד והמצב יתדרדר ובפעם האחרונה שכאבה לי שן, זה היה ממש נורא ולא סיפרתי לך, אבל טיפולי שיניים בארה"ב, זה נורא יקר, הביטוח לא מכסה. אני באמת מצטערת, אבל הייתי חייבת לבחור, אנטיביוטיקה או לקחת סיכון ולראות מה יהיה. באמת סליחה.
נו, הוא ישאל, זה היה שווה את זה? אני לא בטוחה. הדלקת בשן חלפה, אבל ההשפעה של האנטיביוטיקה היתה די קשה.
מה הרגשת? אז ככה, תוצאות המעבדה האישית שלי היו לא טובות במיוחד. כאבי בטן כל השבוע, קצת כאב ראש, עייפות מרגיזה ואפילו מצב רוח דיי מבאס אני מודה. אז למה לא לקחת פרוביוטיקה מההתחלה? אתה צודק, הייתי צריכה. בהתחלה חשבתי שאני סתם מגזימה. חשבתי שהכאב בטן מקרי, שאולי אכלתי משהו שלא הסתדר. לא באמת הקשבתי לך.
ואז הוא יביט ויסלח כמו תמיד (אני מקווה) ויחזיר את המצב לקדמותו והכל יסתדר גם הפעם. היכולת הזו של הגוף לרפא את עצמו , אם רק נותנים לו, באמת מעורר השתאות. ומה הוא בסך הכל מבקש? אוכל טוב, קצת רוגע, שמחה ולנסות להמנע ממה שמזיק לו. לא מופרך ולא מאד מסובך.
הגוף שלי היה המעבדה שלי כל השנה האחרונה, ניסיתי עליו סוגים שונים של אכילה בגלל הלימודים. ניסיתי עליו רק דברים טובים כמובן והוא החזיר לי מיד בדיווחים מאד מדוייקים. הוספתי מים, הרגשתי וראיתי תוצאות, הוספתי ירקות ופירות, הורדתי ברעלנים מכל מיני סוגים וזה מדהים כמה מהר הרגשתי בתוצאות.
השבוע הניסוי נערך שלא מתוך כוונה ומודעות, אבל גם הפעם קיבלתי תוצאות מיידיות. אני לא נגד תרופות ואנטיביוטיקה בכלל, אחרת אני מניחה שלא הייתי לוקחת. כשנולדתי חליתי די מהר ולולא כמויות די גדולות של אנטיביוטיקה, כנראה שלא הייתי כותבת את השורות האלה כלל ואני לחלוטין מודעת ליתרונות הרפואה המודרנית ומוכירה תודה רבה על קיומה. היא הצילה כמה אנשים שאני אוהבת ועדיין מצילה. מצד שני ובעיקר אחרי השבוע, אני גם מבינה באופן הכי מוחשי, כמה אני צריכה גם לשמור על עצמי מפני הפגיעה שתרופות יכולות לגרום וזה אפילו בלי שימוש לקוי.
ורק כדי לסבר את האוזן (או את העין במקרה הזה), טעויות בשימוש בתרופות הן הסיבה השלישית למוות בארצות הברית (אחרי מחלות לב וסרטן), שלא נדע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה