יום חמישי, 26 בפברואר 2015

הגיגיי חורף וטריק אחד למרק

הקור של השבועיים האחרונים הרג אותי. הטעות היתה לצאת למינוס עשרים וכמה מעלות רק עם מחממי אוזניים ובלי כובע של ממש. התשלום על הטעות הזו התחיל עם כאבים עזים בחצי פרצוף והסתיים בסינוסיטיס, אנטיביוטיקה וכל הוואג'ראס. לא פשוט לחיות בחורף כזה. הכל קפוא וקר ולא משנה אם השמש יוצאת לאיזה יום, זה רק אומר שיהיה עוד יותר קר.


זה בהחלט החורף הכי קר שהיה לנו מאז שהגענו לניו יורק ויש לי חשש שמישהו עשה את זה בכוונה כדי להקל עלינו את החזרה לארץ. אין דבר שיותר  מתחשק לי עכשיו מחורף ישראלי, עם טמפרטורות של מעל ל 0. השיא היה שגם הטמפרטורות בפרנהייט הגיעו למתחת לאפס. זה כבר היה נראה לי לא הגיוני בעליל.


לפני שככה נפלתי למשכב, התלבטתי מה יותר מתחשק בקור הזה, עוגיות או מרק. אין ספק שמרק לקח בהליכה, מה גם שעוגיות הטחינה שהכנתי לא זכו לתהילת עולם מצד הבנות. לפעמים הניסיון שלי להכין את האוכל כמה שיותר בריא, מייצר חוויות פחות משמחות. אבל אני ממשיכה, אפילו אם לפעמים זה מרגיש קצת סיזיפי. 

נכון שהרבה יותר קל לאכול פשוט מה שיש? אז מה אם יש בזה המון סוכר או קמח לבן או חומרים משמרים. למה אני צריכה לעבוד כל הזמן בלהיות בריאה ולדאוג למשפחה שלי שתהיה בריאה. למה זה דורש עבודה ולא בא בקלות? נכון שזה מעצבן? הייתי רוצה למצוא חנות אחת, סופר מרקט אחד שבו, לא משנה מה אקח מהמדף, זה יהיה בריא וטעים וכיף וכן, גם מפנק. 

זה לא קצת מוזר שמי שמספק לנו את האוכל שלנו מונע משיקולים כלכליים ותו לא? כי כשאני מספקת את האוכל למשפחה שלי, השיקול הכלכלי הוא אף פעם לא הראשון בתור. המשק המספק לנו את האוכל, מורכב מאנשים כמוני שבסופו של יום הולכים הביתה ומאכילים את המשפחה שלהם. איך זה קרה, שם באמצע הדרך, מהעבודה הביתה או מהבית לעבודה שאותם אנשים שינו את סדר העדיפויות שלהם ובגלל זה האוכל פחות איכותי, או אפילו מסוכן (סיליקון בחלב, מי שזוכר)?

למה אותם אנשים מפעילים סולם ערכים שונים בבית ובעבודה? איך איכר יכול לרסס את האוכל שהוא נותן לילדים שלנו בחומר שהוא לא היה מקרב לילדים שלו? זה מוזר, נכון? איך אנשים מגשרים על הפער הזה?

אלה המחשבות שרצות לי בראש כשאני חושבת על להאכיל את המשפחה שלי. ואז באה חברה כמו Farmigo  שבאופן פרדוקסלי יוסדה בישראל ומביאה לי עד פתח הבית מוצרים מחקלאים ויצרנים קטנים באזור מגורי. העיקרון הוא שכל אחד יכול לפתוח נקודת חלוקה אצלו בבית ואנשים מזמינים מוצרים באתר החברה והם מגיעים לנקודת החחלוקה. במקרה בחור מקסים בשם אנדי, פתח נקודת חלוקה כזו בדירה שלו בבניין שלי. כל יום רביעי, בין 5 ל7 אחה"צ, אפשר להגיע אליו ולקבל את מה שהזמנת. הוא וילדיו המתוקים, פותחים את הדלת בחיוך רחב לתושבי השכונה ומחלקים להם שקיות נייר מאורגנות היטב עם מה שהזמינו. יש גם ארגזיי קירור אם הזמנתם מצרכים שמצריכים קירור והכל מתקתק באופן מרשים. 

מאד אהבתי את הרעיון והביצוע, מקווה שהחברה תתחיל לפעול גם בישראל עד שאגיע, מרכז הפיתוח שלהם פועל בישראל, אני לא רואה סיבה שזה לא יצליח בארץ.

בהזמנה הקודמת הזמנתי ירקות למרק כתום ותוך כדי בישולו, נפל לי האסימון (או הטלכרט, או האייפון על האצבע של הרגל) איך להגיע למרקם הנכון במרק מהסוג הזה. נכון במסעדה המרקם הוא תמיד כמו שצריך ובבית זה יוצא דליל מדי או סמיך מדי? אז הטריק הוא ממש פשוט. 

