הגיגיי חורף וטריק אחד למרק

הקור של השבועיים האחרונים הרג אותי. הטעות היתה לצאת למינוס עשרים וכמה מעלות רק עם מחממי אוזניים ובלי כובע של ממש. התשלום על הטעות הזו התחיל עם כאבים עזים בחצי פרצוף והסתיים בסינוסיטיס, אנטיביוטיקה וכל הוואג'ראס. לא פשוט לחיות בחורף כזה. הכל קפוא וקר ולא משנה אם השמש יוצאת לאיזה יום, זה רק אומר שיהיה עוד יותר קר.

זה בהחלט החורף הכי קר שהיה לנו מאז שהגענו לניו יורק ויש לי חשש שמישהו עשה את זה בכוונה כדי להקל עלינו את החזרה לארץ. אין דבר שיותר  מתחשק לי עכשיו מחורף ישראלי, עם טמפרטורות של מעל ל 0. השיא היה שגם הטמפרטורות בפרנהייט הגיעו למתחת לאפס. זה כבר היה נראה לי לא הגיוני בעליל.

לפני שככה נפלתי למשכב, התלבטתי מה יותר מתחשק בקור הזה, עוגיות או מרק. אין ספק שמרק לקח בהליכה, מה גם שעוגיות הטחינה שהכנתי לא זכו לתהילת עולם מצד הבנות. לפעמים הניסיון שלי להכין את האוכל כמה שיותר בריא, מייצר חוויות פחות משמחות. אבל אני ממשיכה, אפילו אם לפעמים זה מרגיש קצת סיזיפי. 

נכון שהרבה יותר קל לאכול פשוט מה שיש? אז מה אם יש בזה המון סוכר או קמח לבן או חומרים משמרים. למה אני צריכה לעבוד כל הזמן בלהיות בריאה ולדאוג למשפחה שלי שתהיה בריאה. למה זה דורש עבודה ולא בא בקלות? נכון שזה מעצבן? הייתי רוצה למצוא חנות אחת, סופר מרקט אחד שבו, לא משנה מה אקח מהמדף, זה יהיה בריא וטעים וכיף וכן, גם מפנק. 

זה לא קצת מוזר שמי שמספק לנו את האוכל שלנו מונע משיקולים כלכליים ותו לא? כי כשאני מספקת את האוכל למשפחה שלי, השיקול הכלכלי הוא אף פעם לא הראשון בתור. המשק המספק לנו את האוכל, מורכב מאנשים כמוני שבסופו של יום הולכים הביתה ומאכילים את המשפחה שלהם. איך זה קרה, שם באמצע הדרך, מהעבודה הביתה או מהבית לעבודה שאותם אנשים שינו את סדר העדיפויות שלהם ובגלל זה האוכל פחות איכותי, או אפילו מסוכן (סיליקון בחלב, מי שזוכר)?

למה אותם אנשים מפעילים סולם ערכים שונים בבית ובעבודה? איך איכר יכול לרסס את האוכל שהוא נותן לילדים שלנו בחומר שהוא לא היה מקרב לילדים שלו? זה מוזר, נכון? איך אנשים מגשרים על הפער הזה?

אלה המחשבות שרצות לי בראש כשאני חושבת על להאכיל את המשפחה שלי. ואז באה חברה כמו Farmigo  שבאופן פרדוקסלי יוסדה בישראל ומביאה לי עד פתח הבית מוצרים מחקלאים ויצרנים קטנים באזור מגורי. העיקרון הוא שכל אחד יכול לפתוח נקודת חלוקה אצלו בבית ואנשים מזמינים מוצרים באתר החברה והם מגיעים לנקודת החחלוקה. במקרה בחור מקסים בשם אנדי, פתח נקודת חלוקה כזו בדירה שלו בבניין שלי. כל יום רביעי, בין 5 ל7 אחה"צ, אפשר להגיע אליו ולקבל את מה שהזמנת. הוא וילדיו המתוקים, פותחים את הדלת בחיוך רחב לתושבי השכונה ומחלקים להם שקיות נייר מאורגנות היטב עם מה שהזמינו. יש גם ארגזיי קירור אם הזמנתם מצרכים שמצריכים קירור והכל מתקתק באופן מרשים. 

מאד אהבתי את הרעיון והביצוע, מקווה שהחברה תתחיל לפעול גם בישראל עד שאגיע, מרכז הפיתוח שלהם פועל בישראל, אני לא רואה סיבה שזה לא יצליח בארץ.

בהזמנה הקודמת הזמנתי ירקות למרק כתום ותוך כדי בישולו, נפל לי האסימון (או הטלכרט, או האייפון על האצבע של הרגל) איך להגיע למרקם הנכון במרק מהסוג הזה. נכון במסעדה המרקם הוא תמיד כמו שצריך ובבית זה יוצא דליל מדי או סמיך מדי? אז הטריק הוא ממש פשוט. 

מבשלים את הירקות והתבלינים עם מים שמכסים אותם יפה, כמה סנטימרים מעל עד שהכל רך.  עכשיו כשמגיעים לשלב הריסוקף אם משתמשים במוט ריסוק, פשוט מוציאים איזה ליטר של מים מהסיר הצידה. כך שהמים יגיעו רק לגובה הירקות, קצת מתחת, לא מעליהם. מרסקים טוב ומחזירים כל פעם קצת מהמים עד שמגיעים למרקם שאוהבים. בודקים אם צריך להוסיף מלח או תבלינים אחרים וזהו. את הציר שנשאר, אפשר להקפיא והנה יש לכם ציר ירקות במקפיא ממש כמו לשפים. 

אם אתם עובדים עם מעבד מזון, תעבירו אליו רק את הירקות עם כף מסננת גדול ומעט מהמים. אל תחזירו את הירקות המרוסקים לתוך הסיר עם המים. תוסיפו מים במעבד המזון עד שתגיעו למרקם הנכון ואם הוא לא מספיק גדול, תעשו את זה בסיר אחרי שהעברתם את הציר לקנקן בצד שתוכלו למזוג ממנו לסיר עד שתגיעו למרקם המתאים ושוב, בידקו תיבול ותהנו מציר ירקות למתכונים אחרים. 

זהו להיום, מזון למחשבה.

מרק ירקות שורש בדרך, המווווון סלרי הפעם