עד ליפן בדרך התבלינים

פפריקה מזכירה לי את סבתא שלי.
ליקריש מזכיר לי את הילדות,
כורכום מזכיר לי את הודו,
שומר מזכיר לי תינוקות
וחוואייג' מזכיר לי את פיליס גלזר...

מה? רגע, מההה? כן, פיליס גלזר. לפני אי אילו שנים בלימודי הבישול, היה שיעור עם פיליס גלזר. איך שהיא עפה שם על אבקות מרק, וואיי, וואיי, וואי. יותר מרחל טלשיר ואנונימוס יחד על סטייק. ובקיצור, אחרי השיעור הזה, אבקת מרק הייתה בעיניי לאקונומיקה ומאותו יום לא נכנסה לביתי ולמטבחי יותר. עד היום, גם עם הדור החדש של אבקות המרק הטבעיות, האורגניות וכיו', אני לא סומכת על אבקות מרק. בכלל המילה אבקה עושה לי הרגשה של טלק, וגם זה לא ממש בריא מסתבר.

אחרי שאבקות המרק הורחקו מביתי, חיפשתי פתרונות אחרים לתיבול מרק. ככה גיליתי את החוואייג' למרק. החוואייג' הוא תערובת תבלינים הכוללת כורכום (שסגולתיו הרפואיות כבר פורסמו בכל מקום) וכמון ופטרוזיליה או כוסברה מיובשת ופלפל שחור והל וחילבה ונתון לשינויים לפי מי שמייצר אותו. אם קניתם בחנות שמכינה בעצמה, תשאלו מה יש בתערובת או דרך יצרן תעשייתי, כל עוד אין מרכיבים לא ברורים (חומרי טעם וצבע, אותיות ומספרים לא ברורים).מאז החוואייג' הוא תבלין בסיסי אצלי, למרקים, לתפוחי אדמה בתנור ולהרבה תבשילים אחרים.

כשמבשלים הרבה בבית ובעיקר ירקות, התבלינים הם שיתנו את הטעם והצבע היחודיים ותבשיל. אם בא לכם סין או הודו או אולי דווקא צרפת או איטליה. תבלינים הם שיקחו אתכם למחוזות ולארצות הללו לארוחת הערב.

כשאני נוסעת לטיולים, אני חוזרת תמיד עם לפחות אחד מטעמי המקום. כבר הבאתי תערובת עשבי תיבול יבשים מכרתים, לפזר על סלט או על תפוחי אדמה בתנור. תערובת תבלינים מאיטליה לפסטה. קניתי בפנסילווניה בחבל האיימיש, צנצנת בייבי סלקים משומרים וכמובן גראם מסלה מהודו. קיבלתי פפריקה מהונגריה ולאחרונה גם מגוון תבלינים מקמבודיה מקרובי משפחה שביקרו שם. כשאני מבשלת אני יוצאת למסע, עוצמת את העיניים ומחליטה איפה אני רוצה לאכול היום.

בערך חצי מהתבלינים שלי

היום, אני רוצה לאכול ביפן, או נכון יותר אצל אחותי שלמדה,כשעוד גרה בטוקיו, להכין שני סוגים של קארי ירקות מופלא אחד אצל השכנה שלה, והשני מהגב של אריזת ממרח הקארי.

הראשון מבוסס על חלב קוקוס (השני יחכה לפוסט הבא, אז אם תראו תערובת קארי יפנית, תקנו...):

כרובית או ברוקולי או שניהם, חתוכים לפרחים
כוס אפונה (קפואה ושטופה)
חצי חבילת טופו (קשה) חתוך לקוביות, ומושחם עם מעט שמן קוקוס במחבת
פחית של חלב קוקוס (אני מוסיפה מים אפשר להוסיף עוד חלב קוקוס, אפשר גם פחות חלב ויותר מים, תלוי בערך הקלורי המתאים לכם)
1 כף משחת קארי תאילנדי (אפשר ירוק, אפשר אדום, אפשר לשים יותר אם אוהבים מאד חריף)
1-2 סנטימטרים של ג'ינג'ר מגורר (או קוביה או שתיים של דורות)
1/4 כוס סויה (במקור זה 2 כפות רוטב דגים למי שרוצה)
2-3 עלי קפיר ליים (כשלא מצאתי כאלה פשוט ויתרתי עליהם)
בעיני חלב הקוקוס עושה את הכל מספיק מתוק, אבל אפשר להוסיף מעט ממתיק אם רוצים

בסיר, מחממים את הקארי עם השמן עד שעולה ריח חזק, מוסיפים את הג'ינג'ר, מערבבים טוב ומוסיפים את החלב קוקוס, הסויה ועלי הקפיר ליים. מוסיפים את הירקות ומים (או עוד פחית נוספת של חלב קוקוס) עד 2 סנטימטר מתחת לגובה הירקות, מביאים לרתיחה, מוסיפים את הטופו ומבשלים עד שהכל רך, בערך 20 דקות.

אוכלים את זה עם אורז לבן במקור, אבל אפשר עם כל פחמימה כמעט ואפשר גם בלי.
בתיאבון!