וידוי - הסוד האפל של הפעילות הגופנית שלי (או העדרה?)

וידוי!

לפני הכל רקע. חברים ספורטיביים שלי, אתם מכירים אותי כבר שנים! הסתרתי מחלקכם סוד קטן ומרושע ;)

כמו שאתם יודעים אני נשואה לאדם דיי ספורטיבי. הוא רץ גם כשהוא סובל מזה. הוא מת על כדורסל אפילו שאין לו הרבה הזדמנויות לשחק פה בניו יורק. והכי הכי הוא אוהב להרביץ (תפסיקו לצחוק ומיד!) הוא כל כך אוהב את זה, שהוא מתאמן מלאאאא במכון בברונקס. כן! ממש בברונקס! לא בשכונה היהודית הלבנבנה שלנו, אלא בברונקס, אצל המאמן טיטו. הוא מתאמן עם אנשים שאומרים kraaaav magaaaa במבטא אמריקאי כבד.

כשהוא לא מצליח להתאמן יומיים מתחיל לקפוץ לו העפעף, אחרי יום נוסף, הרגל מתחילה לרעוד ויותר מזה אני לא יודעת, כי אני בעצמי זורקת אותו מהבית לפני שמשהו יתפוצץ ולמען הסדר העולמי.

שנים האמנתי שאני פה כדי לאזן את העולם. אם אני אעשה ספורט, מי יאזן את אלון? בטח נישאב לתוך חור שחור או שהעולם יסתובב מהר מדי.... לא?

אבל..

הבנתי..

ז\ה לא שאני בטטה לגמרי, אני בן אדם פעיל יחסית, כשלא עבדתי הלכתי לחדר כושר ועכשיו אני הולכת ברגל לרכבת ולא לוקחת שאטל גם ב 14- מעלות  ו....זהו בערך.

אז אין ברירה... אני מבקשת פה, אני פונה ללב שלכם, הרחום, העדין (את מי איבדתי?). אני יודעת את השמות שלכם ואיפה אתם גרים...  אז כל מי שיש לו עצה טובה. יש פה למטה מקום לתגובות וזה הזמן שלכם לייעץ. 

מה הייתם מייעצים למי שמשתעמם מאד מהר? איך מתמכרים לספורט? מה הייתם עושים אם לא היה לכם חדר כושר בעבודה והייתם צריכים לארגן ילדות לביהס, לנסוע ולחזור מעבודה, לשבת איתן על השיעורים ובכלל כל החיים האלה שמפריעים בדרך. 

מבטיחה לנסות על עצמי את העצות ולעדכן מה עובד בשבילי.  

ובינתיים אני אחכה: 

ובצד השני של הברונקס:

והעולם בינתיים מאוזן :-)