מבשלים את הירקות והתבלינים עם מים שמכסים אותם יפה, כמה סנטימרים מעל עד שהכל רך.  עכשיו כשמגיעים לשלב הריסוקף אם משתמשים במוט ריסוק, פשוט מוציאים איזה ליטר של מים מהסיר הצידה. כך שהמים יגיעו רק לגובה הירקות, קצת מתחת, לא מעליהם. מרסקים טוב ומחזירים כל פעם קצת מהמים עד שמגיעים למרקם שאוהבים. בודקים אם צריך להוסיף מלח או תבלינים אחרים וזהו. את הציר שנשאר, אפשר להקפיא והנה יש לכם ציר ירקות במקפיא ממש כמו לשפים. 

אם אתם עובדים עם מעבד מזון, תעבירו אליו רק את הירקות עם כף מסננת גדול ומעט מהמים. אל תחזירו את הירקות המרוסקים לתוך הסיר עם המים. תוסיפו מים במעבד המזון עד שתגיעו למרקם הנכון ואם הוא לא מספיק גדול, תעשו את זה בסיר אחרי שהעברתם את הציר לקנקן בצד שתוכלו למזוג ממנו לסיר עד שתגיעו למרקם המתאים ושוב, בידקו תיבול ותהנו מציר ירקות למתכונים אחרים. 

זהו להיום, מזון למחשבה.
מרק ירקות שורש בדרך, המווווון סלרי הפעם


יום ראשון, 15 בפברואר 2015

נראה לי שפרידה קאלו לא אכלה קינואה

כל כך אהבתי את מאפה הקינואה שהכנתי וכל כך אהבתי את הסרט על פרידה קאלו. כל כך רציתי לגלות שפרידה קאלו אהבה קינואה. זה היה יכול להיות סיפור מהמם. מה גם שהצבעים של מאפה הקינואה בהחלט היו משתדכים טוב לשמלות שהיא לבשה.
שאלתי את גב' גוגל ?what did Frida Kahlo eat למרבה הפלא, מצאתי ספר שכתבה ביתה של אשתו השניה של דיאגו ריברה. Frida's Fiestas: Recipes and Reminiscences of Life with Frida Kahlo. היא גרה בביתם של דיאגו ופרידה ואכלה איתם לעיתים קרובות, לרוב מהבישולים שאמא שלה, האשה הנבגדת, הכינה לזוג ולכולם. 
דפדפתי וירטואלית בספר, בתקווה למצוא ולו גרגר קינואה אחד ולא מצאתי. אפילו באינדקס בסוף לא נזכר המעדן. נאנחתי קלות וישבתי לכתוב בכל זאת על הקינואה שפרידה קאלו לא זכתה לאכול, לפחות לא כשהבת של האשה הקודמת, היתה בסביבה. נו מילא, אולי משלי היא היתה מסכימה לטעום, אולי.



אתמול אחר הצהריים החלטתי להכין קינואה, אבל אחרת, מאפה שכזה. הכנתי משהו דומה פעם בהשראת פיצה. הפעם זרמתי עם מה שהיה בבית. אבל בהחלט אפשר לשים בפנים את כל מה שאתם אוהבים שיש על פיצה.

דבר ראשון יש לחמם תנור ל 400 מעלות פרנהייט או 200 צלזיוס, לארגן סיר כבד שיכול להיות על האש וגם בתנור ולהכין:

1 בצל גדול חתוך לקוביות
3 פלפלים, אדום, צהוב וירוק חתוכים לקוביות
כוס זיתים מגולענים שקצצתי
כוס עגבניות שרי, רק לשטוף, אין צורך לחתוך
כף רסק עגבניות
חצי כוס אריסה לחריפות נעימה וטעם משובח
קופסא גדולה של עגבניות מרוסקות (אני קצת מאוהבת באלה של pomi)
כוס קינואה שטופה היטב שלא השריתי הפעם
כוס מים
אבקת בצל
מלח ופלפל

בשמן זית הזהבתי את הבצל קלות והוספתי את הפלפלים. אחרי 5 דקות בערך, הוספתי את הזיתים, העגבניות, רסק העגבניות, האריסה, העגבניות המרוסקות והתבלינים.

 עכשיו מוסיפים את הקינואה והמים. זה לא נראה הרבה קינואה יחסית למרק הנחמד שנוצר בסיר, אבל יהיה בסדר. אחרי שהמים רותחים, סוגרים את הסיר היטב ומעבירים לתנור. אחרי חצי שעה מוודאים שיש מספיק מים בסיר וסוגרים חזרה לחצי שעה נוספת. זהו, מוכן! המרקם נעים ומנחם והטעמים רבים וצבעוניים. נראה לי שפרידה היתה נהנית.


בתיאבון.

יום ראשון, 8 בפברואר 2015

סלט ישראלי וסלסה מקסיקנית - אחים שהופרדו בלידתם

מה ההבדל בין סלט ישראלי קצוץ דק וסלסה? לא הרבה האמת. בשניהם קוצצים את הירקות קטן יחסית. בשניהם יש תיבול שמתבסס על לימון או חמיצות כזו או אחרת. שניהם תלויים ביצירתיות של המכין. נכון, יש סלסות שטוחנים דק דק במעבד מזון, אבל לדעתי, דווקא אלו שרואים מה הן מורכבות ולא טחנו אותן למוות, טעימות ומעניינות יותר.
ההבדל היחיד שראיתי עד עכשיו, הוא שבסלט הישראלי מוסיפים שמן ובסלסות שהכרתי, לא. אבל תכלס, גם אם לא תשימו שמן זית בסלט ותשתמשו רק בלימון ומלח, הוא לא יאבד מהישראליות שלו. אני מכינה אותו ככה לבנות שלי הרבה פעמים, כי פעם הטעם של שמן הזית הפריע להן. 

מה שנחמד בסלסות, הוא הגיוון, יש את הבסיס ובהרבה מקומות מוסיפים להן מנגו או אננס בקוביות קטנות. אפשר להכין אותן חריפות, בחריפות מתונה ובכלל לא. אפשר לאכול אותן עם נאצ'וס וגואקמולה ואפשר להתייחס אליהן כסלט לכל דבר בצלחת. אפשר להוסיף להן קטניות כמו תירס, או שעועית מבושלת ואפשר להכין אותן מירקות צלויים. אפשר להכין סלסה כזו ולהגיש אותה על סלט ירוק והכל ביחד הופך לסלט חדש ומעניין.

שבוע שעבר הכנתי את הסלסה הבסיסית וזה לקח לי ממש כמה דקות בזכות המכשיר הזה, שפעם חמותי הביאה לי במיוחד (נדמה לי מטיול בחו"ל אפילו) והיום אפשר למצוא אותו בכל מקום. זה שעושה קוביות מכל מה שתרצו. אפילו המיכל שלו היה מספיק גדול כדי לחתוך כמעט את כל המרכיבים בלי לרוקן אותו. 


אז מה היה שם:
1/2 בצל סגול
1 פלפל חריף בלי הגרעינים לחריפות מתונה (חלפניו במקרה הזה)
שן שום כתושה (אופציונלי לגמרי)
8 עגבניות תמר
חופן כוסברה (לפי כמה שאוהבים כוסברה, או פטרוזילה אם ממש לא אוהבים)
מיץ מ-3 ליים קטנים, אפשר גם לימון, ובסה"כ 1/2-1/3 כוס מיץ לימון או ליים
מלח 

חותכים מערבבים ומאחסנים, את הרעיון המגניב לאחסן בצנצנת (זה טעים עוד יומיים קדימה) ראיתי דרך פינטרסט בבלוג הזה והעתקתי בלי בושה. נראה שבסלסה שלה יש גרעינים, אז היא בטח חריפה יותר, היא גם הוסיפה כמון שפחות דיבר אלי, אבל אם אתם בעניין, לכו על זה וספרו לי איך היה. 

והנה מה שיצא:

בתיאבון.

יום שני, 2 בפברואר 2015

שוב זורקת ירקות לסיר - #3

ממשיכה עם הקו, כי הבטחות מקיימים.
אז מה שהיה לי הפעם בבית, הלך לכיוון האיטלקי. למה? כי זה מה שהתחשק לי וגם בגלל הגעגעועים לקיץ. יש משהו כזה באוכל אדום וצבעוני שעושה לי הרגשה של קיץ, גם אם הילדות משחקות בשלג במרפסת ולא בחול על שפת הים.

הן לקחו את הדליים של הקיץ למרפסת, ובנו ארמונות משלג במקום חול. עטופות בבגדים חמים, מעליהם מכנסי סקי, מגפי שלג, מעיל, כובע, מחממי אוזניים וכפפות. מתוך הבית זה נראה מאד נחמד. במרפסת זה היה ממש ממש קרררר.

אז התחלתי לשטוף ירקות:
זה מה שהיה:
2 קישואים
3 גזרים
3 פלפלים צבעוניים
2 מקלות סלרי
תיכף יבואו גם בצל,
5 שיני שום,
עגבניות שרי
עגבניות מרוסקות-קופסא של 800 גרם
כף גדושה פסטו (אפשר גם 2 גבעולי בזיליקום במקום),
כפית כורכום (בשביל הבריאות),
כפית אורגנו
מלח פלפל

אז חתכתי את הירקות הגדולים:

 ואת העגבניות - היו לי צבעוניות ויפות:

קצצתי בצל ו5 שיני שום.


וזרקתי לסיר, בהתחלה בצל, אחרי שהשקיף, הוספתי את השום ואת כל הירקות.




התבלינים, והעגבניות מרוסקות נכנסו עכשיו


הוספתי גם חצי כוס מים, כי הבישול די ארוך - תלוי אם אוהבים ירקות נגיסים או רכים, אני בישלתי שעה על אש קטנה.
ויצאתי להתגעגע לקיץ במרפסת.


לו רק היו אוהבים בבית שלי חציל, הייתי מוסיפה גם אותו בקוביות, גם שעועית ירוקה היתה משתלבת יופי!
בתיאבון!