מה אני אוכלת? מה באמת יש באוכל שלי? בקופסאת קוטג' אחת יש יותר מחצי מכמות הנתרן היומית שאני אמורה לאכול? איך זה יכול להיות? למה אף אחד לא מפקח על זה? לא פלא שלפחות חצי מהאנשים שאני מכירה, מעל גיל 50, חיים על כדורים נגד לחץ דם!
לפני כמה שבועות הייתי בכנס של בית הספר שלי IIN. חוויה אמריקאית מטורפת, שאפשר לראות דוגמאות ממנה בקישור. אין ספק שהאמריקאים כאומה, מעולים בלייצר חוויות. כנס כזה לא ייערך בכיתות חסרות מעוף, על כסאות מהמאה שעברה, מול לוח מחיק. מה פתאום!? הכנס נערך במרכז הג'אז של לינקולן סנטר, בכיכר קולומבוס, אחד המקומות המרכזיים בניורק. מרכז הקניות בו המרכז מצוי, הוא אחד היקרים בעיר. להסתובב שם בלי לפחות להעמיד פנים שאני אקזקיוטיב לפחות בחברה שקר כלשהו, זה פשוט מבאס. פה ושם, בניו יורק כמו בניו יורק, עוד אפשר למצוא משהו בסייל, אבל בעיקרון, בין בית הקפה של רבושון לחנות הנעליים של סטיוראט וייצמן, הבנתי את מקומי בשרשרת המזון הכלכלית.
בית הספר ממותג כהלכה, והצבע האדום, צבע הדם המשותף לכולם, נבחר לייצג אותו ולסמל את האנרגייה והלב של בית הספר והסטודנטים שלו. בכנס היו סטודנטים כמוני במהלך הלימודים שלהם וגם כאלה שסיימו ללמוד לפני עשור ויותר ועדיין מלאים בהתלהבות ואהבה לבית הספר ולדרך שהוא מקדם לאושר ובריאות. זה היה מדהים באמת לראות שההשפעה של הלימודים היא גורם מתמשך הרבה מעבר לשנת הלימודים.
בית הספר מקדם בריאות ויחד עם זאת אהבה ואושר ודרך חיים מאד מקבלת.
המרצים, כל האחד הטוב בתחומו, מציגים במהלך השנה גישות שונות, אבל כולם בסופו של דבר אומרים, תאכלו יותר ירקות, פירות, תשתו הרבה מים, תזוזו, תהיו מסופקים בבית, בעבודה ובחיים שלכם ותעלו על דרך המלך. מה הבעיה בעצם?
זה לא כל כך פשוט בעולם שלנו. בעולם שהאוכל שאנחנו אוכלים, אנחנו לא תמיד יודעים ומבינים מה יש בתוכו. אחד המרצים בכנס היה דר' עוז. הרופא החביב הזה, מאד התפרסם בארה"ב. עד כדי כך הוא מפורסם שהייתי בטוחה שזה טריק מסחרי ובאמת, כל פעם שהוא היה בטלוויזיה, העברתי לערוץ אחר. מסתבר שהבחור התחיל מפינה אצל אופרה ווינפרי והתחיל להטיף לאמריקאים על בריאות. מפה לשם המון יצרני תוספי תזונה לדיאטות, התחילו להשתמש בשם שלו כדי לשווק כדורי דיאטה. הוא מצידו, מגיש נגדם תלונות במשטרה והם מצידם מרוויחים מיליונים, כי מה יותר מוכר מכדורי דיאטה היום?
ההרצאה של דר' עוז היתה מרתקת, הוא דיבר על תזונה, על כולסטרול ועל דרך החיים הממוצעת. לא משהו שלא שמענו כולם אלפי פעמים, אבל הוא בהחלט מרתק ויש משהו בדרך שהוא מעביר את הנושא שגרם לי לחשוב, לו רק הייתי יכולה להציל את האנשים שאני אוהבת מדרך החיים שלהם.
יש אנשים שזה ממש ברור שהם לוקחים סיכון על החיים שלהם, למשל מעשנים. אבל אף פעם לא חשבתי שמי שאוכל קופסאת קוטג' לארוחת בוקר ועוד אחת לארוחת ערב, בעצם מעלה את הסיכון שלו להתקף לב.
היכולת שלנו לנטר את כמות הנתרן שאנחנו מכניסים לגוף, היא כמעט בלתי אפשרית. אם נאכל רק מוצרים שלא התערבו בהכנתם, כמו ירקות ופירות, אוכל ביתי מוקפד מאד ועדיף בלי גבינות ובשר (בטח שלא מוכשר) ואה...לא נאכל אף פעם בחוץ, אולי נצליח. האדם הרגיל יכול להיות מודע ולשפר את סיכוייו, אבל הדרך היחידה להגיע לכולם, היא רגולציה.
אם משרד הבריאות יעמוד מאחוריי ההמלצות שלו, שעומדות היום על 1500-2400 מ"ג ליום נתרן ויגביל יצרנים וספקי מזון בכמות הנתרן במוצרים שלהם, יש לנו סיכוי. אבל מה משרד הבריאות עושה? מעביר את האחריות אלינו, הצרכנים.
עלינו משרד הבריאות אמור להגן, אבל הרבה יותר פשוט להגיד "אבל אמרנו לכם להיזהר" מאשר להילחם בתנובה, במקדונלדס, באוסם ושות'.
אז מחאת הקוטג' הייתה בגלל המחיר? אולי היא הייתה צריכה להיות על העובדה שלתנובה ולמשרד הבריאות ממש לא אכפת מהבריאות שלנו.
לפני כמה שבועות הייתי בכנס של בית הספר שלי IIN. חוויה אמריקאית מטורפת, שאפשר לראות דוגמאות ממנה בקישור. אין ספק שהאמריקאים כאומה, מעולים בלייצר חוויות. כנס כזה לא ייערך בכיתות חסרות מעוף, על כסאות מהמאה שעברה, מול לוח מחיק. מה פתאום!? הכנס נערך במרכז הג'אז של לינקולן סנטר, בכיכר קולומבוס, אחד המקומות המרכזיים בניורק. מרכז הקניות בו המרכז מצוי, הוא אחד היקרים בעיר. להסתובב שם בלי לפחות להעמיד פנים שאני אקזקיוטיב לפחות בחברה שקר כלשהו, זה פשוט מבאס. פה ושם, בניו יורק כמו בניו יורק, עוד אפשר למצוא משהו בסייל, אבל בעיקרון, בין בית הקפה של רבושון לחנות הנעליים של סטיוראט וייצמן, הבנתי את מקומי בשרשרת המזון הכלכלית.
בית הספר ממותג כהלכה, והצבע האדום, צבע הדם המשותף לכולם, נבחר לייצג אותו ולסמל את האנרגייה והלב של בית הספר והסטודנטים שלו. בכנס היו סטודנטים כמוני במהלך הלימודים שלהם וגם כאלה שסיימו ללמוד לפני עשור ויותר ועדיין מלאים בהתלהבות ואהבה לבית הספר ולדרך שהוא מקדם לאושר ובריאות. זה היה מדהים באמת לראות שההשפעה של הלימודים היא גורם מתמשך הרבה מעבר לשנת הלימודים.
בית הספר מקדם בריאות ויחד עם זאת אהבה ואושר ודרך חיים מאד מקבלת.
המרצים, כל האחד הטוב בתחומו, מציגים במהלך השנה גישות שונות, אבל כולם בסופו של דבר אומרים, תאכלו יותר ירקות, פירות, תשתו הרבה מים, תזוזו, תהיו מסופקים בבית, בעבודה ובחיים שלכם ותעלו על דרך המלך. מה הבעיה בעצם?
זה לא כל כך פשוט בעולם שלנו. בעולם שהאוכל שאנחנו אוכלים, אנחנו לא תמיד יודעים ומבינים מה יש בתוכו. אחד המרצים בכנס היה דר' עוז. הרופא החביב הזה, מאד התפרסם בארה"ב. עד כדי כך הוא מפורסם שהייתי בטוחה שזה טריק מסחרי ובאמת, כל פעם שהוא היה בטלוויזיה, העברתי לערוץ אחר. מסתבר שהבחור התחיל מפינה אצל אופרה ווינפרי והתחיל להטיף לאמריקאים על בריאות. מפה לשם המון יצרני תוספי תזונה לדיאטות, התחילו להשתמש בשם שלו כדי לשווק כדורי דיאטה. הוא מצידו, מגיש נגדם תלונות במשטרה והם מצידם מרוויחים מיליונים, כי מה יותר מוכר מכדורי דיאטה היום?
ההרצאה של דר' עוז היתה מרתקת, הוא דיבר על תזונה, על כולסטרול ועל דרך החיים הממוצעת. לא משהו שלא שמענו כולם אלפי פעמים, אבל הוא בהחלט מרתק ויש משהו בדרך שהוא מעביר את הנושא שגרם לי לחשוב, לו רק הייתי יכולה להציל את האנשים שאני אוהבת מדרך החיים שלהם.
יש אנשים שזה ממש ברור שהם לוקחים סיכון על החיים שלהם, למשל מעשנים. אבל אף פעם לא חשבתי שמי שאוכל קופסאת קוטג' לארוחת בוקר ועוד אחת לארוחת ערב, בעצם מעלה את הסיכון שלו להתקף לב.
היכולת שלנו לנטר את כמות הנתרן שאנחנו מכניסים לגוף, היא כמעט בלתי אפשרית. אם נאכל רק מוצרים שלא התערבו בהכנתם, כמו ירקות ופירות, אוכל ביתי מוקפד מאד ועדיף בלי גבינות ובשר (בטח שלא מוכשר) ואה...לא נאכל אף פעם בחוץ, אולי נצליח. האדם הרגיל יכול להיות מודע ולשפר את סיכוייו, אבל הדרך היחידה להגיע לכולם, היא רגולציה.
אם משרד הבריאות יעמוד מאחוריי ההמלצות שלו, שעומדות היום על 1500-2400 מ"ג ליום נתרן ויגביל יצרנים וספקי מזון בכמות הנתרן במוצרים שלהם, יש לנו סיכוי. אבל מה משרד הבריאות עושה? מעביר את האחריות אלינו, הצרכנים.
עלינו משרד הבריאות אמור להגן, אבל הרבה יותר פשוט להגיד "אבל אמרנו לכם להיזהר" מאשר להילחם בתנובה, במקדונלדס, באוסם ושות'.
אז מחאת הקוטג' הייתה בגלל המחיר? אולי היא הייתה צריכה להיות על העובדה שלתנובה ולמשרד הבריאות ממש לא אכפת מהבריאות שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה