אפשר
לעשות המון דברים עם דלורית והכתום שלה משגע... נסעתי היום ברכבת הביתה, היה קר והגשם פשוט
לא הפסיק לשנייה. בעצם, הוא לא הפסיק מהרגע שהתעוררתי ב 6:40 בבוקר ועד עכשיו
20:45. הטיפות על חלונות הרכבת התאספו לשבילים ארוכים שזרמו ללא הפסקה. אם זה
היה קטע מסרט, הייתי חושבת שמישהו שם הגזים עם צינור המים על החלון.
אבל מסתבר
שבמקומות אחרים בעולם, כאלה שלא נולדתי בהם, זו המציאות. אז נסעתי לי ובטעות לחצתי
על כפתור באייפון בתוך הכיס ופתאום, אהוד בנאי באוזן "ארבעה נכנסו לפרדס".
תנו
רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס. ואלו הם: בן עזאי ובן זומא, אחר ורבי עקיבא. [...] בן עזאי הציץ ומת... בן
זומא הציץ ונפגע... אחר קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא יצא בשלום.
|
||
ארבעה
חכמים גדולים מחכמי ישראל נכנסו לעסוק בתורת הסוד, ורק אחד מהם נכנס בשלום ויצא
בשלום. והאחרים - אחד מת, אחד נטרפה דעתו, והרביעי, ר' אלישע בן אבויה, הנקרא
מאז אירוע זה "אחר", "קיצץ בנטיעות", כלומר הפך לכופר בעיקרי
האמונה היהודית. רק רבי עקיבא נכנס
בשלום ויצא בשלום.
(תודה לוויקיפדיה על ההסברים...)
וכך המציאות האמריקאית התערבבה לי כל כך עם הפרדס בגבעתיים, שורשים רחוקים, אווירת השיר האפלה, והגשם. ובחיבור לא ברור, מעין זרם אסוציאטיבי שכזה זרם לו גם הוא וניזכרתי בתבשיל מהביל שהכנתי כשהייתי בארץ ואחותי צילמה.
בצל אחד - קוביות
דלורית אחת - קוביות
כוס אפונה -קפואה שנשטפה במים
כוס עדשים שחורים
מלח פלפל
חצי כפית כורכום
כפית אבקת קארי
לבשל בסיר קטן את העדשים במים כ-10 דקות אחרי הרתיחה. בסיר רחב ומרווח, לטגן את הבצל במעט שמן, להוסיף קוביות הדלורית האפונה והתבלינים ולערבב יחד בעדינות.
לסנן את העדשים ולהוסיף יחד עם האפונה ומים כמעט עד כיסוי, להמשיך על אש בינונית עד שהדלורית רכה ומהמים נשאר עוד לרוטב טעים.
אוכלים ככה, או על אורז לבן או חום, מה שיש ומה שמתחשק.
בתיאבון.
תודה לסיגל בלייר-גת העל הצילומים המרהיבים
המתכון הזה הוא הכי מחשבות על בית שאפשר! במיוחד ביום גשום. אכן צילומים מדהימים.
השבמחקתודה רבה על המחמאות והחיבור, איזה כיף שהבנת אותי :-) כבר חשבתי שאולי זרם התודעה שלי זרם רחוק מדי הפעם.
מחק