מדי פעם וזה לא קורה בכל יום, אני זוכרת להשרות אורז מלא בערב. בשבוע שעבר השריתי כוס וחצי אורז חום בערב ובניתי על לבשל אותו למחרת.
למה להשרות? משתי סיבות מבחינתי. האחת כי לפני די הרבה שנים, צחי בוקששטר אמר באיזו תוכנית בישול שככה זה יותר טעים (וצדק) ומתבשל מהר יותר, ממש כמו אורז לבן (וצדק שוב). הסיבה השנייה, הבריאותית היא שיש באורז מלא חומצה פיטית שנקשרת בקלות לברזל, סידן ואבץ. אם לא נשרה את האורז, הגוף שלנו לא יספוג את החומרים המזינים האלה והם מצידם ייקשרו לחומצה הפיטית. השרייה פותרת את הבעיה הזו. אנשים שניזונים מתזונה מקרוביוטית למשל, או שמבססים את תזונתם על מוצרים המכילים חומצה פיטית (אגוזים, זרעים, דגנים), יכולים להגיע לחסרים אם לא ידאגו להשרייה.
אז החלטתי להכין ריזוטו אוריינטלי שכזה. בישלתי, הכנתי, טעמתי אולי כף ואפילו צילמתי.
אחר כך הייתי צריכה לצאת לכמה סידורים... חזרתי הביתה בערב וכבר ראיתי את עצמי מתיישבת על הספה, עם קערת ריזוטו חמימה ונעימה ו... נגמר, באתי הביתה לסיר ריק. ריק לגמרי, מונח בכיור. בלי שאריות במקרר. בכלל! כלום! אם זו לא עילה למלחמה, אני לא יודעת מה זו עילה למלחמה. יש סיכוי ממש, אבל ממש טוב שברגעים אלו ממש (כבר השתמשתי במילה ממש?) מישהו משנה את ההגדרה במילון של "עילה למלחמה" ומכניס את הסיפור שלי!
אחרי שהשלום הושב על כנו, הודעתי שדבר אחד כן ייצא מזה, פוסט שאוכל לפרוק בו את זעמי וגם את המתכון כמובן.
ואגב, אני ואפונה זה סיפור אהבה, אז השחקנית הזו עוד תשוב בוואריאציות רבות.
אז מה היה לנו שם?
כוס וחצי אורז חום (מסונן לאחר שהושרה לילה או יותר, ותחליפו מים מדי פעם כשאתם עוברים במטבח או לידו)
חצי כוס חלב קוקוס
חצי כף ממרח קארי אדום (או יותר אם אתם אוהבים חריף)
ג'ינגר קצוץ (קובייה של דורות או ס"מ של ג'נג'ר טרי)
2 כפות סויה
כוס אפונה (קפואה שהנחתם במסננת ושטפתם קצת עם מים חמים)
חצי כפית כורכום (לטעם ולבריאות)
מלח
לחמם בסיר מעט שמן (אפשר שמן קוקוס אם יש לכם)
להוסיף את המלח, הכורכום ו 3 כוסות מים ולהרתיח, כשהמים מגיעים כמעט לגובה האורז ורואים חורים באורז דרכם, לכסות, להנמיך את האש ולבשל 17 דקות.
לערבב בקערה קטנה את חלב הקוקוס עם הקארי, הג'נגר והסויה להוסיף לאורז, לערבב מעט, לתת לעסק להתבשל 5 דקות בסיר סגור.
אחרי 5 דקות, להוסיף את האפונה בשכבה מעל האורז, לכסות שוב ולתת לעסקה להתבשל עוד 10 דקות. ככה האפונה שומרת על הצבע היפה שלה.
זהו הריזוטו מוכן, לערבב בעדינות הכל יחד ולהגיש.
בתיאבון.
למה להשרות? משתי סיבות מבחינתי. האחת כי לפני די הרבה שנים, צחי בוקששטר אמר באיזו תוכנית בישול שככה זה יותר טעים (וצדק) ומתבשל מהר יותר, ממש כמו אורז לבן (וצדק שוב). הסיבה השנייה, הבריאותית היא שיש באורז מלא חומצה פיטית שנקשרת בקלות לברזל, סידן ואבץ. אם לא נשרה את האורז, הגוף שלנו לא יספוג את החומרים המזינים האלה והם מצידם ייקשרו לחומצה הפיטית. השרייה פותרת את הבעיה הזו. אנשים שניזונים מתזונה מקרוביוטית למשל, או שמבססים את תזונתם על מוצרים המכילים חומצה פיטית (אגוזים, זרעים, דגנים), יכולים להגיע לחסרים אם לא ידאגו להשרייה.
אז החלטתי להכין ריזוטו אוריינטלי שכזה. בישלתי, הכנתי, טעמתי אולי כף ואפילו צילמתי.
אחר כך הייתי צריכה לצאת לכמה סידורים... חזרתי הביתה בערב וכבר ראיתי את עצמי מתיישבת על הספה, עם קערת ריזוטו חמימה ונעימה ו... נגמר, באתי הביתה לסיר ריק. ריק לגמרי, מונח בכיור. בלי שאריות במקרר. בכלל! כלום! אם זו לא עילה למלחמה, אני לא יודעת מה זו עילה למלחמה. יש סיכוי ממש, אבל ממש טוב שברגעים אלו ממש (כבר השתמשתי במילה ממש?) מישהו משנה את ההגדרה במילון של "עילה למלחמה" ומכניס את הסיפור שלי!
אחרי שהשלום הושב על כנו, הודעתי שדבר אחד כן ייצא מזה, פוסט שאוכל לפרוק בו את זעמי וגם את המתכון כמובן.
ואגב, אני ואפונה זה סיפור אהבה, אז השחקנית הזו עוד תשוב בוואריאציות רבות.
אז מה היה לנו שם?
כוס וחצי אורז חום (מסונן לאחר שהושרה לילה או יותר, ותחליפו מים מדי פעם כשאתם עוברים במטבח או לידו)
חצי כוס חלב קוקוס
חצי כף ממרח קארי אדום (או יותר אם אתם אוהבים חריף)
ג'ינגר קצוץ (קובייה של דורות או ס"מ של ג'נג'ר טרי)
2 כפות סויה
כוס אפונה (קפואה שהנחתם במסננת ושטפתם קצת עם מים חמים)
חצי כפית כורכום (לטעם ולבריאות)
מלח
לחמם בסיר מעט שמן (אפשר שמן קוקוס אם יש לכם)
להוסיף את המלח, הכורכום ו 3 כוסות מים ולהרתיח, כשהמים מגיעים כמעט לגובה האורז ורואים חורים באורז דרכם, לכסות, להנמיך את האש ולבשל 17 דקות.
לערבב בקערה קטנה את חלב הקוקוס עם הקארי, הג'נגר והסויה להוסיף לאורז, לערבב מעט, לתת לעסק להתבשל 5 דקות בסיר סגור.
אחרי 5 דקות, להוסיף את האפונה בשכבה מעל האורז, לכסות שוב ולתת לעסקה להתבשל עוד 10 דקות. ככה האפונה שומרת על הצבע היפה שלה.
זהו הריזוטו מוכן, לערבב בעדינות הכל יחד ולהגיש.
בתיאבון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה