עדכון לפוסט: הסוד האפל של הפעילות הגופנית שלי

מאז הפוסט בינואר על הסוד האפל של הפעילות הגופנית שלי או העדרה, חלפו חודשים שאני הולכת, חודשים. אם חושבים על זה בין 8000-10000 צעדים ליום, עם יום בטלה או שניים בשבוע, זה מגיע ליותר ממיליון צעדים מאז שהתחלתי.. צעד קטן לאדם וגו'.
ואז זה קרה, פתאום הרגשתי שהגוף שלי מוכן לריצה. איזו טעות! ואז אמרתי לאלון (שיחיה) שזה מה שהרגשתי, איזו טעות!! ואז ביקשתי שילמד אותי לרוץ נכון, איזו טעות!!!

מה חשבתי שיקרה? הרצאה קטנה על חשיבות הריצה ועקרונותיה. הדגמה של 5 דק' וריצה משותפת של עוד 10.
מה באמת קרה? את באה? כן אני באה? יאללה בואי נקיף את האגם. אבל אמרת שתלמד אותי לרוץ נכון... תרוצי לאט בינתיים, כשתרוצי מהר נדבר על זה... רצים, רצים, רצים, מגיעים לאגם ואני תוהה: מה עכשיו?? התעייפת? לאאאא אבלללל.. מה? להמשיך כאילו? כן, יאללה בואי. אבל יש פה עליה. אז תדחפי עם הרגליים, לא רק להתקדם איתן. אה, טוב. זה קצת קשה. וככה, רצתי בערך 2/3 ממסלול של 3 מייל.

פה לא נגמר הסיפור, אחר כך עוד נסענו לאגם עם הבנות והיה קייק... והבנות רצו גם סיבוב בקייק... בקיצור, היום כואבים לי המון המון חלקים בגוף.

האגם והקייק באדיבות האייפון של אלון

אבל יש לי חיוך קטן על הפנים.
לילה טוב!