המכשיר הכי חשוב במטבח הוא.....

ובכן... יש אנשים שלא יכולים בלי מיקסר, או בלנדר, או תנור או טוסטור או מיקרו או מעבד מזון או כל דבר שעולה על הדעת. אבל האמת היא שהמכשיר הכי חשוב במטבח הוא..... הטיימר!

ולמה הטיימר? כי ככה אנחנו לא כבולים למטבח לכל אורך ההכנה, ככה אפשר למקבל משימות. ככה אפשר לשים פסטה או אורז או כל דבר בתנור ולקרוא עיתון או לשים דיש או לדבר בטלפון. ככה אנחנו הופכים את המטבח מזקוק לבייביסיטר, לילד גדול!

למשל היום הכנתי קציצות תרד, השריתי את הבורגול, שמתי טיימר ל 15 דקות, דיברתי בטלפון, שלחתי כמה אימיילים וחתכתי בצל. לא נשמעו תלונות מצד המטבח. הקציצות נכנסו לתנור ל 15 דק' ראשונות, שמתי טיימר ודיש ועוד כמה אימיילים והתחלתי לכתוב ו... הטיימר קרא לבוא להפוך אותם לצד השני. זה מבחינתי גאוני!

הקציצות שלי קיבלנו השראה מארוחת יום שישי שבישלו שושי ורונית, שהגיעו לניו יורק גם הן בגלל בני זוגם המקסימים. הן הגישו קציצות בשר ממולאות בטחינה שאין דברים כאלה ושהבת שלי שבדרך כלל לא אוכלת טחינה, ממש אהבה. ואני שחייבת לצבוע הכל בירוק, התחלתי לחשוב מה לעשות.

לקחתי את הרעיון של קובה בורגול, וזרמתי. מי שמסתבך עם עניין המילוי, אפשר להכין קציצות בלי המילוי ולהגיש אותן על טחינה כמובן, אפשר להגדיל ולעשות להכין טחינה ירוקה....

לחמם תנור ל 200 מעלות (400 פרנהייט) ולהתחיל להכין את מצרכים למעבד המזון:

כוס בורגול, מושרית במים ל 15 דקות, מסוננת וסחוטה ממש טוב.
בצל - לחתוך לרבעים
2 שיני שום כתושות
חבילה של תרד - לשטוף, להעביר בלי ליבש לסיר על האש ולערבב בו כמה דקות
 כדי שהתרד יאבד נפח. לסנן את התרד ולסחוט.
שליש כוס קמח אורז (ההוא מהקרקרים, לא סתם קנינו אותו)
כפית חוואייג'
חצי כפית כורכום
מלח (אני שמתי כפית)
פלפל שחור

להעביר למעבד מזון (כשהבצל ראשון, הכל מתערבב אחר כך יותר טוב) ולטחון היטב!
להעביר לקערה, להוסיף 2 כפות פירורי לחם אם העיסה רטובה מדי ולערבב. לפי מידת הסחיטה בתחילת הדרך, כמות הפירורי לחם, עדיף להמעיט ות'כלס אם יש חשק וסבלנות לתת לעיסהלעמוד רבע שעה, רוב הסיכויים שלא תצטרכו בכלל פירורי לחם.

עכשיו הכינו קערית קטנה עם שמן לטבול את היד ותחשבו קובה, בידיים משומנות להכין כדור, לעשות בו חור ולשים בו כפית קטנה של טחינה. לסגור את כדור ולשטח לקציצה.

לסדר בתבנית, 15 דקות מצד אחד ועוד 10 דקות ומהצד השני ומוכן.

בתיאבון!

ואגב, נאלצתי לסגור אותן עכשיו בקופסא רחוק ממני, כי הן אחד מהדברים האלה, שמכרסמים בלי לשים לב, זהירות!
ותודה רונית ושושי!

*תוספת מאוחרת - מסתבר שזה אפילו טעים יותר אחרי יום במקרר...